שיש אלגין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קנטאור ולפית נלחמים.
שיש אלגין.
ראש סוס

שיש אלגיןאנגלית: The Elgin Marbles) הקרוי גם שיש הפרתנון (Parthenon Marbles) הוא חלק מאפריז הפרתנון שבאתונה, יוון, שהובא בשנת 1806 על ידי תומאס ברוס הארל השביעי מאלגין למוזיאון הבריטי בלונדון שבאנגליה. ברוס היה שגריר הממלכה המאוחדת לאימפריה העות'מאנית בין השנים 1799 ו-1803 - תקופה בה הייתה יוון חלק מהאימפריה, וקיבל "פירמן" המתיר לו לרכוש את השיש. בשנת 1936 נבנתה עבור הפסלים גלריה מיוחדת - גלריית דובין (Duveen Gallery).

תיאור האפריז[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיש אלגין כולל את הפסלים שהיו על גמלון הפרתנון, מטופות המתארות קרב בין הלפיתים והקנטאורים, ואת האפריז של הפרתנון.

המוצגים מהווים יותר ממחצית מפסלי הפרתנון שנשתמרו: 75 מטרים מתוך 160 המטרים של הפסלים שהיו במקור; 15 מתוך 92 המטופים, ו-17 מפסלי הגמלון. אלגין רכש את הפסלים שנותרו מהריסות הפרתנון שניזוק במהלך מלחמת העצמאות היוונית (1821 - 1833). מהפסלים שלא נלקחו, יצר אלגין העתקי שעווה, ואלה מוצגים במוזיאון הבריטי.

האפריז מתאר את התהלוכה שקדמה למשחקים הפאנאתנים שעברה דרך אתונה פעם בארבע שנים. התהלוכה מגיעה לשיאה באפריז המזרחי של הפרתנון, בו מוצגים האלים היווניים יישובים.

ביקורת על העברת הפסלים ללונדון[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר השיש הובא ללונדון, בהשקעת כספו הפרטי של אלגין, הדבר הביא לביקורת ציבורית רבה מחד, ולהערכה ציבורית רבה מאידך. הלורד ביירון התנגד נחרצות להבאת הפסלים, ואף כתב שיר כנגד הבאתם. מאידך, הציבור הבריטי, ובייחוד האמנים הבריטים קיבלו בשמחה את הפסלים מתוך כוונה ללמוד מהם ולחקותם. ג'ון קיטס כתב שתי סונטות על הפסלים, והלחץ הציבורי הביא לכך שהפרלמנט הבריטי רכש בשנת 1816 בעלות של 35,000 ליש"ט את הפסלים עבור האומה הבריטית, והם הוצבו לתצוגה לציבור הרחב במוזיאון הבריטי - ראשית בסאלון אלגין (שנבנה עבורם ב-1832) וב-1939 הועברו לגלריית דובין.

נזק לפסלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקטע מהשיש בו ניתן לראות את הנזקים בבירור.

על מנת לאפשר העברת השיש לאנגליה, נחתכו הפסלים למקטעים קטנים ואלה הועברו בספינות לבריטניה. הספינה "מנטור" שהובילה חלק מהפסלים טבעה במהלך סופה ליד כף מאטאפאן. אלגין השקיע ממון רב והשיש הועלה ממצולות הים (דבר שלא היה מקובל באותה עת)[1]

השיש המוצג במוזיאון הבריטי זכה להגנה מפני נזקי מזג האוויר ובעיקר נזקי זיהום האוויר והגשם החומצי אשר פגע בשיש שנותר ביוון במהלך המאה ה-20, ועל כן נשמר במצב טוב יותר מהשיש שנותר ביוון.

מקטעים של הפסלים - שנחתכו לצורך העברתם לבריטניה.

התביעה היוונית לבעלות על הפסלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממשלת יוון דרשה מבריטניה שתשיב לה את הפסלים מטעמים מוסריים, אף שכיום לא ניתן להציב אותם במקומם המקורי - בפרתנון בשל הנזק שנגרם למבנה במהלך השנים.

ממשלת יוון שואפת להציב את הפסלים במוזיאון האקרופוליס שתוכנן על ידי האדריכל השווייצרי - אמריקאי, ברנרד טשומי, אשר בו אמורים הפסלים להיות מוצגים בשחזור של הפרתנון, במקום בו עמדו בפרתנון המקורי.

עמדת המוזיאון הבריטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמדת המוזיאון הבריטי באשר לעתיד הפסלים השתנתה במהלך השנים, אולם הטיעונים העיקריים של המוזיאון (אף שהודיע שאינו מתנגד להצבת כל הפסלים המצויים ברחבי העולם באתר אחד), כי השבתו ליוון תביא לנזק רב לפסלים בשל זיהום האוויר הרב המצוי באתונה. כמו כן, טוען המוזיאון הבריטי, כי בשל העובדה שהפסלים נרכשו במימון הציבור הבריטי, ומכוח חוק של הפרלמנט הבריטי, רק חוק אחר של הפרלמנט יכול להתיר השבת הפסלים.

בעניין אחר, הנוגע להשבת יצירות אמנות שנבזזו על ידי הנאצים, והועברו עם תום מלחמת העולם השנייה על ידי הצבא הבריטי למוזיאון הבריטי, קבע בית המשפט העליון של בריטניה במאי 2005 כי אין להוציאם מבריטניה.[2] שופט בית המשפט, סר אנדרו מוריס, קבע כי "טעמים מוסריים" אינם יכולים לשנות חוק של הפרלמנט הבריטי - ועל כן חל איסור על השבת יצירות אומנות אלה.

פסלים אחרים שנלקחו מהפרתנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לורד אלגין לא היה היחיד שלקח חלקים מפסלי הפרתנון, ולמעשה כמעט כל הפסלים נלקחו ממקומם המקורי והוצבו במוזיאונים, בין ביוון עצמה (בעיר אתונה) ובין במוזיאונים בערים אחרות באירופה (כגון מוזיאון הלובר בפריז).

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כריסטופר הטישנס, The Elgin Marbles: Should they be returned to Greece? (וכן מאמרים של רוברט בראונינגס וגרהאם בינס) הוצאת ורסו, 1998.
  • ויליאם סנט קלייר, Lord Elgin and the Marbles (הוצאת אוניברסיטת אוקספורד, 1998)
  • דורותי קינג, "The Elgin Marbles" (הוצאת רנדום האוס, 2006))

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]