שבת הלבשה

שבת הלבשה הייתה שבת קבועה שהוקדשה לצורכי צדקה וחסד בקהילות טורקיה ויוון. אחת משתי שבתות מיוחדות לקהילות אלו.^[1]

מנהג זה שהתקיים במאות ה-17, ה-18 וה-19, ייחד בדרך כלל את השבת שבה נקראת פרשת השבוע בפרשת מקץ, לרוב בחנוכה, למגבית וחלוקת בגדים לעניים לקראת עיצומו של החורף. אך היו קהילות שקיימו אותו בשבתות אחרות, כך למשל בקהילת איידין (שנקראה בשעתו יוזיל חיסאר, Güzelhisar) הסמוכה לאיזמיר, קיימו 'שבת הלבשה' בשבת זכור וחילקו את הבגדים בשבוע שלפני פורים. מרבית הבגדים שחולקו בשבת זו נועדו בדרך כלל לתינוקות של בית רבן ולמלמדי תינוקות עניים בתלמודי התורה בקהילה.^[2]

חלוקת הבגדים נעשתה בטקס במהלך השבת, שבו הלבישו את כל נער בבגדיו החדשים, והוא ברך ברכת 'מלביש ערומים' וברכת שהחיינו.^[2] במרכז השבת נישאה דרשה מיוחדת מפי רב העיר, 'דרשת שבת הלבשה', בדומה לדרשת שבת שובה ודרשת שבת הגדול הנהוגות ברוב קהילות ישראל. יחד עם דרשת 'שבת כלה' ודרשה נוספת בשבת זכור, היו אלה חמש הדרשות הקבועות באיזמיר בשבתות במהלך השנה.^[3]

במאה ה-17, התקיימה 'שבת הלבשה' גם בבודה, שהקהילה היהודית בה הייתה באותה תקופה מעורבת מאשכנזים ומיהודים ספרדים מהבלקן. המנהג נזכר בספר "שער אפרים" של רב העיר רבי אפרים הכהן.^[4]

דרשות לשבת הלבשה נשתמרו בעיקר בספרי הדרוש של רבני איזמיר. בולט בהם ספרו של רבי חיים פלאג'י "צדקה חיים" (איזמיר תרל"ד) שהוקדש כולו לדרשות שבת הלבשה ובו מפורטים מנהגי השבת.

לקריאה נוספת

חיים פלאג'י, צדקה וחיים, איזמיר, תרל"ד
איתי קופר, מנהג שבת הלבשה - מקורו ומועדו, קושטא דמילתא ו, חנוכה תשפ"ג, באתר ישיבת הר עציון.
איתי קופר, מנהג שבת הלבשה ותפוצתו, קושטא דמילתא ו, חנוכה תשפ"ג, באתר ישיבת הר עציון.

קישורים חיצוניים

איתי קופר, שבת הלבשה, הוצאת החכם היומי וכל ישראל חברים, דצמבר 2022.
לוי יצחק קופר ואיתי קופר, הרצאה: 'שבת הלבשה' :פסטיבל צדקה שנשתכח, ספטמבר 2023.
דרושים ל"שבת תשובה" ול"שבת הלבשה", שדרש רב באי רודוס בשנים תקס"ח–תק"ע, סריקת כתב יד באתר הספרייה הלאומית
מכתב המתאר את המנהג ונדפס בעיתון 'שערי מזרח' בשנת 1845 מצוטט אצל: רחל סבע-וולף, "פואירטאס די לוז" <שערי אור>: העיתון 'שערי מזרח' (איזמיר, 1845-1846) כקול המבשר של ההשכלה היהודית–הספרדית, מכאן טו ואיל פריזנטי ח–ט (תשע"ה), עמ' 450

הערות שוליים

^ השבת השנייה הייתה השבת שלפני חג השבועות, שכונתה בשם "שבת כלה", והדרשות בה הוקדשו לעיסוק במעלת התורה ולומדיה. ראו: נחם אילן, "דרשות ל'שבת כלה': מסע ביבליוגרפי ראשוני", דב שוורץ גילה פריבור (עורכים), מישן לחדש בספר העברי, ספר זיכרון ליהושע ברזילי [=עלי ספר, כד-כה], רמת גן תשע"ה, עמ' 252-215.
^ ¹ ² רבי חיים בנבנישתי, שיירי כנסת הגדולה, אורח חיים רכ"ג, הגהות בית יוסף אות ה', באתר היברובוקס.
^ שמעון אריה ליב עקשטיין, תולדות החבי"ף, הוצאת הלוים, ירושלים תשנ"ט, עמ' 32, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
^ ירון בן-נאה, ‏עיר התורה והלימוד: סלוניקי כמרכז תורה במאות הט"ז–הי"ז, פעמים 80 (קיץ תשנ"ט), עמ' 63.

[1] השבת השנייה הייתה השבת שלפני חג השבועות, שכונתה בשם "שבת כלה", והדרשות בה הוקדשו לעיסוק במעלת התורה ולומדיה. ראו: נחם אילן, "דרשות ל'שבת כלה': מסע ביבליוגרפי ראשוני", דב שוורץ גילה פריבור (עורכים), מישן לחדש בספר העברי, ספר זיכרון ליהושע ברזילי [=עלי ספר, כד-כה], רמת גן תשע"ה, עמ' 252-215.

[שכנהג-2] ¹ ² רבי חיים בנבנישתי, שיירי כנסת הגדולה, אורח חיים רכ"ג, הגהות בית יוסף אות ה', באתר היברובוקס.

[3] שמעון אריה ליב עקשטיין, תולדות החבי"ף, הוצאת הלוים, ירושלים תשנ"ט, עמ' 32, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).

[4] ירון בן-נאה, ‏עיר התורה והלימוד: סלוניקי כמרכז תורה במאות הט"ז–הי"ז, פעמים 80 (קיץ תשנ"ט), עמ' 63.

[1]

[2]

[3]

[4]