שארלוט, הדוכסית הגדולה של לוקסמבורג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שארלוט, הדוכסית הגדולה של לוקסמבורג
Charlotte Adelgonde Élisabeth Marie Wilhelmine
Charlotte, Grand Duchess of Luxembourg.jpg
שארלוט, הדוכסית הגדולה של לוקסמבורג
שם מלא שארלוט אדלגוד אליזבט מארי וילהלמין
מדינה לוקסמבורג
תאריך לידה 23 בינואר 1896
מקום לידה קולמר-ביירז', לוקסמבורג לוקסמבורגלוקסמבורג
תאריך פטירה 9 ביולי 1985 (בגיל 89)
מקום פטירה פישבאך, לוקסמבורג לוקסמבורגלוקסמבורג
מקום קבורה קתדרלת נוטרדאם (לוקסמבורג) עריכת הנתון בוויקינתונים
דת נצרות קתולית עריכת הנתון בוויקינתונים
בן-זוג פליצ'ה, נסיך בורבון-פארמה
שושלת בית נסאו-ויילבורג
תואר הדוכס הגדול של לוקסמבורג
אב גיום הרביעי, הדוכס הגדול של לוקסמבורג
אם מריה אנה, נסיכת פורטוגל
צאצאים ראו בהמשך
הדוכס הגדול של לוקסמבורג ה-7
תקופת כהונה 15 בינואר 191912 בנובמבר 1964 (45 שנים)
הקודם מארי אדלייד, הדוכסית הגדולה של לוקסמבורג
הבא ז'אן, הדוכס הגדול של לוקסמבורג
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

שארלוט, הדוכסית הגדולה של לוקסמבורג (23 בינואר 1896 - 9 ביולי 1985), הייתה הדוכסית הגדולה השביעית של לוקסמבורג. שארלוט כיהנה כדוכסית גדולה בין השנים 19191964.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שארלוט נולדה לגיום הרביעי, הדוכס הגדול של לוקסמבורג ומריה אנה, נסיכת פורטוגל. שארלוט הייתה בתו השנייה של גיום והשנייה בתור לכתר. לאחר מותו של גיום, התמנתה אחותה הבכורה מארי-אדלייד לדוכסית הגדולה של לוקסמבורג. אולם בעקבות ביקורת של נתיניה על התנהלותה במלחמת העולם הראשונה היא נאלצה לוותר על כיסאה. בעקבות התפטרותה, מונתה שארלוט לדוכסית הגדולה של לוקסמבורג.

הדוכסית שארלוט התחתנה עם פליקס מבורבון-פארמה בנובמבר 1919[1], ונולדו להם ששה ילדים. בנה הבכור ז'אן, היה יורש העצר ולאחר ששארלוט ויתרה על כסאה הוא מונה לדוכס הגדול של לוקסמבורג ב-1964.

בתחילת מלחמת העולם השנייה, הבטיחה גרמניה כי היא תשמור על הנייטרליות של לוקסמבורג. למרות זאת, משפחת המלוכה החליטה לעזוב את לוקסמבורג. ב-9 במאי 1940 צבא גרמניה פלש ללוקסמבורג, למרות ההבטחה, באותו הזמן משפחת המלוכה נמצאה בארמון קולמר-ביירז'. בו ביום, המלכה העבירה בישיבת השרים החלטה שהממלכה תעבור לחסות צרפתית. הדוכסית הגדולה שארלוט אמרה על ההחלטה: "החלטה קשה, אך הכרחית"[2]. בעקבות ההחלטה, שארלוט עברה לארמון מונטאסטרו (Château de Montastruc) שבמחוז דורדון בדרום צרפת. אולם בגלל התקדמות צבא גרמניה לתוך צרפת, צרפת לא הסכימה לקחת אחריות על שלום הדוכסית הגדולה. היא קיבלה אישור מספרד לעבור בשטחה אך לא לעצור בשטחה, ועברה לפורטוגל דרך ספרד.

הרייך השלישי הציע לה לחזור ללוקסמבורג ולקבל בחזרה את כל סמכויותיה אך היא ענתה להם: "ליבי אומר כן, אך המוח שלי אומר לא"[2]. בסוף אוגוסט הגיעה ללונדון משם הפעילה את ההתנגדות הלוקסמבורגית הדלה דרך ה-BBC. באוקטובר הגיעה לארצות הברית ולאחר מכן התיישבה במונטראול שבקנדה, שם ילדיה המשיכו את לימודיהם. היא נפגשה מספר פעמים עם נשיא ארצות הברית פרנקלין דלאנו רוזוולט וחרשה את ארצות הברית כדי לשכנעה להצטרף למלחמה. באותו הזמן, הרייך השלישי סיפח את הדוכסות יחד עם המחוז הצרפתי השכן מוזל ליחידה מנהלית בשם Heim ins Reich.

בשנת 1943 היא התיישבה סופית בלונדון יחד עם הממשלה הלוקסמבורגית, משם ניהלה את ההתנגדות בלוקסמבורג דרך ה-BBC. בעקבות הפופולריות שצברה היא הפכה לסמל ההתנגדות הלוקסמבורגית.

אחותה הצעירה של הדוכסית הגדולה, אנטוניה, נסיכת לוקסמבורג שהייתה נשואה לרופרכט, נסיך הכתר מבוואריה, הוגלתה עם משפחתה למחנה הריכוז דכאו, שם עברה עינויים שככל הנראה תרמו למותה המוקדם בשנת 1954. בנה של הדוכסית הגדולה, יורש העצר ז'אן גויס למשמר האירי.

העיר לוקסמבורג שוחררה בספטמבר 1944 על ידי הקורפוס בו שירת יורש העצר ז'אן. אולם הבירה המשיכה להיות מאויימת במסגרת קרב הארדנים שבו הגרמנים דחקו את בעלות הברית אל עבר יערות בלגיה. העיר שוחררה סופית ב-23 בינואר 1945 והדוכסית הגדולה חזרה ללוקסמבורג באפריל 1945.

ב-1956 האפיפיור פיוס השנים עשר העניק לשארלוט את ורד הזהב.

סיום שלטונה התאפיין בייסוד המוסדות האירופאיים ובנובמבר 1964 ויתרה על כסאה לטובה בנה הבכור, ז'אן[3].

ב-1970 מת בעלה פליקס מבורבון-פארמה, וב-9 ביולי 1985 מתה שארלוט בפישבאך ונקברה בקתדרלת נוטרדאם בלוקסמבורג.

משפחתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-6 בנובמבר 1919 התחתנה שארלוט עם פליקס, נסיך בורבון-פארמה, בנו של רוברטו הראשון, דוכס פארמה, ממנו נולדו לה 6 ילדים:

אילן יוחסין[עריכת קוד מקור | עריכה]

וילהלם, דוכס נסאו
 
לואיזה, נסיכת סקסוניה-הילדבורגהאוזן
 
פרידריך אוגוסט, נסיך אנהלט-דסאו
 
מריה לואיזה שרלוטה, נסיכת הסן-קאסל
 
ז'ואאו השישי, מלך פורטוגל
 
קרלוטה ז'ואקינה מספרד
 
קונסטנטין, נסיך הכתר של לוינשטיין-ורטהיים-רוזנברג
 
אגנס, נסיכת הוהנלוהה-לנגנבורג
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אדולף, הדוכס הגדול של לוקסמבורג
 
 
 
 
 
אדלהייד-מריה, נסיכת אנהלט-דסאו
 
 
 
 
 
מיגל הראשון, מלך פורטוגל
 
 
 
 
 
אדליידה מלוינשטיין-ורטהיים-רוזנברג
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
וילהלם הרביעי, הדוכס הגדול של לוקסמבורג
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מריה אנה, נסיכת פורטוגל
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שארלוט, הדוכסית הגדולה של לוקסמבורג


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נשואי נסיכים, דואר היום, 4 בנובמבר 1919
  2. ^ 2.0 2.1 Point de vue - Hors-série - Histoire, "Les rois dans la guerre 1939-1945" (המלכים במלחמת 1939 - 1945), מספר 5, אוקטובר 2010, עמוד 21 (בצרפתית)
  3. ^ גיל קיסרי, הנסיכה הקטנה קיבלה דוכס גדול, מעריב, 20 בנובמבר 1964