8 דקות ביום
 | |
| סמליל התוכנית | |
| מבוסס על |
השער האחורי  |
|---|---|
| סוגה |
סאטירה |
| יוצרים |
עוזי וייל, יוסי בבליקי |
| כותבים |
עוזי וייל |
| בימוי |
עוזי וייל |
| שחקנים |
יובל סמו עלמה זק אורי גוטליב ענת (נתי) שטיינברג יואב מיכאלי |
| פסקול | בועז כהן, יוסי בבליקי |
| מספר עונות |
1 |
| מספר פרקים |
52 |
| הפקה | |
| מוזיקה | יוסי בבליקי ומלחינים מהעולם |
| אורך פרק | 8 דקות |
| שידור | |
| רשת שידור |
הערוץ הראשון |
| תקופת שידור מקורית | 15 בדצמבר 2002 – אפריל 2003 |
  | |
8 דקות ביום היא תוכנית סאטירה חברתית יומית, ששודרה בערוץ הראשון בשנות 2002—2003. התוכנית מהווה המשך ישיר לפינתו של הפובליציסט והסאטיריקן עוזי וייל "השער האחורי" במקומון התל אביבי "העיר", כשהוא משמש כבמאי וכתסריטאי של התוכנית. צוות השחקנים כלל את יובל סמו, עלמה זק, אורי גוטליב, ענת (נתי) שטיינברג ויואב מיכאלי.[1]
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסוף שנת 2002 נוצר חור בן 8 דקות בפריים טיים של הערוץ הראשון, בין 20:00 ל-21:00, שעת מהדורת מבט.[2] עוזי וייל הציע פרק פיילוט שנבנה על פינתו בעיתון, שנסגרה שנה קודם לכן, ותוך חודש וחצי התוכנית עלתה לאוויר. הפרק הראשון שודר ב-15 בדצמבר 2002, בשעה 20:15. בסך הכל שודרה עונה אחת, 52 פרקים, כשבימי ראשון עד רביעי שודרו פרקים חדשים, בימי חמישי מבחר קטעים מאותו שבוע, ובערב שבת לקט שבועי שכלל את ארבעת פרקי השבוע. התוכנית שינתה את שעת השידור מפעם לפעם, וחוץ מהשעה המקורית שודרה גם ב-20:45 וב-20:20. לאחר סיום העונה היא שודרה מתחילתה בשידור חוזר, ולאחר מכן המשיך הערוץ לשדר לקטים שבועיים. התוכנית הפכה למפורסמת, למרות עצם שידורה בערוץ הראשון, וזכתה לאהדת הקהל והמבקרים.[3]
כל פרק כלל רצף של מערכונים קצרים ששיחקו בהם כעשרים דמויות קבועות, מחציתן עברו מ"השער האחורי" ומחציתן חדשות. בין היתר, כיכבו בתוכנית שמעון וחזי מניקור פדיקור, הרב המוטורי הראשי לציון, ניצב המים הארצי, דוקי המשמשת כמנחה בערוץ הילדים, ציפי מוכרת הפרחים מחיפה, "הרכלנית" וחברתה הלסבית המאוהבת בה, שלום טוקשה, רונית כרמלי, וארנון ואורנה, זוג מבקרי המסעדות.
כל פרק הסתיים בהפקה מוזיקלית קטנה ומושקעת אותה הכין יוסי בבליקי - קליפ של אחת הדמויות למוזיקה של שארל אזנבור, מרלן דיטריך, טינדרסטיקס, סטיבן סונדהיים, בל אנד סבסטיאן ואחרים. בועז כהן ניגן את המוזיקה כפסנתרן וקלידן. חלק מהשירים המקוריים הופיעו לאחר מכן באלבום "פינוקיו" של להקת פונץ', בה חברים השניים, בשנת 2007.
הפרק האחרון היה ארוך בהרבה מהרגיל - 12.5 דקות, ובניגוד לפורמט הקבוע התמקד בסיפור הפרידה, כולל הנרטיב המרכזי - הדמויות מתאספות במקלט אטומי ומנסות לנחש האם אכן מתקיימת בחוץ מתקפה גרעינית. התוכנית לא חזרה לעונה שנייה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שירי לב-ארי, הדרך לקריירת סולו, באתר הארץ, 18 בדצמבר 2002
- נועם שגב, "אני מאוד נהנה" (עוזי וייל), באתר ynet, 19 בדצמבר 2002
- גיורא יהלום, מוזר ומעניין, באתר גלובס, 25 בדצמבר 2002
- רינת גור נחום, אשה אשה, באתר ynet, 12 במרץ 2003
- רוגל אלפר, שווה כל דקה, באתר הארץ, 1 בינואר 2003
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ רותה קופפר, הדלתות נפתחות לי מעצמן, באתר הארץ, 26 באוקטובר 2005
- ^ "8 דקות ביום" בערוץ 1, באתר הארץ, 15 בדצמבר 2002
- ^ דוד שליט, מוכיח בשער, באתר גלובס, 5 בפברואר 2004