שמואל בונה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

שמואל בונה (19301999) היה צייר ואמן ישראלי.

דיוקן עצמי, 1947, Self Portrait

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמואל בונה נולד לחוה ושלמה בונק במזריטש (מינדזיז'ץ פודלסקי) שבפולין. אביו, שלמה בונק, היה חייט במקצועו. טרם נישואיו גר חמש שנים בלונדון. שמואל בונה גדל בבית ציוני ובשנת 1933 נסע האב להכין את עליית המשפחה לארץ-ישראל. המשפחה עלתה בשנת 1936 והתיישבה בחיפה. למד בבית הספר עממי א' ובבית הספר המקצועי שליד הטכניון בחיפה. החל ללמוד ציור באולפן לציור של ההסתדרות בחיפה אצל הציירים מנחם שמי ואברהם ישכיל. בשנת 1942 הצטרף אל תנועת "המחנות העולים", ובשנת 1947 התגייס לגדוד השלישי של חטיבת יפתח במסגרת הכשרת חולתה. לחם בגליל במלחמת העצמאות ונפצע בכיבוש המצודה בצפת. בקרב על צפת. לאחר שחרורו שב ללימודי אמנות באולפן של ההסתדרות בחיפה. ב-1950 החל לעבוד כמודד קרקעות במחלקת ההתיישבות של הסוכנות היהודית. בשנת 1952 ערך את תערוכת היחיד הראשונה שלו ושמו החל להתפרסם. בשנת 1958 זכה בפרס על שם הרמן שטרוק של עיריית חיפה. בשנים 1964–1965 שהה בפריז שבצרפת בעקבות מלגת השתלמות בה זכה.[1]

בונה הרבה להציג בתערוכות יחד ובתערוכות קבוצתיות וייצג את ישראל בתערוכות בינלאומיות חשובות ובהן ארבע ביאנאלות. חמישה ספרי אמנות המכילים את ציוריו יצאו לאור: הגדה של פסח "הגדת ירושלים", 1968, "ציורי התנ"ך", 1974, "ל"ח שערים לתנ"ך", 1977, "ארץ לחם וכרמים", 2016, ומארץ קדם עד חוף ים ", 2021. בונה לימד ציור באוניברסיטת חיפה (1977), בבית הספר לאמנות בעין הוד (1978) ובסמינר לחינוך אורנים (1979). השאיר אחיו יצירה עשירה ומגוונת רבת פנים וסגנונות.


הוא נישא לרחל, אמנית וצירת. לזוג שני בנים ובת כל שנותיו גר בחיפה

יצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודותיו המוקדמות הושפעו מן הציור הפוסט-אימפרסיוניסטי, וכללו דיוקנאות ותיאורי טבע דומם. בשנות ה-70 של המאה ה-20 החלו להופיע בעבודותיו דימויים מהיהדות ומספורי התנ"ך. בנוסף הרבה ליצור אמנות במרחב הציבורי שכללה ויטראז'ים ועבודות דקורטיביות אחרות.[1] בונה הקדיש מקום מרכזי ביצירתו לתיאור מראות הכפר, עבודת האדמה והנוף הישראלי. ציור הנוף קיבל את מיצויו בסדרת הציורים "מפות ארץ ישראל". בסדרת ציורים זו עיצב סגנון חדש ומקורי "אקספרסיוניזם גאומטרי אורנמנטלי", וביטא תחושה אותנטית של נוף הארץ.[2]

ב-1968, בעקבות מלחמת ששת הימים, הוציא בונה הגדה של פסח מעוטרת באיוריו, שהושפעו מאירועי המלחמה. בונה הסמיך מראה מסורתי של משיח על חמור לבן לדימוי עכשווי של צנחן בשערי העיר ירושלים.[3]

סדרה של 150 ציוריו משנת 1974 שצוירו בטכניקת מונוטייפ נכללו בספר "ציורי התנ"ך" שאצרה אשתו, האמנית רחל בונה.[4]

בונה הציג בתערוכות בינלאומיות רבות, בהן הביאנלה של ונציה (1958, 1960), הביאנלה הבינלאומית הראשונה של אמנים צעירים בפריז (1959), "סינגוגה", רקלינגהאוזן ופרנקפורט שבגרמניה (1960), "אקול דה פארי", הגלריה הלאומית שרפנטייה שבפריז (1963).

תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שמואל בונה מוזיאון תל אביב לאמנות - ביתן הלנה רובינשטיין, תל אביב (1961)
  • שמואל בונה: ציורי גואש בית האמנים, ירושלים (1963)
  • שמואל בונה: תערוכה רטרוספקטיבית, 1970-1950 מוזיאון חיפה לאמנות (1971)
  • שמואל בונה: ציורים הגלריה לאמנות חדשה בע"מ, יפו העתיקה (1972)
  • ש. בונה גבעון גלריה לאמנות, תל אביב (1975)
  • ציורים בהשראת שירים גבעון גלריה לאמנות, תל אביב (1977)
  • תערוכת הצייר שמואל בונה גלריה לאמנות לירז, באר שבע (1977)
  • מפות ארץ ישראל מוזיאון בר- דוד, בר-עם (1982)
  • ל"ח שערים לתנ"ך מוזיאון התנ"ך, אמסטרדם, הולנד (1985)
  • מולדת הרימון: ארץ ישראל בציורי שמואל בונה ובשירת יעקב אורלנד המוזיאון הפתוח, גן התעשייה תפן (1999)
  • קסמי המזרח מוזיאון עוקשי, עכו העתיקה (2007)
  • ארץ לחם וכרמים מונטיפיורי מכירות פומביות וגלריה, תל אביב (2017)[5]
  • מארץ קדם ועד חוף ים מוזיאון מאנה כץ (2021)[6][7]

תערוכות קבוצתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • התערוכה הכללית של אמני ישראל מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב (1957)
  • עשר שנות ציור ישראלי מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב (1958)
  • 12 אמנים בית הנכות הלאומי בצלאל, ירושלים (1958)
  • התצוגה הישראלית הביאנלה לאמנים צעירים, פריז, צרפת (1959)
  • תערוכה קבוצתית הביתן הישראלי, הביאנלה לאמנות, וונציה, איטליה (1960)
  • השטעטל יד ושם, ירושלים (1965)
  • מגמות באמנות הישראלית מרכז הקונגרסים הבינלאומי ירושלים, בנייני האומה, ירושלים (1965)
  • דימוי ודמיון מוזיאון תל אביב, בית דיזנגוף, תל אביב (1967)
  • חג הצייר: תערוכת ציורי ירושלים (1968)
  • תערוכת זוכי מלגות של קרן שרת האוניברסיטה העברית, ירושלים (1968)
  • דיוקן עצמי באמנות הישראלית מוזיאון חיפה לאמנות (1973)
  • תערוכה קבוצתית גלריה דניה לאמנות, חיפה (1978)
  • תערוכת הגרפוטק הישראלי ספרית שער ציון, בית אריאלה, תל אביב (1979)
  • עם בונה ארץ: היסטוריה ישראלית בראי האמנות מוזיאון הרצליה, הרצליה (1988)
  • חיפה דיוקן פלוס מוזיאון חיפה, בית האמנים חיפה ובית הגפן, חיפה (1988)
  • רקוויאם לואדי הוועד הציבורי לזכר ואדי סאליב, בית פבזנר, חיפה (1988)
  • מחווה לאספן אריה דוברון - תערוכת ציורים מוזיאון פתח תקווה לאמנות, פתח-תקוה (1995)
  • חיפה-אמנות וים המוזיאון הימי הלאומי, חיפה (1996)
  • אספנות בראי האמן המשכן לאמנות, בית מאירוב, חולון (2000)
  • העשור הראשון, הגמוניה וריבוי המשכן לאמנות ע"ש חיים אתר, קיבוץ עין חרוד (2008)[8]
  • להיות שמח – נאיביות בציור ישראלי בית התפוצות (2011)[9]
  • חילון הקודש, גוף ישראלי גשמי: שלם-מקוטע-היברידי גלריית האוניברסיטה הפתוחה, קריית האוניברסיטה הפתוחה על שם דורוטי דה רוטשילד, רעננה (2013)
  • אדם ונוף המוזיאון הפתוח גן התעשייה עומר, עומר (2013)
  • בהשראת התנ"ך בית גבריאל בכנרת (2013)
  • Israel: Land and Identity, Artworks from the Levin Collection, Jerusalem Roe Green Gallery, קליבנלנד, אוהיו, ארצות-הברית (2015)
  • גברים ונשים מאוסף המוזיאון מוזיאון בר-דוד לאמנות ויודאיקה, קיבוץ ברעם (2016)[10]

פרסים ומלגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרס ע"ש הרמן שטרוק, עיריית חיפה (1958)
  • מלגת השתלמות מחוץ לישראל, קרן נורמן (קרן התרבות אמריקה-ישראל) (1964)
  • מלגת קרן שרת באוניברסיטה העברית בירושלים (1968)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]