שמואל ארליך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שמואל ארליך 2012

שמואל ארליך (נולד ב-11 ביולי 1937 בפרנקפורט) הוא פסיכואנליטיקאי ישראלי, יועץ ארגוני ופסיכולוג קליני. מאז 1990 הוא פרופסור בקתדרה על שם זיגמונד פרויד באוניברסיטה העברית בירושלים. משנת 2005 הוא אמריטוס.[1] ארליך הוא אחד האבות הרוחניים של ועידות נצרת.[2]

חינוך וקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף 1938 עזבו הוריו של ארליך את גרמניה הנאצית בגלל ההתפתחויות הפוליטיות והאיום ההולך וגובר על המשפחה היהודית-גרמנית, ויצאו לארץ ישראל עם בנם. הם הגיעו בתחילת 1939. ארליך גדל בתל אביב. בין השנים 1954 ו-1971 התגורר בארצות הברית, שם סיים את הכשרתו הפסיכולוגית. לאחר שובו לישראל גר בירושלים. הוא דובר גרמנית, אנגלית ועברית.

מרכז אוסטן ריגס

ארליך למד פסיכולוגיה בסיטי קולג' של ניו יורק (CCNY) שם סיים את לימודיו בשנת 1959 עם תואר ראשון. בשנת 1965 קיבל דוקטורט בפסיכולוגיה קלינית באוניברסיטת ניו יורק.[3] בין השנים 1965 ו-1967 הוענקה לו מלגה לאחר התואר מהמכון הלאומי לבריאות הנפש (NIMH), מה שאיפשר לו לעשות מחקר בפסיכולוגיה קלינית במרכז אוסטן ריגס שבסטוקברידג', מסצ'וסטס. אז כבר היה מוסמך כפסיכולוג קליני, וקיבל תעודה נוספת בשנת 1971 בה המועצה האמריקאית לפסיכולוגיה מקצועית (ABPP) בחרה בו כטוב ביותר במקצועו. באותה שנה הוסמך על ידי האיגוד הפסיכולוגי הישראלי כמפקח על פסיכותרפיה ופסיכודיאגנוסטיקה. בשנת 1972 התמנה למרצה לפסיכולוגיה קלינית באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1983 סיים את הכשרתו כפסיכואנליטיקאי במכון הישראלי לפסיכואנליזה. והיה חבר בחברה הפסיכואנליטית הישראלית.[4] בשנת 1985 התקבל לחברות מלאה. מאז 1987 הוא מכשיר פסיכולוגים לעשות אנליזה (אנ'). בשנת 1985 היה חבר מייסד של "OFEK",[5] האיגוד הישראלי לחקר קבוצות ותהליכים ארגוניים. אריק מילר הוביל את שני הכנסים הראשונים של "OFEK", וארליך היה מנהל הארבעה הבאים. בשנים 1993–1997 היה ארליך יו"ר ועדת החינוך של המכון הפסיכואנליטי ושל החברה המקצועית בישראל. בשנים 1999–2002 היה נשיא החברה הפסיכואנליטית הישראלית (IPS) (אנ').

בשנת 2000 התמנה ארליך לראשות קבוצת עבודה בפדרציה הפסיכואנליטית האירופית (EPF),[6] תפקיד שמילא עד 2006. קבוצת עבודה זו מתמקדת בקשר בין הידע הפסיכואנליטי של החוויה הפנימית לבין הקשר שלה למציאות החיצונית. בשנת 2003 מינה אותו האיגוד הפסיכואנליטי הבינלאומי (IPA) כנציג האזורי של אירופה בחבר הנבחרים (Board of Representatives), תפקיד אותו מילא עד 2015. משנת 2005 עד 2011 היה יו"ר ועדת החינוך ב-IPA.[7] בשנת 2010 כתב את "המכתב מירושלים"[8] לכתב העת הבינלאומי לפסיכואנליזה כחלק מיוזמה של כתב העת,[9] מכתב איתו יוכלו חברות פסיכואנליטיות שונות להציג את עצמן בפני הקהל המקצועי הבינלאומי. כמייסד-שותף של ועידות נצרת היה ארליך חלק מהצוות מאז 1994, וכך גם בכנסים הבאים בחסות "שותפים לעימות עם זוועות קולקטיביות" (Partners in Confronting Collective Atrocities - PCCA).[10] בשנת 2012 היה ארליך מנהל הוועידה האירופית הראשונה של ה-PCCA שהתקיימה בטירת קליצ'קוב (אנ') בפולין תחת הכותרת "אירופאים, רודפים ונרדפים - אז ועכשיו".[11][12] הוועידה האירופית השנייה התקיימה בשנת 2014[13] והשלישית בשנת 2016.[14]

בנוסף לקריירה האקדמית שלו היה ארליך פסיכולוג בכיר בבית החולים הפסיכיאטרי איתנים ליד ירושלים. שם הקים מחלקה לצעירים, אותה הוביל במשך 15 שנה.[15]

עבודה ומחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

המוקד להתעניינותו המדעית של ארליך הוא התיאוריה הפסיכואנליטית ויישומיה, כולל פסיכותרפיה וחקר זהות. הוא עוסק בהשפעה של טראומה חיצונית - במיוחד בהקשר פיגועי טרור - וכן במחקר תהליכים ארגוניים.

ייעוץ ארגוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

בייעוץ ארגוני מבקש ארליך לתרום להבנה עמוקה יותר של הארגונים את עצמם, מבניהם ויחסי הכוח בתוכם, ומאפשר להם להיות מודעים לתפקיד של שחיתות ותהליכים רגרסיביים אפשריים. לדברי ארליך, מודעות יכולה להוביל לשינויים בתופעות אלה.[16] הוא מאמין כי כך הדבר בנוגע לכל ארגון, כולל מוסדות הכשרה פסיכואנליטית, כמו גם מוסדות גרמנים, אשר מזמינים אותו מדי פעם כמפקח או מרצה.

קבוצות בסכסוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארליך מקדיש תשומת לב מיוחדת לסכסוכים בין חברי קבוצות לאומיות. לשם חקר קונפליקטים אלו הוא משתמש בשיטה של ועידות קשרי קבוצות המבוססת על מודל ועידות לסטר אשר פותחו במכון טאוויסטוק בלונדון.[17] מטרתם של כנסים כאלה היא לעזור למשתתפים לפתח את היכולת לקחת על עצמם אחריות על תפקידים חברתיים שונים. למטרה זו מארגן ארליך כנסים לקבוצות שונות הנמצאות בסכסוך, או מעורב בארגונם של כנסים אלה.

לדברי ארליך, ועידות היחסים הקבוצתיות נועדו לסגור את הפער בין השקפת עולם פרטית - חוויות, פנטזיות וכדומה - לבין העולם החיצוני.[18] כדי להשיג מטרה זו משולבות גישה פסיכואנליטית ותורת מערכות חברתיות. באמצעות כנסים אלו נוצר מקום להתנסות מודעת בתפקיד קודם ופיתוח אפשרי של תפקיד חדש. המטרה היא להבין את העוינות כדבר שמקורו לא רק דרך חוויית המציאות החיצונית, אלא כבנויה גם על ידי המציאות הפנימית. ארליך מבקש לעודד מחשבה רציונלית במצבים טעונים רגשית כדי להשיג הבנה עמוקה יותר של האופן שבו אירועים חברתיים ופוליטיים משפיעים על נפשו של המעורב.

פסיכואנליזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעבודתו הפסיכואנליטית חקר ארליך בתחילה את החוויה הרגשית של צעירים ובהמשך חקר בפירוט כיצד מעובדות חוויות.

נוער[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארליך הקים את המחלקה לצעירים בבית החולים הפסיכיאטרי איתנים, ועבד שם חמש עשרה שנים. שם חקר את איכות החוויות של צעירים ומתבגרים. "תפקיד ההכחשה בגיל ההתבגרות" עניין אותו. הוא הציע "לשקול את משבר ההתפתחות של גיל ההתבגרות באמצעות שימוש בהכחשה".[19]

בעבודתו הפסיכואנליטית מתעניין ארליך במקרים פרטניים ובאופן בו הם משובצים בסביבתם ובמציאות הפוליטית שלהם. הדבר הודגם במחקר מקרה המתאר את תגובות הצעירים להתנקשות בחייו של ראש ממשלת ישראל לשעבר יצחק רבין.[20]

עיבוד חוויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

העניין המדעי של ארליך הופנה בשלב מוקדם לשאלה כיצד אנשים מעבדים את חוויותיהם הנפשיות והרגשיות.[21] אלה נוצרות על ידי תפיסת המציאויות החיצוניות והפנימיות, כמו גם על ידי המודע והלא מודע, ולאחר מכן הן עוברות ארגון פנימי. ארליך רואה את נתוני המציאות שאנשים סופגים בחושיהם בקוטב אחד, ואת החוויה המובנית של עולמם הפנימי בקוטב השני. בין הקטבים הוא מתאר תהליך איחוד. תהליך זה הוא מולד וגם "בנוי חברתית". במהלך תהליך זה, אומר ארליך, התחושות "נקלטות, מתעכלות, מובילות ומובנות ללא הרף."[22] תהליך זה, המתואר על ידי ארליך כ"מצבי חוויה", מבטל במידה רבה מודעות ושליטה מרצון. התהליך משפיע בעיקר על הדרך בה אנשים רואים את עצמם וגם על האופן בו הם מארגנים את מערכות היחסים שלהם עם חבריהם וסביבתם. הוא מתאר שתי דרכי התייחסות שונות מאוד זו מזו, הדומות למה שויניקוט מכנה מצבים של "הווה ועשה". אם אנשים נקלעים ל"מצב עשה", עמיתם נתפס כנפרד ועצמאי, והקשר מבוסס על "סיבה ותוצאה, הנשלטת על ידי גורם ותוצאה, ישירה וכרונולוגית". בניגוד ל"מצב עשה", ארליך מתאר את מצב ה"הווה" בו הגבולות בין העצמי והזולת מיטשטשים והשניים מתמזגים זה בזה. בניסיונו של האדם שנמצא במצב זה, גבולות כבר לא קיימים. לדברי ארליך, הדבר יכול להוביל לעימותים רבים ביחסים בין אישיים, וכן לקשיים ניכרים בעיבוד אובדנים.

פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • The Couch in the Marketplace: Psychoanalysis and Social Reality, London: Karnac, 2013, ISBN 978-1-78220-030-7  The Couch in the Marketplace: Psychoanalysis and Social Reality, London: Karnac, 2013, ISBN 978-1-78220-030-7 
  • A beam of darkness – understanding the terrorist mind, London: Karnac, 2010, עמ' 3–15 
  • with Mira Erlich-Ginor, Hermann Beland (2009), Fed with Tears – Poisoned with Milk. The "Nazareth" Group-Relations-Conferences. Germans and Israelis – The Past in the Present. With a Foreword by Desmond M. Tutu, Gießen: Psychozial, ISBN 978-3-89806-751-5  with Mira Erlich-Ginor, Hermann Beland (2009), Fed with Tears – Poisoned with Milk. The "Nazareth" Group-Relations-Conferences. Germans and Israelis – The Past in the Present. With a Foreword by Desmond M. Tutu, Gießen: Psychozial, ISBN 978-3-89806-751-5 
  • Persönliche Überlegungen zum Selbstbild und Identitätsgefühl der Deutschen (בגרמנית) 61 (4), Psyche, 2007, עמ' 386–393 
  • Die schwierige Situation der in Deutschland lebenden Juden. Ein offener Brief (בגרמנית) 53 (11), Psyche, 1999, עמ' 1188–1190 
  • with Blatt, Sidney J. (1990), Narzißmus und Objektliebe. Zur Metapsychologie des Erlebens (בגרמנית) 44 (11), Psyche, עמ' 995–1018 
  • Verleugnung in der Adoleszenz. Einige widersprüchliche Aspekte (בגרמנית) 44 (3), Psyche, 1990, עמ' 218–239 

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הדף על ארליך באתר האוניברסיטה העברית
  2. ^ H. Shmuel Erlich, Mira Erlich-Ginor, Hermann Beland (2009), Fed with Tears – Poisoned with Milk. The "Nazareth" Group-Relations-Conferences. Germans and Israelis – The Past in the Present. With a Foreword by Desmond M. Tutu, Foreword by Desmond M. Tutu, Gießen: Psychozial, ISBN 978-3-89806-751-5
  3. ^ H. Shmuel Erlich (1965), Cognitive Controls, Drive Related Contents, and Delayed Auditory Feedback Performance. Dissertation
  4. ^ "Israel Psychoanalytic Society (IPS)". בדיקה אחרונה ב-7 בספטמבר 2016
  5. ^ "OFEK – Organization-Person-Group – The Israeli Association for the Study of Group and Organizational Processes". בדיקה אחרונה ב-7 בספטמבר 2016.
  6. ^ "OFEK – Organization-Person-Group – The Israeli Association for the Study of Group and Organizational Processes". בדיקה אחרונה ב-7 בספטמבר 2016.
  7. ^ "Erlich, H. Shmuel: Advanced Clinical Training & Experience – Psychoanalytic Training & Positions". Retrieved 2016-09-05.
  8. ^ H. Shmuel Erlich (2010), "Letter from Jerusalem", International Journal of Psycho-Analysis 91: 1329–1335, בדיקה אחרונה ב-8 באוקטובר 2016.
  9. ^ "Shmuel Erlich, A Letter from Jerusalem". Israel Psychoanalytic Society. בדיקה אחרונה ב-7 בספטמבר 2016.
  10. ^ "Partners in Confronting Collective Atrocities (PCCA)". בדיקה אחרונה ב-5 בספטמבר 2016.
  11. ^ PCCA. "VIII. European Perpetrators and Victims Then and Now". בדיקה אחרונה ב-8 באוקטובר 2016.
  12. ^ H. Shmuel Erlich (2012). "Director's Report". בדיקה אחרונה ב-20 בספטמבר 2016.
  13. ^ H. Shmuel Erlich (2014). "Director's Report". בדיקה אחרונה ב-20 בספטמבר 2016.
  14. ^ PCCA (2016). "X. A House Divided Against Itself? Identities and Cultures in Violent Conflict". בדיקה אחרונה ב-8 באוקטובר 2016.
  15. ^ "The Couch in the Marketplace: Synopsis, Reviews and Endorsements. Notes about the author". בדיקה אחרונה ב-7 בספטמבר 2016.
  16. ^ "The Couch in the Marketplace: Synopsis, Reviews and Endorsements". בדיקה אחרונה ב-7 בספטמבר 2016.
  17. ^ "Group Relations". בדיקה אחרונה ב-5 בספטמבר 2016.
  18. ^ "The Couch in the Marketplace: Synopsis, Reviews and Endorsements". בדיקה אחרונה ב-7 בספטמבר 2016.
  19. ^ H. Shmuel Erlich (1990), "Verleugnung in der Adoleszenz", Adoleszenz und Identität תבנית:בגרמנית (Stuttgart: Klett-Cotta): 129, ISBN 978-3-608-91783-3
  20. ^ H. Shmuel Erlich, "Adolescents' Reactions to Rabin's Assassination - A Case of Patricide?", Psychoanalytiche Blätter (Göttingen: Vandenhoeck & Ruprecht) 9: 8–29
  21. ^ H. Shmuel Erlich (2003). "Experience – What is it?". עמ' 1125–1147. אורכב מהמקור ב-2017-02-15. בדיקה אחרונה ב-13 בספטמבר 2016.
  22. ^ https://www.researchgate.net/profile/Shmuel_Erlich/publication/13635416_On_Loneliness_Narcissism_and_Intimacy/links/004635354f9a1eb248000000.pdf H. Shmuel Erlich (1998). "On Loneliness, Narcissism, and Intimacy". עמ' 135–162.] בדיקה אחרונה ב-13 בספטמבר 2016.
  23. ^ "The Sigourney Award". בדיקה אחרונה ב-8 בספטמבר 2016.