לדלג לתוכן

קתרין פטרסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קתרין פטרסון
Katherine Paterson
לידה 31 באוקטובר 1932 (בת 91)
Huai'an District, הרפובליקה העממית של סין עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים Union Presbyterian Seminary, אוניברסיטת קינג עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה סינית, אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות ממלכת טרביתיה, Of Nightingales That Weep, Jacob Have I Loved, The Great Gilly Hopkins, Rebels of the Heavenly Kingdom עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1966 עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים David L. Paterson עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
www.terabithia.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קתרין פטרסוןאנגלית: Katherine Paterson; נולדה ב-31 באוקטובר 1932) היא סופרת ילדים אמריקאית שנולדה בג'יאנגסו שבסין בשם קת'רין וומלדורף.[1] בשנים 2011-2010 כיהנה כשגרירה הלאומית של הקרן לספרות ילדים ואוריינות (NCBLA), וכיום היא סגניתו של נשיא הקרן.[2][3] פטרסון חברה בחבר הנאמנים של מכללת ורמונט לאומנות גבוהה וחברת כבוד בוועד הבין לאומי לספרי ילדים וצעירים (IBBY). כמו כן, היא חברת כבוד במדור האמריקאי של הוועד (USBBY) וכלת פרס הנס כריסטיאן אנדרסן לשנת 1998. הפרס, שמכונה "הנובל לספרות ילדים", ניתן לסופרים ולמאיירים שספריהם תרמו באופן משמעותי ומתמשך לעולם ספרות הילדים.

ספריה, שתורגמו ל-28 שפות, קצרו שבחים וזכו להערכה כלל עולמית. הם זכו פעמיים בפרס הספר הלאומי (National Book Award) ופעמיים במדליית ניוברי (John Newbery Medal), העיטורים הלאומיים הגבוהים ביותר בארצות הברית לספרי ילדים ומבוגרים צעירים (Young Adults).[4]

אחד מספריה הנודעים, שתורגם גם לעברית, הוא ממלכת טרביתיה, שפורסם בשנת 1978,[5] וקיבל, בין היתר, את מדליית ניוברי האמריקאית, והוכתר כספר הטוב ביותר לשנת 1977 על ידי כתב העת של ספריות בתי הספר.[6] בנוסף, הספר עובד לסרט.[7]

קתרין פטרסון נולדה בשם קתרין וומלדורף[1] בשנת 1932 להורים אמריקאים שחיו בסין, במסגרתם עבודתם כמסיונריים. לאחר שהיפנים פלשו לסין, וגברו הסיכויים למלחמה בין יפן וארצות הברית, חזרה המשפחה לארצות הברית. הסופרת מעידה על עצמה שניסתה לכתוב כבר בגיל חמש, הגיל שבו התחילה גם לקרוא, "פשוט כי לא יכולתי לשאת את המחשבה שאינני יכולה לעשות זאת". עד שהייתה בת שמונה עשרה העתיקו היא ומשפחתה את מקום מגוריהם שמונה עשרה פעמים. משום כך, רק דברים בודדים שכתבה שרדו.

לדבריה, כתב היד היחיד שכתבה בילדותה, שהיא מתגאה בו עד היום, הוא מכתב שכתבה בגיל שבע כשהתגוררה בשאנגחאי מתוך געגועים לאביה שחי בביתם הישן בסין באזור קרבות. לאחר השיבה לארצות הברית הם השתקעו בווינצ'סטר שבווירג'יניה[8] והיא החלה את לימודיה במכללת קינג שבבריסטול, טנסי. במכללה, היא השקיעה את מרבית זמנה בקריאת ספרות אנגלית ואמריקאית. באותה תקופה גם לימדה בבית ספר כפרי בצפון וירג'יניה.[9]

פטרסון מספרת שעל אף אהבת הקריאה העזה שלה, מעולם לא חלמה להיות סופרת וגם לא דמיינה שתעסוק בכך, לפחות לא עד שנות העשרים שלה. בגיל עשר שאפה להיות כוכבת קולנוע או מיסיונרית, ובגיל עשרים רצתה להתחתן ולהיות אמא לילדים רבים.[10] על כן, לימודי כתבי הקודש (Bible) והנצרות שהחלה בשנת 1955 היו עוד צעד בדרך להגשמת חלום הילדות שלה, עבודה כמסיונרית בסין. את התואר למדה בבית הספר לתארים מתקדמים בריצ'מונד שבווירג'יניה.

בשנת 1957, שבה סיימה את לימודיה, שערי סין היו סגורים בפני אמריקאים. כיוון שכך, תקוותה להיות למיסיונרית בסין נגוזה ובעצת חבר/ה מיפן, היגרה לשם. למשך ארבע שנים התגוררה ביפן, למדה את השפה המקומית ועבדה שם. במדינה האסייתית, הכירה את מי שחשבה שתינשא לו ותכננה לבלות את המשך חייה ביפן. אך כשחזרה לארצות הברית לשנת לימוד בניו יורק, פגשה כומר פרסביטריאני שלדבריה, "שינה את המשך חיי פעם נוספת". הם התחתנו בשנת 1962.[5]

לזוג ארבעה ילדים בגירים, שניים מהם ביולוגיים ושניים מאומצים, ושבעה נכדים.[11] אחד הילדים, דייוויד, הוא תסריטאי ובמאי, שביים את הסרט "ממלכת טרביתיה". ג'ון, בן זוגה של פטרסון, נפטר בשנת 2013 בגיל 80.[12]

את הקריירה המקצועית שלה כסופרת החלה פטרסון בשנת 1964, כשהכנסייה הפרסבטריאנית במרילנד ביקשה ממנה לכתוב חומרים לתוכניות לימודים עבור תלמידי כיתות ה'-ו'. מאחר שהכנסייה היא זו שהעניקה לה מלגה בשעתה שאפשרה לה ללמוד ולעבוד ביפן, היא הרגישה מחויבת להיעתר לבקשה. במהלך העבודה, פטרסון התאהבה בכתיבה, והחליטה לכתוב ספרות בדיונית, שהייתה הסגנון המועדף עליה. בעצת חברתה לכנסייה במרילנד, נרשמה פטרסון לקורס כתיבה יוצרת למבוגרים, שסייע לה רבות כדי לעמוד במשימה שלקחה על עצמה.[13]

ההשראה לספרה של פטרסון, ממלכת טרביתיה, הייתה מותה הטרגי והפתאומי של חברתו הטובה ביותר של בנה, דייוויד, ליסה היל, מפגיעת ברק. גם לספרה "גילי הופקינס הגדולה" (באנגלית: Great Gilly Hopkins), שנכתב באותה תקופה, היה קשר למציאות: פטרסון ומשפחתה היו משפחת אומנה, ופטרסון עצמה הרגישה שאינה עומדת בתפקיד כפי שהיה מצופה ממנה.[14] 

פטרסון כתבה יותר מ-40 ספרים, מרביתם ספרי ילדים. ספריה תורגמו ל-28 שפות, ורבים מהם זכו בפרסים והיו להצלחה כלל עולמית.[15]

כך למשל, ספרה ממלכת טרביתיה (באנגלית: Bridge to Terabithia), זכה בפרס המדף של לואיס קרול (Lewis Carroll Shelf Award), במדליית ניוברי, (John Newbery Medal) והוכתר כספר הטוב ביותר לשנת 1977 על ידי עיתון ספריות בתי הספר האמריקאי (The School Library Journal). מלבד זאת, הוא קיבל פרסים בפולין, בהולנד ובצרפת. ספרה Jacob Have I Loved זכה גם הוא במדליית ניוברי לשנת 1981 והוכתר כספר הטוב ביותר על ידי עיתון ספריות בתי הספר בשנת 1980. נוסף לכך, הוא הספר הטוב ביותר בשנות ה-80 לפי איגוד הספריות האמריקאי (ALA). ספר אחר שכתבה פטרסון, The Great Gilly Hopkins, זכה, בין היתר, בפרס הספר הלאומי (National Book Award). גם ספרה The Master Puppeteer קיבל את הפרס הלאומי לספרי ילדים.[15]

שניים מספריה של פטרסון, Bridge to Terabithia וThe Great Gilly Hopkins עובדו לסרטים, שביים בנה, דייוויד לורד פטרסון.[7]

בשנת 2006, קיבלה פטרסון את פרס אסטריד לינדגרן (Astrid Lindgren Memorial Award) מממשלת שוודיה. עוד קודם לכן, בשנת 2000, קיבלה את התואר "אגדה חיה" (Living Legend) מספריית הקונגרס. הסופרת הייתה מועמדת מטעם ארצות הברית לפרס הנס כריסטיאן אנדרסן פעמיים, בשנת 1979 ובשנת 1989, וקיבלה אותו בשנת 1998.[16]

נוסף לכך, היא בעלת תארים לשם כבוד באוניברסיטת מרילנד, במכללה הפרסביטריאנית בקרוליינה הדרומית, באוניברסיטת נוריץ' שבוורמונט, ממכללת קינג שבטנסי (שבה למדה) וממוסדות אקדמיים רבים נוספים בארצות הברית. יתר על כן, גם אוניברסיטת מאונט סנט וינסנט (Mount Saint Vincent University) שבנובה סקוטיה, קנדה, העניקה לה תואר לשם כבוד.[17]

  1. A Midnight Clear: Stories for the Christmas Season
  2. A Sense of Wonder
  3. A Stubborn Sweetness and Other Stories for the Christmas Season
  4. The Angel and the Donkey
  5. Angels & Other Strangers
  6. Blueberries for the Queen
  7. Bread and Roses, Too
  8. Bridge to Terabithia
  9. Brother Sun, Sister Moon
  10. Celia and the Sweet, Sweet Water
  11. Come Sing, Jimmy Jo
  12. Consider the Lilies
  13. The Day of the Pelican
  14. The Field of the Dogs
  15. The Flint Heart
  16. Flip-Flop Girl
  17. Gates of Excellencek
  18. The Great Gilly Hopkins
  19. Images of God
  20. The Invisible Child
  21. Jacob Have I Loved
  22. Jip: His Story
  23. The King’s Equal
  24. The Light of the World: The Life of Jesus for Children
  25. Lyddie
  26. Marvin One Too Many
  27. Marvin’s Best Christmas Present Ever
  28. The Master Puppeteer
  29. Of Nightingales That Weep
  30. Park’s Quest
  31. Parzival: The Quest of the Grail Knight
  32. Preacher’s Boy
  33. Rebels of the Heavenly Kingdom
  34. The Same Stuff as Stars
  35. The Sign of the Chrysanthemum
  36. The Smallest Cow in the World
  37. The Spying Heart
  38. Stories of My life
  39. The Tale of the Mandarin Ducks
  40. The Tongue-Cut Sparrow
  41. Who Am I?
  42. The Wide-Awake Princess

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קתרין פטרסון בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]