חיים פלאג'י

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רבי חיים פלאג'י
Tomb of Rabbi Chaim Palagi.jpg
מצבת קברו של הרב באיזמיר, טורקיה. מאחור נראה ציון קברו של רבי אליהו הכהן
לידה 28 בדצמבר 1787
י"ז בטבת ה'תקמ"ח
איזמיר, טורקיה
פטירה 10 בפברואר 1868 (בגיל 80)
י"ז בשבט ה'תרכ"ח
סמירנה, טורקיה עריכת הנתון בוויקינתונים
כינוי החבי"ף
מדינה טורקיה, האימפריה העות'מאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום פעילות איזמיר, תיריא.
תחומי עיסוק רב, פוסק ומקובל
תפקידים נוספים חכם באשי
רבותיו הרב יצחק מאיו, סבו הרב יוסף חזן, הרב יצחק גאטינייו (בעל ספר "בית ישחק"), דודו-רבי אליעזר חזן, ר' פנחס די שיגורה, רבי יהושע אברהם יהודה.
תלמידיו רבי אברהם אלגראנאטי, רבי אברהם קורקדי, רבי אברהם רודיטי, רבי בכור שלמה מזרחי, רבי דוד מזל טוב, רבי דוד ן' עזרא, רבי משה אמאדו, רבי חיים שם טוב מלמד, רבי יוסף ארדיט, רבי יעקב אמאדו, רבי יעקב בכור יעבץ, רבי יעקב די ג'אביס, רבי יעקב חזן, רבי יעקב משה ן' גבאי, רבי יצחק ישורון, רבי משה הודארה, רבי נסים חיים אלגראנאטי, רבי נסים משה הכהן ארייאש, רבי שמואל בכור ן' עזרא
חיבוריו ראה להלן
צאצאים אברהם פלאג'י, רחמים נסים יצחק פלאג'י, יוסף פלאג'י, ? גיאת (פלאג'י) לאה ג'ורקיל (פלאג'י), ? פיגון (פלאג'י)
חתימה
חתימת הרב חיים פלאג׳י
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

רבי חיים פלאג'י (’החבי"ף‘; י"ז בטבת ה'תקמ"ח (28 בדצמבר 1787) - י"ז בשבט ה'תרכ"ח (10 בפברואר 1868)) היה פוסק, פרשן ומקובל, מגדולי חכמי איזמיר.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד באיזמיר, לקאלי קאדין ולרבי יעקב פלאג'י (פלאצ'י). סבו מצד אמו היה רבי יוסף רפאל בן חיים חזן מחבר ספר "חקרי לב" אשר בערוב ימיו היה הראשון לציון.

על ילדותו מספר: "ומעיד אני עלי שמים וארץ, כי מיום דעתי עד יום היותי בן עשרים שנה הייתי שוקד על לימודי ביום ובלילה בלי שום ביטול"[1] בשנת ה'תקס"ז (1807) בגיל 19 התחתן עם בתו של ר' יצחק רבי, ובעודו נער היה משמש את זקנו היר"ח ונתגדל על ברכיו.[2] עוד למד אצל רבי פנחס די שיגורה; "נער הייתי וגם זקנתי תמיד הייתי מסתופף בצילו חמדתי וישבתי ימים ולילות...לא זזה ידי מתוך ידו הקדושה"[3] כבר בגיל 17 פלפל בחכמה עם שני גדולי איזמיר באותה תקופה, רבי יצחק מאיו וזקנו היר"ח[4] בשנת ה'תקע"ג (1813) קיבל את הסמכתו ל"החכם השלם" על ידי סבו רבי רפאל יוסף.

כל ימי חיי אביו, רבי יעקב, לא נאות רבי חיים לקבל עליו תפקיד ציבורי, ורק בשנת ה'תקפ"ח (1828) קיבל עליו להיות דיין בבית דין וראש ישיבת "בית יעקב רבי" באיזמיר[5], בה למד בצעירותו[6]. ישב גם בישיבת בית הלל, שם למד וחיבר רבים מספריו[7]. רבי חים הרביץ תורה גם בישיבת עץ החיים, שם גם לימד זקנו היר"ח[8].

בשנת ה'תקצ"ז (1837) נתמנה רבי חיים לאב בית דין הגדול באיזמיר שמנה 45 רבנים, ובשנת ה'תרט"ו (1855) התמנה למשרה הרמה ביותר באיזמיר "חכם באשי" (רב ראשי),[9] ולאחר כשנה אף אושר מינויו על ידי הסולטאן עבד אלמג'יד הראשון באישור מלכותי "נישאן" ובכך ניתנו לו סמכויות לשפוט, להוציא לפועל את פסקיו, והופקד בידיו שלטונה של הקהילה היהודית כולה.

רבי חיים היה ידוע כאוהב שלום ורודף שלום ופעל רבות כדי להרבות את האחדות בארצו ובקהילתו וכן פעל רבות לשפר ולחזק את קהילתו.

בשנת ה'תרכ"ח (1868) בחג שמחת תורה בשעת קריאת התורה קרא רבי חיים את הפסוק "וימת שם משה" ופרץ בבכי, בשעה זו הבינו אנשי קהילתו כי ימיו קרובים ופרצו אף הם בבכי מר, ואכן בי"ז שבט, יום לאחר שסיים את ספרו "ברכת מועדיך לחיים" נפטר רבי חיים מרעלת דם, בשיבה טובה.

מנהיגותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פועלו החברתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי חיים פעל רבות למען עניי עירו ושימש משענת ופה לכל חסרי המגן מבני קהילתו, והיה מוכיח את העשירים בבני קהילתו, בדרשותיו. כמו כן תיקן תקנות והקים מוסדות קהילתיים למען החלשים.

רבי חיים הרבה להוכיח בדבר האיסור לצער ולפגוע באחרים ואף לא בילדים קטנים וידועה תוכחתו אל האדונים המצערים את משרתותיהם ואינם מתחשבים בקשייהן.

רבי חיים לא חת מפני נכבדי ועשירי הקהילה והוכיח אותם פעמים רבות על יחסם לעניי הקהילה ואף מתח ביקורת על עשירי עירו המסרבים לשלם מיסים לפי יכולתם אלא ביכרו להעלות בשיעור ניכר את המס על הבשר (ה"גאבילה"), רבי חיים התרעם כי לא רק שאינם מחזקים ידיהם של לומדי תורה ועניים, ומבטלים את הנוהג של חלוקה לעניים בערבי שבתות, אלא שבהעלאת מחיר הבשר הם מעבירים את תשלום המיסים על כתפי העניים ועל כן פסק כי אף מההכנסה של מס הבשר (ה"גאבילה") יופרש חלק לעניים ולעמלי תורה, כדבריו "לא בחר בזה ה', ובמקום צדקה ותהי לצעקה, וכי אין לך גזל וחמס גדול מזה".

רבי חיים פעל רבות להקמת בית חולים יהודי באיזמיר ולשם כך אף גייס נדבנים ידועים בעולם בהם: הברון רוטשילד וסר משה מונטיפיורי עימם רקם קשרים חמים, אותם הפעיל רבי חיים גם כדי להציל את יהודי דמשק מעלילת הדם אשר העלילו עליהם. וכן פעל להקמת מוסדות לעזרה סוציאלית ומוסדות ציבוריים נוספים והיה מעורב אישית בהקמת כל מוסד ותפעולו.

רבי חיים דאג לפרנסת עניי העיר ואף בשעותיו האחרונות לפני מותו ביקש כי לא יטריחו את הציבור להתפלל לרפואתו אלא ישכרו מתפללים מעניי העיר למטרה זאת.

רבי חיים מפורסם היה במידת הכנסת האורחים שבה כיבד את כל באי ביתו, וכן בחידושו שמותר לבעל הבית לשנות מדבורו (לשקר), כדי שאורח לא יצטער[10].

רבי חיים תיקן תקנות אשר היו לרווחת אנשי העיר כולה ואף למען בריאות הציבור וידועה הוראתו להימנע מעישון סיגריות לא רק בשבת אלא אף בימות החול.

פועלו החינוכי[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי חיים השקיע את רוב מרצו וסמכותו כדי לשפר את מצב החינוך בקהילתו ובעיקר את מצבם של ילדי העניים וזאת על ידי התקנת תקנות רבות המבטיחות חינוך ראוי:

תקנת "חינוך חובה" - אין אב רשאי להוציא את בנו מהתלמוד תורה לפני שהילד ידע לכל הפחות את סדר התפילות וקריאה, וכן תיקן שבעל מלאכה רשאי להעסיק נער כשוליה רק לאחר שהילד סיים את לימודיו לשביעות רצונם של מפקחים שמונו לכך. וכן הקים לפני מותו "ועד" מיוחד לפיקוח על מוסדות החינוך בעיר ועל ענייני החינוך בכלל.

בנוסף קבע רבי חיים כי המס המוטל על הבשר ("הגאבילה") ישמש למימון חינוך ילדי העניים והקמת מוסדות חינוך נוספים בעיר. בעקבות תקנה זו, הוא הסתכסך עם כמה ממנהיגי הקהילה.

רבי חיים פעל להפצת התורה והקים ישיבות בהם למדו אברכים מובחרים בלי תשלום ואף עול פרנסתם ופרנסת ביתם הייתה על רבי חיים, וכן עסק רבי חיים במתן תשובות למאות השאלות אשר הגיעו אליו ממקומות רבים בעולם, בהם: תוניסיה, גרמניה, סוריה, פולין, מרוקו, ושווייץ, ואף קיבץ את חלקם בספרי שו"ת שהוציא לאור.

קבורתו וקברו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי חיים פלאג'י נקבר בבית העלמין העתיק באיזמיר בהלוויה ממלכתית שבה השתתפו גם אנשי הצבא הטורקי, נציגי השלטונות ונציגי מדינות זרות. במהלך מסע ההלוויה סבבו את ארונו בני קהילתו אשר נשאו בידיהם את ספריו ונרות דולקים.[דרוש מקור]

בעוד מצבות הקברים בבית העלמין פונות לכיוון דרום, מצבת קברו של רבי חיים היא היחידה הפונה לכיוון מזרח, מסיבה לא ברורה.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי חיים התפרסם בספריו הרבים, כ-80 במספר, אותם התחיל לכתוב בגיל 16 ואשר עוסקים בקשת רחבה של נושאים: 7 חיבורים על התנ"ך, 9 חיבורים על התלמוד, 15 ספרי מדרשים ודרושים, ספרי מוסר ו24 חיבורים בהלכה, קבלה, שו"ת וספרים רבים נוספים.

בסיום כתיבת כל ספר, היה עורך רבי חיים סעודת מצווה והיה מחלק את ספריו ללא תמורה. את ספריו לעולם לא מכר.

בי"א באב ה'תר"א (1841) התחוללה שרפה באיזמיר ובה חרבה שכונת היהודים ונפגע גם ביתו של הרב חיים:

"באותו לילה נשרף רוב רובי תורתי אשר טפחתי וריביתי...בין הכל ד"ן אנכי וכולם כאחד היו למאכולת אש ויי לאזילא ויי לאבידה שאינה חוזרת אותיות פורחות מפני הדליקה הכל לגבוה סלקא [הלך] ובאותם הימים דעתי בל עמי מרוב צערי ותדד שנתי מעיניי והייתי בוכה יומם וליל איכה נהיית הרעה הגדולה הזו....וחסדי ה' אזכיר תהלות ה' כעל כל מה שגמלנו ה' דבעזרתו ית' שמו, חזרתי על המקרא לחדש ממה שהיתה לשריפה ומאז ועד עתה לשליש ולרביע..."

חיים לראש, הקדמה

במהלך השנים שיחזר רבי חיים חלק מכתביו והוציא לאור עשרות מהם, מיעוטם נותרו עדיין בכתב יד. בשנים האחרונות חיבוריו הולכים ונדפסים מחדש, בין השאר על ידי מכון 'שובי נפשי' בירושלים. חזיונותיו וחידושי תורה שנתגלו לו בחלום בחזיון הלילה, נתפרסמו בסוף ספר ויוסף אברהם בשם קונטרס חזיונות חיים (ירושלים, תשס"ח).

רשימה חלקית מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

צאצאיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי חיים השאיר אחריו בנים גדולים בתורה ומחברי ספרים רבים וחשובים, ואלו הם:

  • בנו הבכור רבי אברהם שהיה ראב"ד אזמיר, מחבר הספר פדה את אברהם, ברך את אברהם ועוד ספרים.
  • בנו השני רבי רחמים נסים יצחק (מכונה רנ"י) מחבר הספר יפה ללב, אבות הראש, ועוד ספרים.
  • בנו השלישי רבי יוסף מחבר ספר יוסף את אחיו, ויוסף אברהם, ועוד.
  • נכדו, רבי שלמה דוד פלאג'י[12].
  • נכדו הקטן, רבי בנימין[13].

תלמידיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתלמידיו כמה מחשובי וגדולי רבני איזמיר ביניהם:

  • רבי אברהם אלגראנאטי – מוזכר בנפש חיים של מהר״ח פלאג'י, מערכת השי, אות לד, דף ר״ה ע״א: וכן בספרו הכתוב לחיים מזמור נ״ה דף עה ע״ב.
  • רבי נסים חיים אלגראנאטי – מחבר ספר ’חכמה מאין‘ [איזמיר תרנ״ב]
  • רבי יעקב אמאדו – בעל ספר אמרי אמת [איזמיר תרמ"א].[14]
  • רבי משה אמאדו – אחיו של רבי יעקב אמאדו.
  • רבי יוסף ארדיט
  • רבי נסים משה הכהן ארייאש
  • רבי יעקב משה ן' גבאי
  • רבי שמואל בכור ן' עזרא
  • רבי דוד ן' עזרא
  • רבי יעקב די ג'אביס
  • רבי משה הודארה
  • רבי יעקב חזן
  • רבי יעקב בכור יעבץ – מחבר הספר צור יעקב [איזמיר תרכ״ו] – דרשות וחידושים על ספר פרשיות התורה, וכן ספר עדת יעקב – חידושי הלכות ואגדות שטרם נדפס.[15]
  • רבי יצחק ישורון
  • רבי דוד מזל טוב
  • רבי בכור שלמה מזרחי
  • רבי חיים שם טוב מלמד
  • רבי אברהם קורקדי – מחבר ספר ויקח אברהם [איזמיר תרמ"ב] וכן ספר עט סופר על שטרות [לא הודפס].[16] (בנו היה נסים קורקידי).
  • רבי אברהם רודיטי

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הרב ד"ר שמעון אריה לייב עקשטיין, תולדות החבי"ף, ירושלים: הוצאת הלוים, תשנ"ט.
  • הרב שמואל אלטלף, הרב חיים פלאג’י זצ"ל חייו ופועלו : הרב הכולל ליהדות איזמיר - טורקיה, קובץ הציונות הדתית ג, תשסא עמ' 308–325.
  • במבוא לספר ברכת מועדיך לחיים הוצאת "שובי נפשי" ירושלים
  • במבוא לתחילת ספר תפארת אברהם (ליקוטים על הגדש"פ מתורת ר' אברהם פלאג'י).
  • דוד אברהם, תולדות רבינו חיים פלאג'י זצוק"ל כתובים בידי עצמו, ירושלים: מכון ירושלים (אור המזרח), תשע"ד.
  • ישראל יצחק חסידה, רבי חיים פאלאג׳י וספריו, ירושלים: הוצאת מוקירי מרן החבי״ף, תשכ״ח.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ צואה מחיים
  2. ^ ספר חיים, הקדמה
  3. ^ ארצות החיים: דרוש ב
  4. ^ חיי וחמרא: בפסקא "ואנן בעניותי".
  5. ^ צוואה מחיים, אות י"ב דף ח עמוד ב, אזמיר
  6. ^ החפץ חיים: הקדמה
  7. ^ למשל: זכירה לחיים (ח"ב, בשער, חיים ושלום (ח"ב, בהקדמה) עיני כל חי (בהקדמה) ועוד.
  8. ^ לב חיים ח"ב סי' קכה
  9. ^ חלקם בחיים, דרוש ל"ד, דף ק"ד עמוד ב, אזמיר
  10. ^ כף החיים סי' ה אות יד
  11. ^ ברכת מועדיך לחיים ח"א, הקדמה
  12. ^ הכתוב לחיים, תהלים, מזמור ו'
  13. ^ לב חיים ג', סימן כג
  14. ^ חכם יעקב אמאדו : החכם היומי, www.hyomi.org.il
  15. ^ חכם בכור יעקב יעבץ : החכם היומי, www.hyomi.org.il
  16. ^ חכם אברהם קורקידי : החכם היומי, www.hyomi.org.il
תקופת חייו של הרב הרב חיים פלאג'י על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרוניםציר הזמן