שלמה ויסבליט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

שלמה ויסבליט (נולד ב-24 בנובמבר 1930) הוא איש חינוך, חוקר, כותב, ומרצה בתחומי התנ"ך, היהדות, השירה העברית, ומחשבת ישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלמה ויסבליט נולד בגרמניה. עלה לארץ ישראל עם משפחתו בשנת 1934, לאחר עליית הנאצים לשלטון. למד בבית הספר תחכמוני וגימנסיה מוריה. התגייס לפלמ"ח בגיל 17. למד באוניברסיטה העברית בירושלים. את עבודת הדוקטורט שלו עשה על דרכו של הרנ"ק ("מורה נבוכי הזמן") בפרוש המקרא וההיסטוריה היהודית: לשונו וסגנונו.

שימש מורה למקרא, תלמוד ולשון בגימנסיה הרצליה במשך עשרים וחמש שנה. שימש כמרצה במכללת בית-ברל ומכללות נוספות.
כמו כן שימש כעורך כתב העת "מחקרי-חג" מטעם המרכז לחקר מועדי ישראל מכללת בית ברל. היה יועץ מדעי לספרי הוראה, ועורך לשוני. בין היתר ערך לשונית של הספרים "נצנוצי אורות" מאת הרב משה בן-ציון הלוי אושפיזאי, על ספר אורות לראי"ה.

ויסבליט הרבה להרצות בפני הציבור הרחב, בתחומי עיסוקיו הרבים.
מאמריו כונסו באכסניות שונות, כגון בית מקרא, מחניים, האומה, ובאוספי מחקרים בתחומי המקרא השירה העברית ומחשבת ישראל. חלק ממאמריו תורגמו לשפות נוספות בהם אנגלית, רוסית וצרפתית[1]. נמנה בין כותבי "האנציקלופדיה לשבת וחג" מאת יואל רפל.

היה נשוי למרתה, אב לבן ולבת.

חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דרכים בפרשנות הפילוסופית היהודית למקרא, הוצאת תגא, תל אביב, 1985.
  • הוראת המקרא בעזרת המילון, יחד עם מנחם צבי קדרי, הוצאת אור-עם, תל אביב, 1993.
  • סוגיות בתנ"ך, (אסופת מאמרים), הוצאת החברה לחקר המקרא בישראל, תל אביב, 2007.

מאמרים (רשימה חלקית)[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דרכי הוראה במשנת הרמב"ם, מחניים (כתב עת), מ-מג, (1966).
  • פסוקי תנ"ך ומאמרי חז"ל כאסמכתות לדעות פילוסופיות אצל ריה"ל, רמב"ם, ר"י אלבו , כתב העת בית מקרא, י"ד (1969).
  • רפואת הנפש בתורת הרמב"ם, מחניים קכ"ב, (1970).
  • שירי הקודש של ריה"ל, ספר סנהדראי, עמ' 404–427, (1972).
  • חטא העגל בהארתו של ריה"ל, בכתב העת בית מקרא, ס"ח, 1977.
  • חלוציות וחלוצים באידיליות של דוד שמעוני, האומה 55, 1978.
  • מהותה של א"י במשנתו של הראי"ה קוק, האומה 56, 1979.
  • גלות וגאולה במשנת רנ"ק, בספר "גאולה ומדינה", משרד החינוך והתרבות - המחלקה לתרבות תורנית, ירושלים 1979.
  • מוטיבים אחדים בשירתו של יצחק עוגן : עם צאת קובץ-שיריו "לכוכב, לדשא", האומה, 64 ,1982.
  • מצוות ישוב ארץ ישראל ושלושת השבועות שהושבעו ישראל, בכתב העת "מעלות", כרך ט"ו גיליון א', 1983.
  • על קראים, ישמעאלים וגרים במשנה הרמב"ם, האומה 78, 1985.
  • מנהגי חיבוב ארץ ישראל - (סוגיה מתוכנית הלימודים בתושבע"פ), בכתב העת "פרקים", גיליון ז', 1987.
  • דמותו של יצחק באספקלריה של דרשות חז"ל, ב-"מחקרים במקרא ובמחשבת ישראל". כרך א' מאת החברה לחקר המקרא בישראל הוצאת קריית ספר, 1989.
  • על עיקרי אמונה ועל צנזורה בתפילת "עלינו לשבח" שבמוסף לראש-השנה וליום הכיפורים, מחקרי חג, 1992.
  • "דע את-אלהי אביך ועבדהו" (דבהי"א כ"ח, ט) : עיון במשמעות המלה "דע" אצל הוגי-דעות יהודים בימי הביניים ובעת החדשה, בית מקרא 39, ד 1994.
  • על הקידוש לליל שבת - מקורו תוכנו ומשמעותו, מחקרי חג, 6 1994.
  • Познание Б-га и служение Б-гу в учение РАНАКА (раби Нахмана Крохмаля)., ברוסית, בספר, "הדרך לאמונה ביהדות: חומרי הוועידה השנתית לפילוסופיה יהודית. אד. ג'יי ווקסלר. ירושלים: אמנה, 1995.
  • המלך הישראלי וסמכותו המשפטית, מחניים (כתב עת), (י"ב), 1996.
  • ירושלים בשירתו של רבי יהודה הלוי , ב-"שאלו שלום ירושלים" מאת יצחק אלפסי, 1996.
  • פירושו של הרמב"ם לספר איוב, בכתב העת "על הפרק", 1997.
  • הנבואה במשנתו של הרמב"ם, מחניים (כתב עת), (י"ב), 1998.
  • עיון בהלכות צדקה להרמב"ם, "בנתיבי חסד ואמת", 2000.
  • המשל והסיפור במקרא על-פי ’מורה הנבוכים’ להרמב"ם, בכתב העת "מורשתינו" (ט"ז), 2005.
  • הדת היהודית ב'ספר הכוזרי' לרבי יהודה הלוי: ייסודה וסמכות תורתה, בכתב העת "מורשתינו" (י"ז), 2006.
  • על ההתנדבות במקרא, בספר היובל "לתת: ההתנדבות והשירות הלאומי לאור המקורות", ירושלים תשס"ח 2007.
  • מתן תורה לנשים תחילה, עלי מועד, תשס"ט, 2009.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לדוגמא ברוסית המאמר- "Познание Б-га и служение Б-гу в учение РАНАКА (раби Нахмана Крохмаля" ב-Пути к вере в иудаизме ב-1995, בצרפתית המאמר, "רפואת הנפש בתורת הרמב"ם": "Kountrass" 102 (2004),