שלמה אלקיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שלמה אלקיים - 1978

שלמה אלקיים (5 בפברואר 191211 באוגוסט 1996) היה עורך דין בתקופת היישוב ושופט מחוזי לאחר הקמת המדינה. כיהן במשך 16 שנים בתפקיד הנשיא הראשון של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (19651981). יקיר העיר באר שבע.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלקיים נולד בשנת 1912 ביפו, להורים ממוצא יהודי מרוקאי. אביו, יעקב, ממייסדי תל אביב נולד בארץ ישראל אף הוא, בן ליהודי שעלה ממרקש ב-1850 בערך.[1] הנשיא השני יצחק בן צבי הקדיש פרק בספרו "מסעות", לתולדות המשפחה.

למד בגימנסיה גאולה, בית הספר התיכון השני שנוסד בתל אביב אחרי גימנסיה הרצליה, בתקופה בה גימנסיה גאולה כונתה עדיין "בית הספר התיכוני למסחר" וכן בבית הספר אליאנס תל אביב. סיים את לימודיו התיכוניים ב-1930 ואז נסע ללבנון, שם למד שנה אחת באוניברסיטה האמריקאית בביירות. חזר לארץ ישראל והחל ללמוד משפטים בבית הספר המנדטורי למשפטים בירושלים. סיים את לימודיו ב-1936 ובאפריל 1937 הוסמך כעורך דין. במשך כשבע שנים אחר כך עבד כעורך דין שכיר, עד שב-1944 פתח משרד עריכת דין עצמאי משלו.

עם פרוץ מלחמת העצמאות ועוד לפני הקמת המדינה, בנובמבר 1947 התנדב אלקיים ל"הגנה", קיבל דרגת סרן ומונה לשמש כתובע הצבאי של חטיבת גבעתי בפיקודו של שמעון אבידן, שהוקמה בתל אביב זה עתה. בהמשך מונה לשמש גם כתובע הצבאי של חזית ד', חזית הדרום במלחמה. במסגרת תפקידו זה היה אחראי בין השאר על חקירת פרשת דווימה.

לאחר סיום המלחמה חזר למשרדו ועבד עד 1956 כעו"ד עצמאי. הייתה עם זאת גם הפסקה קצרה בעיסוקיו המשפטיים, ב-1954, עת שימש שליח עלייה מטעם מדינת ישראל בתוניסיה ובמרוקו.

ב-1956 התגייס שוב לצה"ל, מיד לאחר מבצע קדש. הוא שימש תחילה כיועץ משפטי למושל הצבאי של רצועת עזה ולאחר מכן ובמשך כחמש שנים כיהן בתפקיד היועץ המשפטי למושל הצבאי על ערביי ישראל.

בשנת 1961, כאשר הוחלט על הקמת בית משפט מחוזי בבאר שבע מונה אלקיים לתפקיד שופט בבית המשפט המחוזי בירושלים, אשר בית המשפט בבאר שבע תיפקד תחילה כסניף שלו[2][3] והשופט אלקיים מונה לשפוט בסניף זה. במרץ 1962 התפרסם שהשופט אלקיים יגיע לעיתים גם לאשקלון.[4] בינואר 1965, כשהוקם רשמית בית המשפט המחוזי בבאר שבע מונה אלקיים לנשיאו הראשון.

היה במשך שנים רבות יו"ר האגודה לשיקום האסיר והעבריין, מראשוני חברי ההנהלה של "המכון להשכלה גבוהה בנגב" שהפך בהמשך לאוניברסיטת בן-גוריון, יו"ר אגודת ידידי מוזיאון הנגב, יו"ר המועצה לקליטת עלייה, יו"ר "צעדת הנגב", ד"ר לשם כבוד (אוניברסיטת בן-גוריון) ועוד. בשנת 1978 קיבל את אות יקיר באר שבע.

השופט אלקיים פרש לגמלאות ביום 28 בפברואר 1981, בן 69, שנה לפני המועד הקבוע לפרישת שופטים, כאות מחאה שקטה על אי מינויו לבית המשפט העליון.[5]

נפטר בתל אביב ב-1996. על שמו רחוב השופט אלקיים בבאר שבע.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]