אלפרד טומטיס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף שיטת טומטיס)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.

אלפרד א. טומטיסצרפתית:Alfred A. Tomatis1 בינואר 1920 - 25 בדצמבר 2001) היה מומחה בעל שם עולמי ברפואת אף, אוזן וגרון ובתרפיית דיבור, וממציא צרפתי.

טומטיס קיבל תואר דוקטור לרפואה מבית הספר לרפואה של פריז. תורת הרפואה החלופית שלו בנושא שמיעה והקשבה ידועה בשם "שיטת טומטיס" או "אודיו-פסיכו-פונולוגיה" (APP).

שיטת טומטיס החלה כניסיון לעזור לזמרים מקצועיים בעיר הולדתו ניס, בהתבסס על הנחתו, ששמיעה תועה היא הגורם היסודי למגוון מחלות. מבחן ההקשבה שלו ובהמשך תרפיית האוזן האלקטרונית שפיתח נועדו להקל ולפתור בעיות אלה.

חיי טומטיס ועבודתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלפרד טומטיס גדל במשפחה מוזיקלית בצרפת. אביו היה זמר אופרה והוא עשה חלק גדול משנות ילדותו במסעות עמו ובצפייה בהופעותיו באופרה מן הקלעים. עם זאת, כבר בקטנותו החליטו הוריו שאיננו מתאים לבמה. הוא בחר אפוא בלימודי רפואה והתמחה ברפואת אף אוזן גרון.

שיטת טומטיס[עריכת קוד מקור | עריכה]

זמן קצר לאחר שהחל לעבוד כרופא, התחיל אביו להפנות אליו עמיתים מן האופרה שסבלו מבעיות קול. טומטיס עמד עד מהרה על אי-התאמתם של טיפולים מסורתיים, אבל בו בזמן נוכח גם לדעת כמה מצומצם המחקר בתחום הקול עצמו. הוא ניסח את התאוריה, לפיה רבות מבעיות הקול הן לאמיתו של דבר בעיות שמיעה. התאוריה שלו, כי "הקול איננו מפיק מה שהאוזן אינה שומעת" היא סימן ההיכר של מחקרו ושל שיטתו. הוא גילה, שקולותיהם של זמרי אופרה פגעו בשרירי האוזן התיכונה שלהם עצמם. עם שמיעה פגומה, כפו הזמרים על קולותיהם להפיק קולות במשלבים, שלא יכלו עוד לשמוע.

בנסיון לאמן מחדש את מטופליו, פיתח טומטיס את "האוזן האלקטרונית", מתקן העושה שימוש בשער אלקטרוני, מתמרים של הולכת עצם ומסנני צליל להעצמת תדרי השמע העליונים החסרים. המטרה היא לחזק את שרירי האוזן התיכונה כדי להגביר את רגישות המאזין לתדרים החסרים.

טומטיס החל לטפל במספר בעיות אחרות באותן שיטות, בהן בעיות קריאה, דיסלקסיה, דיכאון, סכיזופרניה חמורה ואפילו אוטיזם. הוא מצא ראיה לכך, שרבות מן הבעיות האלה נובעות מכשל בתקשורת, הנוגע לקשב ולאוזן. הוא גילה, שהעובר שומע ברחם ומושפע מקול אמו, המגיע אליו מסונן לתדר נמוך בלבד. טומטיס טען, בניגוד לדעות עמיתיו בראשית שנות ה-50, שהאוזן מתחילה להתפתח בשבוע העשירי להריון והתפתחות השמיעה נשלמת באמצע החודש החמישי להריון. התאוריה של טומטיס קבעה, שהמידע המגיע מאוזן העובר מגרה ומנחה את התפתחות המוח. הוא גרס, שמספר רב של בעיות תקשורת שמיעתיות ראשיתן בהריון, כשהעובר איננו מגיב כראוי לקול האם. עוד גרס, שכל הגוף מעורב בהפקת הדיבור והשפה. טומטיס יצר מתקן אלקטרוני, שחיקה את הקולות שהעובר שומע ברחם באמצעות סינון צלילים לתדר נמוך. התוצאה דמתה לקולות ערבה אפריקאית בשעת בין ערביים. באמצעות מתקן זה טיפל טומטיס בילדים שסבלו מלקויות למידה ומהפרעות רגשיות קשות, על ידי ניסיון ל"החזרתם" למצב קדם-לידה והבאתם ל"לידה מחדש".

לדעת טומטיס, קריאה, גם ללא קול, היא פעילות של האוזן. הוא המליץ של קריאה בקול, לא רק לילדים ועל ידם, אלא גם על ידי מבוגרים, 30 דקות ביום. טענתו הייתה, שקריאה בקול לא זו בלבד שהיא מגרה את המוח אלא שהיא גם דרך הלימוד הטובה ביותר.

השיטה השנויה ביותר במחלוקת שלו מנסה להביא ילדים אוטיסטיים להכרת קול אמם ולתגובה לו. האוזן האלקטרונית, כך טען, יכולה לחקות את צליל קולה של האם כפי שהוא נשמע ברחם,ולהוביל את הילד בהדרגה לקבלת קולה האמיתי, הלא-מסונן, ולהגבה לו. הוא דיווח, ששיטתו הביאה לעתים קרובות לתוצאות מפתיעות, כשילדים בכו משמחה כאשר הכירו את קול אמם בפעם הראשונה.

ברבות מן הסוגיות השונות שבהן עסק, האמין טומטיס כי בעיות רבות של לקויות למידה, דיסלקסיה, סכיזופרניה ודיכאון, הן תוצאה של טראומה, שנגרמה עקב נתק ביחסים ותקשורת פגומה. הוא מצא, שטיפול בתחלואים אלה מחייב שיתוף פעולה של ההורים ואפילו הסבים.

באוטוביוגרפיה שלו, טומטיס מספר על רבות מן המריבות שהיו לו עם הממסד הרפואי, הן בצרפת והן בקנדה, שם עבד בהמשך חייו. בסופו של דבר פרש מן הקהילה הרפואית השמרנית, כשהגיע למסקנה, שנוהלי הטיפול שלו חורגים מטווח ההשגה של הריפוי הנגדי הנורמטיבי. את התחום החדש שלו כינה "אודיו-פסיכו-פונולוגיה".

תגליתו של טומטיס, שנתקלה תחילה בלעג[דרוש מקור] אך הוכחה כנכונה[דרוש מקור] בהמשך, הייתה כי הקול יכול[דרושה הבהרה] לשחזר רק מה שהאוזן יכולה לשמוע. תגלית אחרת הייתה, שאנשים מפיקים קולות בהשפעת סביבתם. שוכני מדבר, למשל, מסתפקים בכלי יחיד, כמו תוף, ואילו שוכני יערות יוצרים מוזיקה פוליפונית, המחקה את שפעת הצלילים והרחשים האופפים אותם. הלחץ האטמוספירי על האוזן הפנימית של שוכני הרים משפיע[דרוש מקור] על צלילי קולם, העשירים בטונים יסודיים ובתדרים גבוהים.

אחת הבעיות הפוגעת ביכולת הקשב ועיבוד נתוני השמע, היא דומיננטיות של האוזן השמאלית, בניגוד לזו של האוזן הימנית, שהיא השלטת אצל רוב האוכלוסייה. כאשר המידע נקלט באוזן הימנית, הוא עובר אל האונה השמאלית, האחראית לעיבוד שפה ודיבור. לעומת זאת, מידע הנקלט באוזן השמאלית נקלט באונה הימנית, וכתוצאה מכך נגרם עיכוב קל בעיבודו, המחייב מאמץ קשב וריכוז גדול יותר..[1][2]


הטיפול במרכזי טומטיס כולל אימון הקשבה באמצעות גירוי צלילי דרך אוזניות ונמשך בסדרות של מספר שבועות כל אחת, כשעתיים לכל טיפול, פעמים אחדות בשבוע, עם הפסקות של שבועות אחדים בין סדרה לסדרה. בסך הכול מקיף טיפול כזה בין 50 ל-75 שעות, במשך חודשים אחדים. הטיפול נועד לשפר את יכולת הקשב והריכוז, וכתוצאה מכך את כושר הלימוד ואת איכות החיים של המטופל.

מרכזי טומטיס לריפוי בצלילים פועלים ברחבי העולם ומשנת 2002 גם בישראל. המרכזים מטפלים בעיקר בילדים, אך גם בבוגרים, הסובלים מלקויות למידה שונות, עיכוב בהתפתחות, בעיות קשב וריכוז ובעיות התנהגות.

בביקורת על שיטתו של טומטיס, כתבה הפסיכולוגית ד"ר ג'ין מרקר בספרה Alternative Psychotherapies, כי שיטת הטיפול אינה שיטה קונבנציונאלית מכיוון שאינה נתמכת על ידי מחקרים מדעיים[3]. לטענתה טומטיס ודומיו כגון גיא בררד הצרפתי, לא העמידו את שיטתם למחקר מדעי תקף ועיקר הפרסום בציבור בא בעקבות ספר שנכתב על ידי אמא לילד ששוכנעה שבנה נרפא לחלוטין מאוטיזם בעקבות טיפוליו של בררד.

סקירת המחקרים המדעיים שכן בוצעו עד עתה סוכמה במאמר שנכתב על ידי ד"ר ג'אן גריטסן [1] אותו ביקרה ד"ר מרקר בספרה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פול מאדול, ממוצרט ועד טומטיס, למידה אפקטיבית ורכישת תקשורת לפי שיטת טומטיס. עברית בהוצאת אור-עם, 2001.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]