רנייה דה גראף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רנייה דה גראף, 1670

רנייה דה גראף (אנגלית: Regnier de Graaf), איות הולנדי מקורי Reinier de Graaf, או Reijnerus de Graeff בלטינית (נולד 30 ביולי 1641 - נפטר 17 באוגוסט 1673) היה רופא ואנטומיסט הולנדי שגילה תגליות מרכזיות בביולוגיה של הרבייה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דה גראף נולד בשונהובן ואולי הוא קרוב משפחה למשפחת יורש העצר של גראף. הוא למד רפואה באוטרכט וליידן. שם למדו איתו גם יאן סוומרדם, נילס סטנסן ופרדריך רויש, אחד הפרופסורים שלהם היה פרנסיסקוס סילביוס. הוא הגיש את עבודת הדוקטורט שלו על הלבלב, ונסע לצרפת שם השיג את התואר הרפואי מאוניברסיטת אנג'רס. בהיותו בפריז, הוא פנה גם לחקר איברי המין הגבריים, שהביא לפרסום בשנת 1668. כשחזר להולנד בשנת 1667, מיקם את עצמו בדלפט. מכיוון שהיה קתולי במדינה פרוטסטנטית בעיקרה, הוא לא הצליח להתקדם בקריירה באוניברסיטה. לאחר מותו המוקדם של בנו, נפטר רנייה דה גראף בגיל 32 ונקבר בדלפט.

הסיבה למותו אינה ידועה.

עם זאת, הוא הושפע מהמחלוקת שלו עם יאן סוומרדם ומותו של בנו. משערים כי ייתכן שהוא התאבד. ידידו אנטוני ואן ליוונהוק בכתביו ייחס את מותו ל"חומרים כוליריים", שנחשבו באותם ימים כגורמים לדיכאון. חודשים ספורים לפני מותו המליץ ​​דה גראף, במכתב אל החברה המלכותית בלונדון, להקדיש תשומת לב לאנטוני ואן ליוונהוק ולעבודתו בשיפור המיקרוסקופ.

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמדתו של דה גראף בהיסטוריה של הרבייה היא ייחודית, ומסכמת את עבודתם של אנטומיסטים לפני זמנו. אבל הוא לא הצליח ליהנות מההתקדמות המדעית שעמדה להתבצע באמצעות המיקרוסקופ, אף על פי שדיווח על השימוש בו על ידי אנטוני ואן ליוונהוק בשנת 1673. התרומות האישיות שלו כוללות תיאור של צינורות האשכים, תעלות הזרעים והגופיף הצהוב בשחלות. ייתכן ודה גראף היה הראשון שהבין את תפקוד הרבייה של החצוצרה, תיאר את ההידרוסלפינקס, קשר את התפתחותו לאי פוריות הנשית.[1] [2] דה גראף המציא גם מזרק מעשי, המתואר בעבודה השלישית שלו.

זקיקי גראף[עריכת קוד מקור | עריכה]

האנטומיה של אברי המין הנשי וההריון, מתוך ספרו של רנייה דה גראף.

מורשתו המפורסמת היא זקיקי גראף. הוא עצמו ציין שהוא לא הראשון שתיאר אותם, אלא תיאר את התפתחותם. מהתצפית על היריון אצל ארנבים הוא הסיק כי הזקיק הכיל את הביצית, אם כי מעולם לא צפה בו. השלב הבוגר של זקיק השחלה נקרא לכבודו הזקיק הגרפאני, אף על פי שאחרים, כולל פאלופיוס, הבחינו בזקיקים בעבר (אך לא הצליחו להכיר במשמעות הרבייה שלו). המונח זקיק גראפני בא בעקבות הצגת המונח ביצה גראאפנית על ידי אלברכט פון הלר שכמו דה גראף עדיין הניח שהזקיק הוא הביצית עצמה, אם כי דה גראף הבין שהביצית קטנה בהרבה. גילוי הביצית האנושית נעשה בסופו של דבר על ידי קארל ארנסט פון באר בשנת 1827. בן זמנו של דה גראף, יאן סוומרדם, התעמת איתו לאחר פרסומו של DeMulierum Organ Generatione Inservientibu והאשים אותו כי לקח קרדיט לעצמו לגילויים שהוא ויוהנס ואן הורן גילו קודם לכן בנוגע לחשיבות השחלה וביציות. דה גראף דחה את האשמה, אך נפגע ממנה. [3]

שפיכה נשית[עריכת קוד מקור | עריכה]

דה גראף תיאר את השפיכה הנשית והתייחס לאזור בנרתיק שלדעתו, דומה לערמונית הגברית. באמצע המאה ה-20, אפיין אזור זה הגינקולוג היהודי שגורש מגרמניה הנאצית - ארנסט גרפנברג (1957-1881). ההנחה כי שם נמצא אזור גירוי נשי, שנקרא על שמו "נקודת גרפנברג" (Gräfenberg) או "נקודת ג׳י" . [4] [5] יתר על כן, דה גראף תיאר את האנטומיה של האשכים ואסף רקמות של כיס המרה והלבלב.

חולשות[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות תרומתו, דה גראף ביצע מספר טעויות בנוסף לכך שהוא האמין שהביצית היא הזקיק. הוא מעולם לא ביקר מספיק טקסטים קודמים אלא חזר על דיווחים של אחרים כולל אי הדיוקים שלהם. מכיוון שהוא צפה בארנבים ולא בבני אדם, הוא הניח שההפריה התרחשה בשחלה. הוא האמין כי שלפוחית ​​הזרע מאחסנת את הזרע. [3] הוא עדיין לא היה מודע לנוכחותם של תאי הזרע עצמם. אלה התגלו ממש לאחר מותו על ידי הסטודנט באמסטרדם יוהנס האם, באמצעות המיקרוסקופ של אנטוני ואן ליוונהוק. בהתבסס על ניסויי הארנבים שלו ותיאור הריון חוץ רחמי אצל אישה שנפטרה בהריונה ה -12 בפריז, הוא הניח שהיישות השלמה נמצאת בשחלה, מקבלת חיים בהשפעת נוזל השפיכה הזכרי, ואז העובר יורד לרחם.

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • De Graaf, R (1664) De succi pancreatici natura et usu exercitatio anatomico-medica
  • De Graaf, R (1668) De Virorum Organis Generationi Inservientibus, de Clysteribus et de Usu Siphonis in Anatomia
  • De Graaf, R (1672)De mulierum organis generationi inservientibus tractatus novus : demonstrans tam homines & animalia caetera omnia, quae vivipara dicuntur, haud minus quàm ovipara ab ovo originem ducere
  • De Graaf, R (1686) Alle de Wercken. Leyden, Netherlands.
  • Houtzager HL. Reinier de Graaf 1641–1673 (Dutch). Rotterdam: Erasmus publishing, 1991. ISBN 90-5235-021-3.
  • Houtzager HL (2000). "Reinier De Graaf and his contribution to reproductive biology". European Journal of Obstetrics, Gynecology, and Reproductive Biology. 90 (2): 125–7. doi:10.1016/S0301-2115(00)00258-X. PMID 10825629.
  • Modlin IM; Director Gastric Pathobiology Group (2000). "Regnier de Graaf: Paris, purging, and the pancreas". Journal of Clinical Gastroenterology. 30 (2): 109–13. doi:10.1097/00004836-200003000-00001. PMID 10730914.
  • Longo LD; Degraaf, R (1996). "De mulierum organis generationi inservientibus tractatus novus". American Journal of Obstetrics and Gynecology. 174 (2): 794–5. doi:10.1016/S0002-9378(96)70467-2. PMID 8623824.
  • Wiesemann C (1991). "Regnier de Graaf (1641–1673)" [Regnier de Graaf (1641–1673)]. Der Pathologe (in German). 12 (6): 352–3. PMID 1792221.
  • Houtzager HL (1981). "Reinier de Graaf". European Journal of Obstetrics, Gynecology, and Reproductive Biology. 12 (6): 385–7. doi:10.1016/0028-2243(81)90083-6. PMID 7037492.
  • Gysel C (1978). "Reinier de Graaf (1641–1673) and the syringe" [Reinier de Graaf (1641–1673) and the syringe]. Nederlands Tijdschrift Voor Tandheelkunde (in Dutch). 85 (5): 216–8. PMID 379667.
  • Mann RJ (1976). "Regnier de Graaf, 1641–1673, investigator". Fertility and Sterility. 27 (4): 466–8. PMID 773713.
  • Lindenboom GA (May 1974). "Reinier de Graaf (1641–1673)" [Reinier de Graaf (1641–1673)]. Nederlands Tijdschrift voor Geneeskunde (in Dutch). 118 (21): 789–95. PMID 4597505.
  • "Reinier de Graaf and the Royal Society of London" [Reinier de Graaf and the Royal Society of London]. Nederlands Tijdschrift voor Geneeskunde (in Dutch). 117 (28): 1049–55. 1973. PMID 4595333.
  • Lindberg J (1963). "Regnier de GRAAF" [Regnier de GRAAF]. Nordisk Medicin (in Swedish). 69: 108–12. ISSN 0029-1420. PMID 13930746.
  • Ruler Han van (2003). 'Graaf, Reinier de (1641-73)' The Dictionary of 17th and 18th-Century Dutch Philosophers. Bristol: Thoemmes, 2003, vol. 1, 348–9. ISBN 1-85506-966-0.
  • Ruler Han van (2007). 'Graaf, Reinier de' Dictionary of Medical Biography. Westport, Conn.: Greenwood, 2007, vol. 2, 570.
  • Speert H (1956). "Obstetric-gynecologic eponyms; Reinier de Graaf and the graafian follicles". Obstetrics and Gynecology. 7 (5): 582–8.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רנייה דה גראף בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Ankum WM, Houtzager HL, Bleker OP (1996). "Reinier De Graaf (1641–1673) and the fallopian tube". Human Reproduction Update. 2 (4): 365–9.
  2. ^ Jocelyn HD, Setchell BP (1972). "Regnier de Graaf on the human reproductive organs. An annotated translation of Tractatus de Virorum Organis Generationi Inservientibus (1668) and De Mulierub Organis Generationi Inservientibus Tractatus Novus (1962)". Journal of Reproduction and Fertility. Supplement. 17: 1–222.
  3. ^ Jay V (2000). "A portrait in history. The legacy of Reinier de Graaf". Archives of Pathology & Laboratory Medicine. 124 (8): 1115–6.
  4. ^ Jon E. Roeckelein (2006). Elsevier's Dictionary of Psychological Theories. Elsevier. p. 256
  5. ^ Addiego, F; Belzer, EG; Comolli, J; Moger, W; Perry, JD; Whipple, B. (1981). "Female ejaculation: a case study". Journal of Sex Research. 17 (1): 13–21.