תערוכת העשור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דוד בן-גוריון בוחן כלים מעשי ידי עולי העלייה ההמונית בביתן משכית ביומה הראשון של התערוכה, 5 ביוני 1958
ציור קיר מאת יעקב וכסלר על "בניין האגף המשקי"
"עצמה" (1958) מאת יוסף זריצקי בתצלום מאת ורנר בראון.
בול תערוכת העשור, שעיצבו האחים שמיר

תערוכת העשור נערכה בין 5 ביוני ל-21 באוגוסט 1958 בבנייני האומה בירושלים, כחלק מחגיגות העשור למדינת ישראל. היא נחשבה לאחד האירועים החשובים ב-1958 בישראל.

בתערוכה, שהייתה מעין יריד, הוצגו הישגי המדינה וגופיה השונים. בביתנים הוצגו יצירות אמנות של אמנים ישראליים, לצד מתקני שעשועים (למשל, גלגל ענק) ולצד אגפים שהוקדשו, בין היתר, לפעילותם של גופים כסולל בונה, המוסד לביטוח לאומי ואחרים. בתערוכה הוצגו גם חידושים טכנולוגיים (למשל, רובוט שפנה למבקרים בעברית; פרה מכנית שעליה הודגם תהליך ייצור החלב) וממצאים היסטוריים, כמו למשל מגילת העצמאות.[1] בתערוכה הוצב גם אולפן רדיו שממנו שידרו חגי פינסקר ויצחק שמעוני.

ההכנות לתערוכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההכנות לתערוכה החלו כשנתיים קודם לפתיחתה, עם תום מבצע קדש. בדצמבר 1956, מיד לאחר המבצע, יזם ראש עיריית תל אביב, חיים לבנון, מהלך להקמת התערוכה בתל אביב. טיעוניה של עיריית תל אביב לא עזרו בידה למנוע את החלטת מנכ"ל משרד ראש הממשלה, טדי קולק, לקבוע את משכן התערוכה בירושלים.[2]

יו"ר מועצת המנהלים של התערוכה היה ד"ר פאול י' יעקבי, סגן ראש עיריית ירושלים. למנכ"ל התערוכה מונה מארגן התערוכות יצחק רול. את ניהול מחלקת האמנות והתרבות הטיל רול על המוזיקולוגית מיכל זמורה-כהן, מכרתו (זמן קצר לאחר התערוכה נישאו השניים). הכנת התערוכה הייתה מלווה בקשיים רבים. זמורה-כהן מספרת בספרה "רפרטואר אישי" כי "בערב הראשון היה צריך להתקיים קונצרט תזמורת קול ישראל בניצוח איתן לוסטיג, עם 'בריאת העולם' של היידן, וכשבאתי בבוקר לאולם הוא נראה כמו אתר בניה וכמובן לא היו כיסאות". בטקס הפתיחה היה אמור נשיא המדינה יצחק בן צבי ללחוץ על כפתור שידליק אורות, תוך שהוא מכריז "ויהי אור", אך מערכת החשמל כשלה.[3]

סמל התערוכה, שעיצב המעצב הגרפי היהודי-בריטי הנודע אברהם גיימס (שלאורך שנים עיצב סמלים עבור המדינה, בהם סמל תערוכת "כיבוש השממה" ב-1953 ומספר בולים לשירות הבולאי), תיאר יד המחזיקה במנורהסמלה של מדינת ישראל) שמתוכה צומח שתיל ועליו האות י', המסמלת את עשר שנות העצמאות.[4]

אמנות יפה בתערוכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התערוכה האמנותית הורכבה מחלקי תערוכה בשם "עשר שנות ציור ישראלי", שהוצגה במוזיאון תל אביב והועתקה לבנייני האומה, אך מוקמה במסדרונות צדדיים. לצד מוצגים אלה, הוצגו יצירות אמנות גם בביתנים האחרים, המרכזיים יותר.

שערורייה התעוררה לאחר שעבודה של יוסף זריצקי הוזמנה כמוטיב המרכזי בביתן המשק, אבל בן-גוריון פסל אותה, ומקורבו טדי קולק החליט להעתיק את היצירה לביתן "חיי חברה חדשים". סמדר שפי מצטטת את חוקר תולדות האמנות והמבקר יונה פישר, שאומר כי "העלבון שנגרם לצייר הוותיק זריצקי מדגים כיצד מבינים אצלנו את המילה 'תרבות'. ניהול חיי האמנות בארץ והכוונתם, ארגונם המתמיד במסגרת של 'יצוג המדינה בכבוד' יכולים לתת מענה לשאלה מה המניעים האמיתים לשילוב יצירות אמנות במסגרת מפגנים רשמים בארץ ומחוצה לה".[6]

ביתן מרכזי נוסף בתערוכה היה ביתן חברת מלאכת היד האמנותית הממשלתית "משכית".

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעבר לביקורת על הצנזורה האמנותית שהפעיל בן-גוריון, לעתים נמתחה ביקורת על תוכני התערוכה כתערוכת תעמולה,[7] האופיינית למשטרים לא-דמוקרטיים ובייחוד למשטרים הקומוניסטיים של אותה תקופה. בספרם "איפה היינו ומה עשינו" מתארים דוד טרטקובר ואמנון דנקנר את התערוכה כשיא של "תערוכות סובייטיות".

כ-600,000 איש ביקרו בתערוכה. (עם זאת, זמורה-כהן מתארת את התערוכה ככישלון וקובעת: "הישראלים לא אהבו את התערוכה".[3])

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ספר התערוכה: תערוכת העשור הלאומית לציון עשר שנות מדינת ישראל: י"ז סיון – ה' אלול תשי"ח, 5 ביוני – 21 באוגוסט 1958, ירושלים: [חמו"ל], תשי"ח. (קטלוג)
  • גליה לימור, "תערוכת העשור: התערוכה שנעלמה", עבודה לשם קבלת תואר מוסמך, בהדרכת עמנואל סיון, האוניברסיטה העברית בירושלים, 2002.
  • גדעון עפרת, 'תערוכת העשור', בתוך: גליה בר אור, גדעון עפרת, העשור הראשון: הגמוניה וריבוי, עין חרוד: משכן לאמנות עין חרוד, 2008, עמ' 235–244.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דוד טרטקובר ואמנון דנקנר, "איפה היינו ומה עשינו", עמ' 202.
  2. ^ יריד החלומות (חלק שלישי).
  3. ^ 3.0 3.1 מיכל זמורה-כהן, "רפרטואר אישי", עמ' 122.
  4. ^ וראו עוד: סמל לתערוכת העשור, דבר, 14 באוקטובר 1957; סמל התערוכה: ספורו של סמל התערוכה, דבר, 20 במרץ 1958.
  5. ^ גדעון עפרתספינת הלאום של יחזקאל שטרייכמן, באתר הארץ, 16 באוקטובר 2009.
  6. ^ סמדר שפי, אופקים חדשים – עשר שנות אמנות', בתוך: צבי צמרת וחנה יבלונקה (עורכים), העשור הראשון תש"ח–תשי"ח, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, תשנ"ח, "תערוכות ב"עולם הגדול" ותגובת בן-גוריון בתערוכות העשור בארץ". וראו עוד: דליה מנור, ‏יוסף זריצקי ורפי לביא: אמנים כמנהיגים, ישראל 15 (אביב תשס"ט-2009), 56–58 ; וכן נחום פונדקהגדולה בתצוגות ישראל | מחלוקת על אמנות מודרנית, דבר, 13 ביוני 1958; רפאל בשןמנהל משרד ראש הממשלה – והאמנות המודרנית: ראיון השבוע עם: י. זריצקי וט. קולק, מעריב, 20 ביוני 1958; יוסף מנובלא, הציור המודרני בתערוכת העשור, חרות, 1 באוגוסט 1958.
  7. ^ צבי אלחייני, "כיבוש+באוהאוס", סטודיו - כתב עת לאמנות גיליון 161.