לסטר יאנג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לסטר יאנג
לסטר יאנג
לסטר יאנג
לידה 27 באוגוסט 1909
מיסיסיפי, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 15 במרץ 1959 (בגיל 49)
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ארצות הברית
סוגה ג'אז בעיקר סווינג ובלוז
עיסוק קלרניתן, סקסופוניסט, מלחין, מוזיקאי ג'אז, מוזיקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה סקסופון וקלרינט
חברת תקליטים ורב רקורדס, קומודור רקורדס, סבוי רקורדס, Original Jazz Classics עריכת הנתון בוויקינתונים
Allmusic mn0000259529
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

לסטר יאנגאנגלית: Lester Young;‏ 27 באוגוסט 1909 - 15 במרץ 1959) אחד מנגני הסקסופון טנור החשובים ביותר במאה העשרים. נגינת הג'אז של יאנג, שזכה לכינוי Prez (קיצור של President - היינו, נשיא הג'אז[1]) מהזמרת בילי הולידיי, שינתה את הגישה לסקסופון לחלוטין. בין המוזיקאים שציינו אותו בתור אלילם נימנה צ'ארלי פרקר. אמנם הכלים המועדפים שלו היו סקסופון וקלרינט, אך הוא ניגן גם בחצוצרה, בכינור ועל מערכת תופים.

צעירותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לסטר יאנג נולד במיסיסיפי וגדל במשפחה של מוזיקאים; אביו היה מורה למוזיקה, ואחיו מתופף וזמר. משפחתו של יאנג נדדה זמן מה מדירה לדירה עד שהשתקעו במיניאפוליס. אביו לימד אותו לנגן בכינור, תופים, וחצוצרה בנוסף לסקסופון. בצעירותו ניגן יאנג בהרכב של משפחתו, עד שסירב להופיע עימהם בדרום, שם חוקי ג'ים קרואו היו בתוקף.

עם קאונט בייסי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי ניסיון עם מספר הרכבים, פריצתו הגדולה לתודעה הייתה כשהצטרף אל קאונט בייסי בשנת 1933. נגניתו של יאנג הייתה רגועה, בניגוד לסגנון האגרסיבי של קולמן הוקינס, הסקסופוניסט הנחשב ביותר בשנים אלו.

יאנג עזב את בייסי כדי להצטרף להרכבו של פלטשר הנדרסון, אך כאשר זה הפעיל עליו לחץ לנגן כמו הוקינס שקדם לו בהרכב, הוא עזב. יאנג ניגן גם כחצי שנה בהרכבו של נגן הטובה וסקסופון הבס אנדי קריק, אך לבסוף שב אל בייסי ואל תזמורת "קאונט בייסי וברוני הקצב". בשנת 1937 הקליט מגלה הכשרונות ג'ון האמונד את התזמורת, הקלטה זו הייתה להקלטה המוקדמת ביותר של יאנג.

במקביל לעבודתו בתזמורת של בייסי, לסטר יאנג ניגן במספר הרכבים קטנים, חלקם כמוביל וחלקם לא. הוא ניגן עם מוזיקאים כמו ג'ו ג'ונס, פרדי גרין ובילי הולידיי.

שנות הארבעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף שנת 1940 יאנג עזב את בייסי והחל לנגן בהרכבים שהוביל. אחת הדמויות הבולטות בהרכבים הללו, היא דמותו של אחיו המתופף ליי יאנג. בין האלבומים החשובים שלסטר יאנג הקליט בתקופה היו שני אלבומים עם בילי הולידיי וכן האלבום הראשון שלו עם נט קינג קול ביוני 1942.

בשנת 1943 יאנג חזר לנגן עם בייסי לתקופה קצרה. סגנונו בתקופה זו היה כבד יותר מהרגיל, אך עדיין יותר חלק מהסגנון של נגן הטנור המוביל השני באותה תקופה - בן ובסטר. לסטר יאנג הופיע בשנת 1944 בסרט הקצר ועטור השבחים "Jammin' the Blues". בין השאר השתתפו בסרט ג'ו ג'ונס, ברני קאסל, הארי אדיסון ורבים מגדולי התקופה.

גיוס לצבא[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספטמבר 1944 כשג'ו ג'ונס ולסטר יאנג היו עם התזמורת של בייסי בלוס אנג'לס השניים גויסו לצבא. בניגוד למוזיקאים רבים, ובעיקר לבנים, יאנג לא צורף ללהקה צבאית, אלא הלך לצבא סדיר שם הוא לא הורשה לנגן בסקסופון. אחרי שאלכוהול ומריחואנה נמצאו אצלו, הצבא גילה גם שהוא נשוי לאישה לבנה. יאנג נידון לשנה בכלא צבאי.

אחרי הצבא[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקריירה של יאנג לאחר מלחמת העולם השנייה הייתה רווחית יותר, ופוריה יותר, מבחינה של מספר הופעות והקלטות. מעמדו בשנות הארבעים המאוחרות היה בלתי ניתן לערעור, והוא ניגן עם מוזיקאים כגון מיילס דייוויס, צ'ארלי פרקר, רוי אלדרידג' ורביעיית הג'אז המודרני. בשנת 1946 הוא הצטרף לג'אז בפילהרמונית, מסגרת בה הופיע במשך שתים עשרה השנים הבאות. בתקופה זו הוא גם הרבה לנגן עם נט קינג קול בהרכבי טריו (חלקם עם בייסי בפסנתר).

בשנות החמישים החלה התדרדרות ברורה ביכולתיו של יאנג, וכנראה בעקבות צריכת האלכוהול המוגברת שלו, גם יצירתיותו דעכה. למרות זאת, הוא הקליט כמה ביצועים ראויים לשבח. ככל שהשנים עברו כך הצטמצמו מספר ההצלחות של יאנג. ב-1956 הוא הצטרף למיילס דייוויס ורביעיית הג'אז המודרני לסיבוב הופעות באירופה. אך ההדרדרותו הורגשה.

שנותיו האחרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנותיו האחרונות מצבו הבריאותי של יאנג התדרדר חריפות. הוא המעיט לאכול והרבה לשתות. הוא אף לקה במחלת כבד ובתת תזונה. למעשה מצבו הפיזי היה כל כך קשה עד שנאלץ לשבת בזמן ההופעות שלו, או לפחות לאורך רובן. ב-8 בדצמבר 1957 הוא הופיע יחד עם בילי הולידיי, בן ובסטר, קולמן הוקינס, רוי אלדרידג' וג'רי מאליגן בתוכנית מיוחדת של הCBS שנקראה "צלילי הג'אז" בה ניגנו יצירות של הולידיי. נגינתו בתוכנית זו נחשבת לשיא של התקופה הזו, בה מצבו הבריאותי הירוד נשמע בבירור בהקלטותיו.

במרץ שנת 1959 הוא הקליט את הקלטתו האחרונה, בפריז בזמן סבב הופעות. בהקלטה מובילים הוא והמתופף קני קלארק. כמה שעות לאחר שובו לניו יורק, בבוקר ה-15 במרץ 1959 נפטר לסטר יאנג והוא בן 49.

לאונרד פד'ר, שחלק מונית עם בילי הולידיי בדרך להלוויתו של יאנג, מספר שהיא אמרה "אני אהיה הבאה שתלך". היא נפטרה ארבעה חודשים לאחר מכן, בגיל 44.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לסטר יאנג בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Lester Young: 'The Prez' Still Rules At 100". NPR.org (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-15 באוקטובר 2017.