רפאל מרדכי מלכי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רבי רפאל מרדכי מלכי
לידה 1640
ה'ת'
פטירה יולי 1702 (בגיל 62 בערך)
אב ה'תס"ב
מקום פעילות ירושלים, איטליה
תחומי עיסוק תלמוד, הלכה
בני דורו עזרא מלכי (בנו), פרי חדש (חתנו), רבי משה חגיז (חתנו)
חיבוריו פירוש על התורה

רבי רפאל מרדכי מלכי (1640 לערך–28/29 ביולי 1702) היה איש הלכה, איש ציבור ורופא. עלה לירושלים מאיטליה בשנת 1677, בה נמנה עם חשובי הרבנים עד לפטירתו. חיבר פירוש על התורה וכן גם כתבים הלכתיים ורפואיים.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי רפאל מרדכי מלכי נולד בשנת 1640 לערך, למשפחת אנוסים בחצי האי האיברי, שם חי חלק מחייו כנוצרי בחברה נוצרית ולאחר זמן מה שב ליהדותו. פרק זמן ארוך עבר עליו באיטליה, וקרוב לוודאי שבארץ זו רכש את הכשרתו הרפואית ואת ניסיונו. הוא עלה לירושלים מאיטליה בשנת 1677, ובה התבלט בהיותו איש הלכה ורופא מובהק, עד לפטירתו בשנת 1702. רבי רפאל מרדכי היה בעל נכסים, נמנה עם ראשי הקהילה היהודית בירושלים ונהג לרפא חולים ללא שכר. הוא הוזמן לטפל ברבי יהודה חסיד שחלה עם הגיעו לירושלים בראש חודש סיון בשנת 1700. כתב פירוש על התורה, חיבור הלכתי של שאלות ותשובות, ומאמרים ברפואה. כתביו הרפואיים וההלכתיים נשמרו ומידע רב כלול בהם אודות מצב הרפואה בירושלים בזמנו, המחלות והתרופות השכיחות, וכן רמת הרופאים האחרים בני זמנו.[1]

בירושלים למד בישיבת "בית יעקב" של משפחת ויגה עד לסגירתה בשנת 1689. בישיבה זו שימש חתנו רבי חזקיה די סילוה ולרבי מרדכי עצמו היה בה תפקיד חשוב. באותם הימים השבתאות פשטה בירושלים, ואף המשפחה שמימנה את הקמת בית המדרש "יעקב פירירה" לאחר סגירת בית המדרש "בית יעקב", נמנתה על השבתאים. רבי מרדכי, שהתנגד מאוד לתופעה זו, כתב בתחילת שנות התשעים של המאה השבע עשרה כי בזמנו אין ביכולתו להבדיל עוד בין שבתאים ללא שבתאים, כל כך פשטה השבתאות בסתר.[2]

בני משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניו של רבי רפאל מרדכי מלכי המשיכו אף הם בלמדנות ובפעילות ציבורית. בנו רבי עזרא מלכי חיבר את הספר "שמן למאור", פירוש על ההגדה של פסח, והחיבור על הרמב"ם שנקרא "מלכי בקודש". בנו משה מלכי היה לראש הקהילה בצפת. חתניו היו רבי חזקיה די סילוה, מחבר הספר "פרי חדש" ומשה חגיז, מראשי הלוחמים בשבתאות בירושלים.[3]

פירושו על התורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי רפאל מרדכי מלכי חיבר ספר פירושים וחידושים על התורה. זהו חיבור עצום בגודלו שלא נדפס עדיין ונשתמר בכתב יד, יצירה אנציקלופדית הכוללת כל מה שידע מחברה בכל תחום מתחומי הידע האנושי: הלכה, קבלה, אסטרונומיה, גאוגרפיה, היסטוריה, אנטומיה ופרמקולוגיה. כן מובאות בחיבור דעותיו בכל עניין מן העניינים הנזכרים בו, ובייחוד בבעיות שהעסיקו את עם ישראל בזמנו: גלות וגאולה, שבתאות וקבלה; בעיקר כולל החיבור ביקורת חברתית נוקבת על החברה היהודית במערב אירופה ובארץ ישראל בזמנו. הפירוש מהווה מקור מידע היסטורי עשיר על יהודי ירושלים בסוף המאה השבע עשרה.[4] ליקוטים מן הפירוש פרסם אליעזר ריבלין בירושלים בשנת 1923.

דוגמה לדעותיו החברתיות המובאות בפירושו זה ניתן לראות בפירושו לפרשת יתרו, בו גיבש רבי רפאל מרדכי מלכי את "האמנה החברתית" של היישוב היהודי בארץ ישראל, בה הוא תיאר את החברה האידיאלית בארץ ישראל. בחברה זו, כך הוא מתאר, יקבעו אלה המממנים את פעולות הקהילה לאילו מטרות ישמש הכסף. כלומר, בעל המאה הוא בעל הדעה. אך יש גם לכבד את דעתם של תלמידי חכמים ולכבד את קביעותיהם בעניינים חברתיים.[5]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אליעזר ריבלין, תקנות צבור וסדרי משפט: לקוטים מפרוש על התורה של רפאל מרדכי מלכי, הדפסה מיוחדת (מתוך המשפט העברי, קובץ שני), דפוס הארץ, תל אביב תרפ"ז.
  • שאול רגב, דרשה המסורה והכתובה: דרשות ודרשנים בימי הביניים, הוצאת ראובן מס בע"מ, ירושלים 2010, עמ' 240.
  • אפרים לב, זהר עמר ויהושע שוורץ, הרפואה בירושלים לדורותיה, תל אביב תשנ"ט, עמ' 54, 83, 88–89, 93.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ זהר עמר ואפרים לב, רופאים ותרופות בירושלים במאות העשירית עד השמונה-עשרה, תל אביב תש"ס, עמ' 113
  2. ^ אמנון כהן (עורך), ההיסטוריה של ארץ-ישראל – שלטון הממלוכים והעות'מאנים (1260–1804), יד יצחק בן צבי, ירושלים 1998, עמ' 269–270.
  3. ^ עזרא בן רפאל מרדכי מלכי באתר jewishvirtuallibrary.org
  4. ^ אמנון כהן (עורך), ההיסטוריה של ארץ-ישראל – שלטון הממלוכים והעות'מאנים (1260–1804), יד יצחק בן צבי, ירושלים 1998, עמ' 272–273, 312.
  5. ^ אמנון כהן (עורך), ההיסטוריה של ארץ-ישראל – שלטון הממלוכים והעות'מאנים (1260–1804), יד יצחק בן צבי, ירושלים 1998, עמ' 139–240.