רוזלינד קראוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

רוזלינד קראוסאנגלית: Rosalind E. Krauss; נולדה ב-30 בנובמבר 1941) היא מבקרת אמנות אמריקאית ותאורטיקנית לאמנות.

קראוס גדלה בוושינגטון די. סי.. לאחר שסיימה את לימודיה בוולסלי קולג' (Wellesly College) ב-1962 המשיכה את לימודיה באוניברסיטת הרווארד במחלקה לאמנות. את הדוקטורט היא כתבה על דיוויד סמית ב-1969. המאמר פורסם ב-1972 תחת הכותרת Terminal Iron Works.

באותה תקופה כתבה קראוס ל-Art International ומאוחר יותר גם ב-Artforum International. היא עברה לניו יורק והצטרפה לקבוצת מבקרים חשובה, ביניהם אנט מיקלסון (Annette Michelson), ברברה רוז (Barbara Rose) ומייקל פריד (Michael Fried) אשר למד איתה בהרווארד.

כמה שנים לאחר שסיימה את הרווארד כתבה מאמרים על ג'ספר ג'ונס ודונלד ג'אד (Donald Judd). היא התמקדה בכתיבתה על אמנות מינימליסטית. בין מאמריה העיקריים בנושא זה היה המאמר "פיסול בשדה המורחב" (1979).

קראוס ומיקלסון עזבו את Artforum וייסדו ביחד מגזין חדש ב-1976 שנקרא אוקטובר (October). בנוסף, קראוס לימדה במוסדות שונים והפכה להיות מקור השראה לסטודנטים ומבקרים רבים, אשר בחרו להתמקד בתחום הפילוסופי של לימודי האמנות העכשווית.

כמו רבים ממבקרי האמנות באותה תקופה, הושפעה קראוס רבות מקלמנט גרינברג והרולד רוזנברג (Harold Rosenberg). יכולתה לתרגם את הזמניות של החוויה הוויזואלית-גופנית, לשפה עשירה הקנתה לה את מעמדה כמבקרת.‏‏‏‏[1]

מאמריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד ממאמריה המפורסמים הוא המאמר וידאו: האסתטיקה של הנרקיסיות" (באנגלית: Video: The Aesthetics of Narcissism). המאמר פורסם לראשונה בכתב העת "October", בשנת 1976. המאמר דן בקבוצה של עבודות וידאו ארט מתחילת שנות השבעים של המאה ה-20, אשר נושאות מאפיינים שונים של מיצג מתועד. דרך ניתוח אסתטי של עבודות אלו, מנסה קראוס להציג את מדיום הווידאו ארט כבעל מאפיינים של הפרעת אישיות נרקיסיסטית.

בראשית המאמר קראוס מנסה להפריד בין מאפיינים אסתטיים דומים בין אמנות הווידאו ארט לבין אמנות מנימליסטית ומושגית. בעבודה כגון "מרכז" (1971, מאת האמן וויטו אקונצ'י, מתועד האמן כשהוא מצביע על מרכז של מסך וידאו במחווה אירונית לפורמליזם האמנותי בנוסח האקספרסיוניזם המופשט והמינימליזם. אולם, שלא כמו בסוגי אמנות אלו, השימוש בוידאו כנקודת ייחוס של האמן יוצרת מצב שאינו רק טאטולוגי, כלומר בעל ייחוס עצמי, אלה יכול להיות מוגדר במונחים פסיכואנליטים.

הנרקיסיזם, כהפרעה אישיותית, יוצרת מצב של בעיה בקשר של האדם עם סביבתו. מעריכים כי הנרקיסיזם הוא מנגנון הגנה הבא להגן על ערכו ושלמותו של האגו מפני איומים מבחוץ. ההתנהגות הנרקיסיסטית עשויה לפצות על חסכים שונים ועל רגשי נחיתות. קראוס משתמשת בהפרעה זו כדי להגדיר את האופן שבו מייצר הווידאו היזון חוזר אל האדם. אותו היזון חוזר או מעגל סגור מציב את הגוף "ממורכז בין שתי מכונות המהוות פתיחה וסגירה של מרכאות". בין מצלמת הווידאו לבין הטלוויזיה או המוניטור, מופיע הדימוי המצולם במיידיות של ראי והוא מנתק את הדימוי מן הרצף ההיסטורי, על ידי הפיכתו לזמן הווה תמידי.

קראוס אינה מגדירה את התנאיס הסוציולוגים בהם נוצר שיח אמנות כזה, אף על פי שהיא מעלה שאלה זו. יחד עם זאת היא רומזת כי התשובה על שאלה זו תלויה בתפיסת האמנות כפטישיזם צרכני ובנסיון של אמנים לעורר תגובת נגד לכך.

במאמר מזכרים בין השאר:

מאמרים חשובים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • MIT Press: selected articles by Rosalind Krauss
  • "Contemporary Criticism." Markham, Ont.: Audio Archives of Canada, 1979. 1 sound cassette: 1 7/8 ips.
  • Critical Perspectives in American Art, pp. 25–27. Introduction by Hugh M. Davies. Amherst: Fine Arts Center Gallery, University of Massachusetts, Amherst, 1976. Rosalind Krauss' text is followed by illustrations of works by Donald Judd, Robert Artschwager and Joel Shapiro. An Exhibition selected by Rosalind Krauss, Sam Hunter and Marcia Tucker. Fine Arts Center Gallery, University of Massachusetts/Amherst, April 10, 1976–May 9, 1976, American Pavilion, Venice Biennale, summer 1976.
  • "Death of a Hermeneutic Phantom: Materialization of the Sign in the Work of Peter Eisenman." In Peter Eisenman's Houses of Cards, pp. 166–184. New York: Oxford University Press, 1987.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]