רודולף גוטשלק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רודולף גוטשלק (19011987) היה מוותיקי עורכי הדין בחיפה. בשנת 1942, בתקופת מאתיים ימי החרדה, השתתף בחפירת הביצורים על הר הכרמל שנועדו למטרת הגנה על היישוב מפני פלישת הנאצים לארץ ישראל וקיבלו לימים את הכינוי "מצדה על הכרמל".

ראשית דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רודולף גוטשלק נולד בעיר ברנבורג שבמזרח גרמניה, למד משפטים ונשא תואר דוקטור למשפטים. לאחר עליית הנאצים לשלטון עלה בשנת 1934 לארץ ישראל.

ב-26 באפריל 1937 נערך טקס בו הצטרפו 12 עורכי דין חדשים וד"ר גוטשלק ביניהם להסתדרות עורכי הדין (הגוף שקדם ללשכת עורכי הדין). החברים החדשים הוצגו בפני ריצ'רד ג'וזף מנינג שופט בית המשפט העליון המנדטורי. בזאת החלה דרכו של ד"ר גוטשלק כעורך דין בארץ ישראל.

לאחר שהוסמך עבד ד"ר גוטשלק במשרדו של עורך הדין מקס זליגמן ובהמשך עבר לחיפה. הוא עסק במשפט אזרחי ובמרוצת הזמן היה לאחד מעורכי הדין הבכירים בחיפה. בשנות חיו האחרונות היה דיין בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין.

בתקופת מאתים ימי החרדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שנת 1942, בתקופה שקיבלה לימי את הכינוי "מאתיים ימי חרדה", כאשר היישוב היהודי בארץ ישראל עמד בפני סכנת כיבוש של גרמניה הנאצית, נרקמה תוכנית לריכוז כל האוכלוסייה היהודית במובלעת באזור חיפה והגליל, כשייסוגו הבריטים מן הארץ, ולהילחם עד האיש האחרון. התוכנית, נקראה במטה ההגנה בשם "תוכנית חיפה" וניתן לה הכינוי "מצדה על הכרמל" (או "תוכנית הצפון"). במסגרת התוכנית החלה חפירת תעלות וביצורי על הר הכרמל.

בין הארגונים שנטלו חלק במלאכה הייתה לשכת עורכי הדין בחיפה. הלשכה קראה לחבריה להשתתף בהקמת מערך ההגנה על ההר. אחד מעורכי הדין שהתנדבו למשימה היה הד"ר גוטשלק. מצויד בטורייה הוא עבד לצד חברי ההגנה וחיילים בריטים בהקמת הביצורים. לימים סיפר על כך בנו של ד"ר גוטשלק. הבן תיאר את אווירת החרדה שאחזה באנשי היישוב באותה עת. לדברי הבן חזר ד"ר גוטשלק יום אחד מעבודת הביצורים לביתו והכריז: "עם טורייה אי אפשר לנצח את הגרמנים". ימים מעטים לאחר מכן הוא קנה כרטיסי נסיעה לדרום אפריקה כדי למלט את משפחתו מארץ ישראל. אשתו סירבה לעזוב את הארץ והמשפחה נשארה בארץ[1].

משפט אמה ברגר[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשפט המפורסם ביותר של ד"ר גוטשלק היה המשפט בו הוא יצג את אמה ברגר בפני בית המשפט העליון בירושלים. אמה ברגר (19201984) הייתה גרמניה נוצריה שהתיישבה בזכרון יעקב בשנת 1963. היא הגיעה לישראל על רקע אמונתה כי בעתיד תתחולל אפוקליפסה וישראל תהיה מקום היחיד שיינצל. היא עסקה בהבאת קבוצות מגרמניה לארץ ויסדה כת בשם "קהילת בית אל". היא רכשה מספר נכסים בזכרון יעקב לאירוח המבקרים מגרמניה ולשימוש חברי הכת. בשנת 1969 רכשה בית הארחה בזכרון יעקב בשם "פנסיון דורה שוורץ", שנסגר בשנת 1968 והוצע למכירה. הדבר עורר התנגדות בקרב תושבי זכרון יעקב שראו את הכת ככת מיסיונרית וחששו שתביא להתיישבות רחבה של גרמנים ביישובם. הם הביעו מחאתם בהפגנות ובציור צלבי קרס על קירות נכסי הכת. גם המועצה המקומית ניסתה לסכל את העסקה וניסתה לעניין גופים ואישים שונים לשם רכישתו על ידה והדבר לא עלה בידה. ראש המועצה ניסה לשכנע את אמה ברגר לוותר על הרכישה לטובת המועצה המקומית אך היא סירבה בנימוק כי "אלוהים ציווה עליה לקנות את המקום הזה"[2].

אז שידלה המועצה את בנה של אמה ברגר שהיו זכויות חכירה בנכס. דורה שוורץ הגישה תביעה נגד המועצה בבית משפט השלום בחיפה שפסק לטובתה וקבע כי המועצה לא פעלה בתום לב.

כשנכשלה המועצה בניסיונה לסכל את המכירה בדרך זו, ניסתה דרך אחרת, היא החלה בהליכים להפקעת הקרקע והגישה לוועדה מקומית לתכנון ולבנייה תוכנית לשינוי תוכנית המתאר הכוללת הפקעה נרחבת של עשרות דונמים של קרקע בסביבת הפנסיון, הכוללים גם את שמונת הדונמים עליהם שכן הפנסיון.

ב-25 באפריל 1972 החלה הוועדה לדון בתוכנית. ד"ר גוטשלק שייצג בפני הוועדה את אמה ברגר אמר בדיון:

"יהיה אשר יהיה יחסנו לגרמניה ולאמה ברגר, אך עלינו להבין שאשה זו רכשה את הפנסיון מידי דורה שוורץ כדת וכדין"[3].

ד"ר גוטשלק הוסיף כי השאלה האם זה ראוי שגרמנים ירכשו קרקעות בישראל איננה צריכה להשפיע על הדיון מאחר שמדינת ישראל היא מדינת משפט וצדק ואין המטרה מקדשת את האמצעים. הוא טען כי מטרתה של המועצה המקומית היא שקופה וכי המדובר איננו שטח הדרוש למועצה למטרות ציבוריות, אלא להפקעת השטח מידי הבעלים החוקיים. המועצה לא קיבלה את טיעוניו של ד"ר גוטשלק והחליטה לאשר את התוכנית.

בעקבות החלטת הוועדה הגיש ד"ר גוטשלק בשמה של אמה ברגר עתירה לבג"ץ. בית המשפט העליון שדן בעתירה החליט ביום 19 בספטמבר 1973 לקבל את העתירה. בפסק הדין אמר בית המשפט מפי השופט צבי ברנזון:

"אין צורך לגרד את פני השטח כדי לגלות את שרשי המעשה של המועצה המקומית. המטרה האמיתית כלל לא הוסתרה והיא מזדקרת לעין. כל צעד ושעל של המועצה המקומית חושף את מניעיה ואת רצונה: להצר את צעדי העותרת ולמנוע ממנה את רכישת הנכס משום שהיא גרמניה".[4]

במרוצת השנים שחלפו מאז המשיכו בני קהילת "בית אל" לפתח תעשייה ייחודית של ייצור מערכות לסינון אוויר נגד לוחמה כימית וביולוגית המספקת חדרי פיקוד ובתי חולים ניידים וממוגנים לצבאות נאט"ו ומוכרת מסכת סינון אוויר לארצות רבות.

ספרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1957 יצא לאור ספר פרי עטו של ד"ר רודולף גוטשלק (בשם העט ראובן בן דור) ששמו "הרי מואב סיפורים זכרונות 1957". הספר כולל סיפורים המבוססים על אירועים ואנשים אמיתיים בארץ ישראל בין השנים 1936 ל-1948, כאשר כל השמות בספר הם דמיוניים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ניר חסוןבונקרים נגד הנאצים || הפנסיונר שחופר את "מצדה על הכרמל", באתר הארץ, 30 בדצמבר 2012
  2. ^ דבר, 26 באפריל 1972
  3. ^ דבר, 26 באפריל 1972
  4. ^ בג"ץ 392/72 אמה ברגר נ' הוועדה לתכנון ולבניה, פ"ד כז (2) 764.