שובע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

שובע היא הרגשה המצביעה על צריכת כמות המזון המרבית לנו, והיא נוצרת לעתים קרובות אצל כל אורגניזם. ההרגשה מתבטאת בתחושת אי צורך זמנית לצרוך מזון או בתחושה של חוסר רעב, והיא באה לתאר מצב בו האדם או היצור החי מרגישים שהגיעו לרמת האנרגיה המקסימלית שלהם.

צריכת מזון זהו צורך בסיסי של כל אדם או חיה המעניק להם אנרגיה הדרושה להם לצורך תפעול הגוף. כאשר צורך זה מסופק דיו, האדם או בעל החיים מרגיש "מלא", ונוצרת מן תחושת כובד הנגרמת מהתנפחות של הבטן ומבטאת את התמלאות הקיבה עד תומה, או כמעט עד תומה, הגורמת ליצור החי להרגיש כי הוא אינו מסוגל עוד להכניס דבר מזון נוסף אל פיו, ומונעת ממנו מלאכול מחדש. נקודת הזמן בה מורגשת תחושת השובע לאחר תחילת פעולת האכילה הינה סובייקטיבית, שכן היא מושפעת מאפיוני הקיבה (מספר קיבות, קיבולת, זמן פירוק המזון וכו') של כל יצור חי, המשתנים מאחד למשנהו. כך יוצא מצב שיצור חי אחד יכול לחוש תחושת שובע לאחר אכילת שלושה נתחי בשר, בעוד שיצור חי אחר יכול להרגיש תחושת שובע רק לאחר אכילת נתח בשר אחד בלבד.

ישנם אנשים, בעיקר אלו הנמצאים תחת דיאטה, שאוכלים מנות קטנות של מזון ובכך נמנעים מלהרגיש שובע, אולם הם בהכרח מרגישים רעב לעתים קרובות יותר ואוכלים מספר רב יותר של פעמים ביום.

תחושת השובע אצל בני אדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

תהליך היווצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחושות השובע והתיאבון נוצרות בשלושה שלבים דומים המתרחשים בגוף האדם: חיישני אנרגיה תאיים, אותות היקפיים ומערכת העצבים המרכזית. התהליך מתחיל כאשר חיישני האנרגיה מזהים את רמות האנרגיה בתוך התאים שבגופנו, ויוזמים מספר תהליכים בתגובה. התהליך ממשיך כאשר מערכת העצבים ההיקפית קולטת את אותם התהליכים, מייצרת "אותות רעב" או "אותות שובע" ומשדרת אותם אל מערכת העצבים המרכזית. ההיפותלמוס, שהוא חלק ממערכת העצבים המרכזית, מהווה את התחנה האחרונה בתהליך כאשר הוא מחליט החלטות סופיות הקשורות לבחירת סוג המזון ומתי להתחיל או להפסיק לאכול, הנשענות על שילוב כלל האותות המתקבלים מן הגוף. אחת ההחלטות המתבצעות על ידו בהקשר לתחושת השובע היא ויסות, החלטה אשר מטרתה לקבוע את כמות המזון הרצויה לגופנו. תהליך הויסות מתחיל ברגע שאנו מכניסים מזון לגופנו. פעולת האכילה גורמת לטמפרטורת הגוף שלנו לעלות, וברגע שהטמפרטורה עולה גם באזור ההיפותלמוס, תהליך האכילה הופך לפחות ופחות חיוני לגופנו, וברגע מסוים, שההיפותלמוס מחליט עליו, תהליך האכילה אינו נחוץ יותר לגוף, עד לתחושת התיאבון הבאה. משמעות הדבר היא שככל שטמפרטורת הגוף שלנו גבוהה יותר, כך הגוף זקוק לפחות מזון. תחושת השובע מתקבלת הרבה לפני שהמזון עצמו מתעכל או נספג.

אפיונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנטומיית גוף האדם בנויה כך שלאדם קיבה אחת, בניגוד לאורגניזמים אחרים אצלם קיימות מספר קיבות. קיבה של תינוק בהכרח קטנה יותר מקיבתו של אדם בשנות ה־20 לחייו, ולכן קיים פער בצריכת כמות המזון ביניהם, כמו גם בתחושת השובע. אפיון נוסף הוא תהליך המטבוליזם, המשתנה גם הוא מאדם לאדם, ומשפיע על תחושת השובע כך שהיא צצה לעתים קרובות יותר ככל שתהליך חילוף החומרים הוא מהיר יותר.

גורמים לתחושת השובע אצל בני אדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

אצל בני האדם ישנן מספר סיבות שיכולות להיות קשורות לפעולת הגבלת צריכת המזון אל גופם:

  • תחושת "מלאות" הנגרמת כתוצאה מהתנפחות של הבטן, שיכולה לעצור את האדם מלהמשיך באכילה.
  • כמות סוכר גבוהה בדם או כמות גדולה של רקמת שומן עלולות לעכב הכנסה של מזון אל הפה.
  • גורמים רגשיים או פסיכולוגיים יכולים אף הם לגרום לתחושת השובע או לעכב אותו; אדם שנמצא במצב רוח ירוד יכול להרגיש תחושת שובע מלאה מאכילת כמות קטנה של מזון.
  • אנשים בדיאטה יכולים להגביל את עצמם מלקלוט מזון אל הגוף על ידי הימנעות או הפסקת האכילה לפני שהם מרגישים שבעים; ייתכן והגוף משתוקק לעוד מזון, אולם הרצון לאכול עוד נמצא תחת שליטה ויכול להידחות.

גורמים אחרים לתחושת השובע[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחושת השובע בימינו מתקשרת הרבה פעמים ברצון של הפרט להרזות. בני אדם מסוימים מאמינים כי הרגשת תחושת שובע לעתים קרובות יותר מבדרך כלל תעזור להם לאבד ממשקל גופם, והם מחפשים פתרונות שונים להשגת מטרה זו, ובצורה יעילה ומהירה ככל שניתן. כיום קיימים כדורים מדכאי תיאבון, או בשמם השני כדורי הרזייה, התורמים להרגשת השובע, ובכך מגבילים את כמות צריכת המזון של האדם. כדורים אלו מהווים את אחד הפתרונות המובילים כיום לבעיות עודף המשקל.

תחושת השובע אצל בעלי חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אפיונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לבעלי חיים שונים אפיונים פיזיולוגיים שונים התורמים להבדלים ביניהם בהקשר לתחושת השובע. אפיון אחד לדוגמה קיים אצל בעלי חיים בתת-סדרה של מעלי גירה (פרה, ג'ירפה, אייל וכו') והלווייתנאים להם יותר מקיבה אחת, בעוד שאצל בעלי חיים אחרים אפיון זה אינו קיים. אפיון זה בהכרח אומר שהם צורכים כמות מזון גדולה יותר מבעלי החיים, והאורגניזמים ככלל, בעלי הקיבה האחת, אולם תהליך האכילה אצל מעלי הגירה ואצל בע"ח עם מספר קיבות הינו ארוך ומורכב, וכך גם תחושת השובע שלהם בעקבות זאת, שהופכת לארוכה ותדירה פחות בהשוואה לבעלי הקיבה האחת.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]