רד גרלנד

רד גרלנד
Red Garland

רד גרלנד בהופעה בסן פרנסיסקו, קליפורניה, מאי 1978
לידה	13 במרץ 1923 דאלאס, טקסס, ארצות הברית
פטירה	23 באפריל 1984 (בגיל 61) דאלאס, טקסס, ארצות הברית
שם לידה	ויליאם מקינלי גרלנד הבן
שם במה	Red Garland
מוקד פעילות	ארצות הברית
תקופת הפעילות	שנות ה-40 – 1984
עיסוק	מוזיקאי, פסנתרן
סוגה	ג'אז, ביבופ, הארד בופ
שפה מועדפת	אנגלית
כלי נגינה	פסנתר
חברת תקליטים	פרסטיג' רקורדס
שיתופי פעולה בולטים	מיילס דייוויס
פרופיל ב-IMDb

ויליאם מקינלי "רד" גרלנד הבן (באנגלית: William McKinley "Red" Garland, Jr‏; 13 במרץ 1923 - 23 באפריל 1984) היה אחד מגדולי פסנתרני הג'אז האמריקאים. סגנון הבלוק-קורדס שלו השפיע ועודו משפיע על פסנתרנים רבים אחרים.

ביוגרפיה

ההתחלה

ויליאם מ. "רד" גרלנד נולד ב-13 במרץ 1923 בדאלאס, טקסס. גרלנד בא ממשפחה לא מוזיקלית. הכלי הראשון שעליו ניגן היה קלרינט. מאוחר יותר, למד גרלנד סקסופון אלט אצל באסטר סמית', סקסופוניסט ידוע בטקסס שהשפיע מאוד על צ'ארלי פארקר. גרלנד התחיל לנגן לראשונה על פסנתר בשנת 1941 כשהיה בן 18, ובצבא. כששהה בפורט האוצ'וקה, אריזונה, שמע פסנתרן בשם ג'ון לואיס מנגן בחדר המנוחה של הצבא, וביקש ממנו ללמד אותו לנגן. לאחר שסיים את שירותו הצבאי, המשיך גרלנד ללמוד ולהתאמן בעצמו תוך כדי הקשבה להקלטות של נגנים אחרים. השפעותיו העיקריות באותה תקופה היו קאונט בייסי ונט קינג קול. בנוסף, למד גרלנד מג'יימס פ. ג'ונסון, לאקי רוברטס, טדי וילסון, באד פאוול, וארט טייטום אשר היה המועדף על גרלנד. גרלנד ידע שלעולם הוא לא יוכל לנגן כמו טייטום, שהיה ידוע במהירויות הנגינה הגבוהות מאוד שלו, ובתחליפיו ההרמוניים שנחשבו מסובכים באותה תקופה.

פוסט-התחלה

בשנת 1945 הופיע גרלנד לראשונה עם פורט וורת' וביל בלוקר. הופעה זו הייתה פחות מחמש שנים אחרי שגרלנד החל לנגן בפסנתר. באותו זמן הגיע לעיר נגן החצוצרה אורן "הוט ליפס" פייג' שחיפש פסנתרן לנגן איתו לאחר שהפסנתרן הקודם איתו ניגן, פרש. ו פייג' וגרלנד חבר וניגנו יחדיו כמה חודשים עד שמסע ההופעות שלהם הסתיים בניו יורק. בניו יורק רצה גרלנד לחפש עבודה חדשה. ארט בלייקי, שהספיק כבר לשמוע את גרלנד, המליץ עליו לזמר בילי אקשטיין שחיפש מוזיקאים מיוחדים ל"ביג באנד" שלו. אקשטיין שהעסיק מוזיקאים גדולים רבים כגון דיזי גילספי, צ'ארלי פארקר, דקסטר גורדון ומיילס דייוויס, נענה להמלצתו של בלייקי וצירף את גרלנד לתזמורתו. גרלנד ניגן באותו "ביג באנד" כשישה שבועות.

גרלנד מתפרסם

בנוסף לנגינה בתזמורתו של אקשטיין, ניגן גרלנד עם הסקסופוניסט אדי "לוקג'ו" דייוויס בכמה מועדונים. לילה אחד במועדון בשם מינטון, נכנס הפסנתרן בד פאוול והחליף את גרלנד בספסל הפסנתר. גרלנד היה המום מנגינתו של פאוול. מאוחר יותר החל גרלנד להפגש לעיתים קרובות עם פאוול בביתו, וללמוד ממנו. הם נהיו חברים, ופאוול הפך להשפעה הגדולה השנייה על גרלנד אחרי ארט טייטום. בנוסף, קיבל גרלנד עצות מטייטום עצמו, במועדון לילה אחד, בו אמר טייטום לגרלנד בין השאר להפסיק "להרביץ" לפסנתר, ולתת לו "להתנגן מעצמו" ונתן לו כמה פירוקי אקורדים לעבוד עליהם. בשנת 1947 ניגן גרלנד כשנתיים במועדון ה"בלו נוט" בפילדלפיה. באותה תקופה ניגן עם צ'ארלי פארקר, מיילס דייוויס, פאטס נאבארו, ביל האריס, פליפ פיליפס, צ'ארלי ונטורה ובני גרין. ב-1949, הסקסופוניסט האגדי קולמן הוקינס והחצוצרן רוי אלדריג' שכרו אותו כדי לנגן איתם בהרכב. הה הרכב המפתח של גרלנד, ושמועות התפשטו על כך שגרלנד הוא פסנתרן ברמה. הסקסופוניטים האגדיים לסטר יאנג ובן ובסטר שכרו אותו, ואחר כך קיבל גרלנד הרבה יותר פניות מנגנים מפורסמים, ממה שהוא יכול לעמוד בהן.

הטריו

בשנות החמישים המוקדמות, המוניטין של גרלנד התחזק כלכך והוא התחיל לעבוד כמנהיג של טריו עם פול צ'מברס וארט טיילור. גרלנד והטריו שלו הקליטו תקליטים רבים, ואיתם הקליטו מוזיקאים שונים רבים ובהם: פפר אדמס, נאט אדרלי (אחיו של קנונבול אדרלי), ריי בארטו, קני בורל, אדי "לוקגו'" דייוויס, ג'ימי הית', הארולד לאנד, פילי ג'ו ג'ונס, בלו מיטשל, איירה סאליבן ולירוי ויניגר. בנוסף, הטריו הקליט כחמישייה עם הסקסופוניסט ג'ון קולטריין והחצוצרן דונלד בירד.

הקווינטט

בשנת 1953 קיבל גרלנד טלפון ממיילס דייוויס שביקש ממנו לנגן איתו בהרכב. גרלנד לא נענה לבקשה ונשאר לנגן עם הטריו שלו ועם לסטר יאנג. באשנת 1955 הקליט גרלנד ביחד עם דייוויס והמתופף פילי ג'ו ג'ונס. לבסוף, דייוויס דיבר שוב עם גרלנד וביקש ממנו לנגן בקווינטט, וגרלנד הסכים. גרלנד הציע את פילי ג'ו ג'ונס כמתופף ההרכב, נוסף לנגן סקסופון טנור צעיר מפילדלפיה בשם ג'ון קולטריין. מיילס צירף את שניהם נוסף לבסיסט פול צ'יימברס, והחמישייה לקווינטט המפורסם של מיילס דייוויס. תקופה זו הייתה פריחה גדולה בשביל רד גרלנד וגם בשביל מיילס דייוויס. ההרכב הוציא מספר תקליטים ובהם התקליטים המצליחים "Round About Midnight" ו- "Relaxin'", "Workin'," "Steamin'," "Cookin'".

בתקליטים אלו ניכר היטב סגנונו הייחודי של גרלנד, עליו יפורט בהמשך, ובנוסף ניכרת השפעה רבה מנגינתו של הפסנתרן אחמד ג'מאל. גרלנד נשאר לנגן עם דייוויס עד שנת 1958 כשרבו השניים. מאז הלך דייוויס לכיוון של ג'אז מודאלי (ג'אז שמאולתר על מודוסים במקום על אקורדים ובאסים מוגדרים – מה שבסופו של דבר הוביל לג'אז חופשי), והחליף את גרלנד בביל אוונס. גרלנד מעולם לא נכנס לג'אז מודאלי. הוא ניגן בעיקר סטנדרטים, בלוז וקטעי נגינה שהיו מקובלים באותה תקופה. הוא לא אהב את הכיוון שאליו הלכו דייוויס וקולטריין לאחר שעזב את הקווינטט. לעומת זאת, התקליטים של הקווינטט של מיילס השפיעו רבות על תנועת הג'אז חופשי.

הפרישה, ואחרי

גרלנד המשיך להנהיג את הטריו שלו, אך סצנת הג'אז הייתה בירידה, ולא היה לו כוח להילחם נגד זה. בשנת 1968 כשאמו מתה, הוא חזר לדאלאס שבטקסס, שם פרש מלהופיע והוציא רק מעט תקליטים עם נגנים פחות מוכרים. בשנת 1976, חזר גרלנד להופיע במועדון מקומי. החזרה האמיתית שלו הייתה בשנת 1978 כשהופיע בסן פרנסיסקו, לראשונה מחוץ לדאלאס אחרי 15 שנים. גרלנד המשיך להופיע באופן סדיר בהופעות צנועות עד מותו מהתקף לב בגיל 60, בתאריך ה-23 באפריל 1984.

מאפייני נגינה והשפעות

בלוק-קורדס

גרלנד היה ידוע לכולם בסגנון ה"בלוק-קורדס" שלו. בסגנון הבלוק-קורדס, שתי הידיים מנגנות אקורדים שיוצרים סאונד של מנגינה, עם ליווי בו זמנית. הסגנון מוציא מהפסנתר המון סאונד, כך שהוא מתאים לנגינה ברגעי השיא של הסולו. פסנתרנים אחרים הידועים בסגנון זה, הם ג'ורג' שירינג, שנגינתו מאופיינת באוקטבות כשהמלודיה בצלילים העליון והתחתון, ובין האוקטבות מנוגנים צלילים אחרים מהאקורד, וביל אוואנס שהוריד את הצליל השני משיא האקורד בשיטתו של שירינג, וניגן אותו אוקטבה מנמוך יותר. טכניקה זו נקראת "דרופ טו" וכיום היא פופולרית מאוד אצל נגני הבלוק-קורדס. גרלנד השתמש בטכניקות שונות אך הבולטת בהן היא שיד ימין הייתה מנגת את צלילי המלודיה באוקטבות, והדרגה החמישית שלהם (כלומר קווינטה זכה מצליל המלודיה) ביניהם, ויד שמאל הייתה מנגנת וויסינגז של ג'אז מודרני. שתי הידיים היו מנגנות ביחד, ובעוד המלודיה ביד ימין משתנה, הוויסינגז בשמאל נשארים אותם וויסינגז. גרלנד נתן משמעות חדשה לנגינת הקווינטות מעל לצלילי המלודיה, שיצרו לעיתים אקורדים דיסוננטיים (לדוגמה: הדרגה החמישית של הדרגה השביעית באקורד היא ה#4 של אותו אקורד). טכניקה זו, אפיינה את נגינתו של גרלנד במיוחד, אם כי לא הייתה המאפיין היחיד כלל.

מאפייני הנגינה ביד ימין

בנוסף לנגינת הבלוק-קורדס ברגעי השיא של הסולואים, גרלנד היה מנגן גם סולו ביד ימין בזמן ליווי הסולו של עצמו ביד שמאל, כמקובל. הסולו מאופיין בנגינת שמיניות סווינג לרוב, אך גם הרבה בטריולות וטרילים קטנים וקצרים. גרלנד נוהג להשתמש הרבה בכרומטיקה, ובאקורדים וסולמות מוקטנים בסולו שלו. גרלנד מרבה להשתמש ב"הקפות" של צלילי האקורד דרך צלילי גישה כרומטיים או טונאליים (כלומר, בתוך הסולם).

בצליל החמישי, דו, מתחילה עליה כרומטית לצליל רה שהוא הצליל ה5 באקורד. ירידה טונאלית לצליל סי שהוא ה-3, וקפיצה ללה במול שהוא ה-במול 9 באקורד. עליה כרומטית לסול שהוא הצליל הראשון באקורד, וקפיצה למטה לסי. משם עליה כרומטית לדו שהוא הצליל הראשון באקורד החדש. "הקפה" של מי, על ידי נגינת הצליל הכרומטי מעליו (פה) ועליה כרומטית מתחתיו, וכו'. גרלנד מנגן אוקטבות כדי להדגיש צלילים מסוימים, לרוב אחרי סיום פרזות מהירות. גרלנד לעיתים משתמש בנגינה על הסולם של התחליף טריטון של אקורד מסוים.

מאפייני הנגינה ביד שמאל

כפי שהוזכר קודם לכן, גרלנד מלווה את עצמו תוך כדי הסולו ביד ימין. גרלנד משתמש באקורדים "צפופים" ביד שמאל, אך לא כחלק משמעותי בסולו. האקורדים בשמאל בעיקר מכתיבים את הקצב ונותנים "גרוב" לסולו, אך הם לא מהווים עיקר. בהרבה מאוד קטעים, גרלנד מכניס את האקורדים שלו, חלק 16 לפני הביט.

קישורים חיצוניים

• רד גרלנד, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• רד גרלנד, באתר אייטונס (באנגלית)
• רד גרלנד, באתר ספוטיפיי
• רד גרלנד, באתר AllMusic (באנגלית)
• רד גרלנד, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• רד גרלנד, באתר Discogs (באנגלית)
• רד גרלנד, באתר "Find a Grave" (באנגלית)