שמואל ברקאי (ברקוביץ)
שמואל ברקאי (ברקוביץ; 1900 – 20 ביולי 1983) היה מפקד ההגנה בתל אביב בשנים 1941–1944 ומנהל "בנק ישראל-אמריקה לפיתוח התעשייה" של בנק הפועלים.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ברקאי נולד בעיירה אובודיבקה בפלך פודוליה שבאוקראינה. להוריו, יצחק (נרצח בפוגרום בטרוסטיאנץ ב-1919) וציפורה פייגה ברקוביץ (לבית משה לייב ליפשיץ), נולדו 6 ילדים: נחום (נרצח עם משפחתו על ידי הנאצים), זאב (נרצח עם אביו), יהודית ברקאית ( שחקנית בתיאטרון האהל), בלה, מרים ושמואל.
בשנת 1913, בהיותו נער, עלה ברקאי לבדו לארץ ישראל כדי ללמוד בגימנסיה הרצליה. במשך מלחמת העולם הראשונה הוא למד בגימנסיה ובאפריל 1917 עם גירוש תושבי תל אביב על ידי אחמד ג'מאל פאשה, עברה הגימנסיה למושבה שפיה ואיתה כ-90 תלמידים בודדים שהגיעו לבדם לארץ ישראל. כשסיים את לימודיו ב-1918, התנדב שמואל ברקאי לגדודים העבריים.
לאחר מאורעות 1921 היה ברקאי בין מניחי היסוד לארגון ההגנה בתל אביב. בין 1925 ל-1936 שימש ברקאי מחסנאי נשק ואחראי סליקים בתל אביב. החל מ-1929 היה חבר המפקדה בתל אביב והחל מ-1933 היה סגנו של אלימלך זליקוביץ ("אבנר"), מפקד ההגנה של תל אביב ובנותיה (בת ים, חולון, מקווה ישראל ובן שמן). בין 1941 ל-1944 היה מפקד ההגנה של תל אביב ובנותיה. במלחמת העצמאות שימש ברקאי כסגן-אלוף בממשל הצבאי בגליל.
במקביל להתנדבותו בארגון ההגנה היה ברקאי בין ראשוני עובדיו של בנק הפועלים שהחל את פעילותו ב-1921. במשך הזמן עלה בדרגות, שימש כסגן מנהל הסניף המרכזי (1954–1966), חבר מועצת המנהלים של הבנק והחל מ-1958 מנהל בנק ישראל-אמריקה לפיתוח התעשייה, אשר הוקם כחברת בת של בנק הפועלים. כמו כן הוא היה חבר ועדה בחברות כלכליות שונות ובמשרד הביטחון.
ברקאי נמנה עם מייסדי שכונת אפקה צפונית לירקון, שכונה שנבנתה על ידי מפקדי ההגנה בתל אביב ב-1955. (על שמו רחוב באפקה בו שוכן בית הלוחם). בין השנים 1966–1973 שימש שמואל ברקאי כיושב ראש ארגון ההגנה הארצי ובין השנים 1973–1983 כיושב ראש ארגון חברי ההגנה בתל אביב. ב-1981 קיבל ברקאי את אות יקיר תל אביב. נפטר בשנת 1983.
שמואל ברקאי נישא לרינה לבית ניק (1922-1996), מנהלת אגף קצבאות ילדים בביטוח לאומי, ולהם נולדו ארבעה ילדים: צחי (שנפל ב-1966 בעת מילוי תפקידו בקורס קצינים), רזי, עידית ואורית.
ממייסדי לשכת "בצלאל", נשיא הלשכה בשנת 1952-1951.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דוד תדהר (עורך), "שמואל ברקאי", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ה (1952), עמ' 2293
