שולמית טל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שולמית טל (19192005) הייתה ציירת, חברה בקבוצת העשרה שנתפשה כקריאת תיגר על האמנות המופשטת של חברי "אופקים חדשים" וניסתה להציב כאלטרנטיבה אמנות בעלת סממנים מקומיים ישראלים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בוורשה, פולין, ועלתה ארצה ב-1935. בניגוד לרוב המקורות בתיקי האמן בארכיונים השונים, המציינים את 1919 כשנת הלידה, בטופס שמילאה טל עצמה עבור קרן התרבות אמריקה ישראל המצוי בתיק אמן במוזיאון תל אביב, מצוינים תאריך לידה 1921 ותאריך עלייה 1934. עד 1948 למדה אצל יצחק פרנקל ומאוחר יותר ב"סטודיה" של יחזקאל שטרייכמן ואביגדור סטימצקי, ובין השנים 1951-1950 שהתה בפריז ולמדה ב"גרנד שומייר" (Académie de la Grande Chaumière). ב-1953 הצטרפה ל"קבוצת העשרה", והציגה עמם בכל תערוכותיהם. בשנת 1961 למדה קרמיקה בעין-הוד וגם באיטליה. טל גרה ויצרה ביפו העתיקה. במהלך שנות פעילותה השתתפה בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות בארץ ובחו"ל, בנוסף על התערוכות שארגנה "קבוצת העשרה". בין היתר היא הציגה בתערוכת העשור ב-1958 במוזיאון תל אביב (בית דיזנגוף) ובכל התערוכות הכלליות של אמני ישראל. היא זכתה בפרס עיריית עכו (ב-1960, לפי טופס אגודת הציירים והפסלים, או ב-1957, לפי טופס קרן התרבות אמריקה-ישראל). כן זכתה בפרס ההסתדרות ב-1961 (או ב-1960 לפי טופס האגודה).

יצירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הביקורת מתארת את שולמית טל כאחת ה"הבטחות" הגדולות של הקבוצה בזכות ציורה החופשי והמקצבי, הנוף הקורן בצבעוניות בהירה עם הרבה לבן, קיום עצמאי של קו קליגרפי והמשחק בין קו לכתם. בשלבי יצירתה המאוחרים חזרה טל לציור פיגורטיבי, בחלקו בעל אופי סימבוליסטי.

במניפסט של קבוצת העשרה שנמנתה עליה, כתבו חברי הקבוצה עם עליית התערוכה השמינית, על "הצורך לחפש דרכי ביטוי חדשות לאמנות אשר מקורות יניקתה הנם הנוף והאדם הישראלי. מתוך אחידות החיים בקשנו להגיע לאחידות של צורה וסגנון. שוכנענו כי תלישות מהמציאות הסובבת אותנו ופניה למקורות זרים תביאנו לפורמליזם יבש ונוקשה ולאמנות עקרה."

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]