שמעון ינקלביץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שמעון ינקלביץ
Shimon Yankielowicz
Shimon Yankielowicz.jpg
לידה 26 בפברואר 1946 (בן 76)
לודז', פולין פוליןפולין
עיסוק פיזיקאי תאורטי
מקום לימודים
מנחה לדוקטורט יצחק פרישמן
מוסדות אוניברסיטת תל אביב
פרסים והוקרה פרס הומבולדט ע"ש ליזה מייטנר (1999), פרס ויצמן (2013), עמית כבוד של האגודה הישראלית לפיזיקה (2022)
צאצאים ליאת ינקלביץ-קרן, דפנה ינקלביץ
תרומות עיקריות
פיזיקה של חלקיקים אלמנטריים, חקר אספקטים לא הפרעתיים של תורות שדה קוונטיות / תורות כיול, חקר תורת המיתרים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

שמעון ינקלביץ (נולד ב-26 בפברואר 1946) הוא פיזיקאי ישראלי ופרופסור אמריטוס בבית הספר לפיזיקה באוניברסיטת תל אביב, רקטור האוניברסיטה בשנים 20012005. חתן פרס ויצמן לפיזיקה לשנת 2013 ועמית כבוד של האגודה הישראלית לפיזיקה לשנת 2022.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמעון ינקלביץ נולד בלודז' שבפולין, בנם של הרופא ד"ר טולי ינקלביץ ואנה (הלה) לבית וולדמן, כימאית. עלה לארץ ישראל עם משפחתו בינקותו.

בשנת 1963 החל את לימודיו לתואר ראשון בפיזיקה ובמתמטיקה במסגרת העתודה האקדמית באוניברסיטה העברית בירושלים, ואותם השלים בהצטיינות בשנת 1966. מיד לאחר מכן המשיך ללימודי תואר שני, ואף אותם השלים בהצטיינות בשנת 1968.

בשנים 1968–1972 עשה את שירותו הצבאי כפיזיקאי במסגרת הוועדה לאנרגיה אטומית. תוך כדי השירות החל את לימודי התואר השלישי בפיזיקה של אנרגיות גבוהות במכון ויצמן למדע, בהנחייתו של פרופ' יצחק פרישמן. עבודת הדוקטורט שלו, שהוגשה בשנת 1974, נשאה את הכותרת "תכונות ויישומים של מכפלת אופרטורים במרחקים קצרים ובסמוך לקונוס האור".

בשנים 1974–1976 שהה ינקלביץ כעמית בתר דוקטורי במאיץ החלקיקים SLAC באוניברסיטת סטנפורד, ועם שובו לישראל מונה למרצה בבית הספר לפיזיקה בפקולטה למדעים מדויקים ע"ש ריימונד ובברלי סאקלר באוניברסיטת תל אביב.

בשנת 1980 קודם לדרגת מרצה בכיר באוניברסיטה זו, ב-1984 הפך לפרופסור חבר, וב-1988 לפרופסור מן המניין. בשנת 1991 מונה לראש המחלקה לאנרגיות גבוהות בבית הספר לפיזיקה, ושימש בתפקיד כשלוש שנים. בשנים 19951997 כיהן כראש בית הספר לפיזיקה ולאחר מכן כסגן רקטור האוניברסיטה במשך כארבע שנים.

בשנת 2001 מונה ינקלביץ לרקטור ה-12 של אוניברסיטת תל אביב, וכיהן בתפקיד זה עד לשנת 2005. בתקופת כהונתו ייסד את אוניברסיטת תל אביב לנוער המשמשת לקירוב תלמידי תיכון ללימודים אקדמיים באוניברסיטה והיה היו"ר האקדמי שלה במשך למעלה מעשרים שנה. בגין פעילות זו זכה באות נשיא אוניברסיטת תל אביב לשנת 2021.

לאחר סיום תפקידו כרקטור כיהן כחבר בוועדה לתכנון ותקצוב של המועצה להשכלה גבוהה ובמספר ועדות ומועצות לאומיות, בהן: ועדת שוחט לבחינת מערכת ההשכלה הגבוהה, מועצת הקרן הלאומית למדע וכן ועדת ההיגוי של המנהלת הישראלית למו"פ האירופי (ISERD). ינקלביץ הוא ממובילי מרכז מצוינות בין-אוניברסיטאי לחקר תורת השדות הקוונטית ותורת המיתרים של הקרן הלאומית למדע. בשנת 2005 הופקד על הקתדרה בפיזיקה ע"ש ג'ק ודורותיאה קראוטהמר.

ברבות השנים שימש חוקר אורח ועמית מחקר בשורה של מוסדות בארצות הברית ובאירופה, בהם אוניברסיטת קורנל, אוניברסיטת קליפורניה בברקלי, אוניברסיטת סטנפורד, המכון ללימודים מתקדמים פרינסטון, מכון מקס פלאנק לכבידה פוטסדאם-גוֹלְם, ו-CERN. ביקר והרצה במרבית האוניברסיטאות ומכוני המחקר המובילים בעולם, בכנסים ובסדנאות.

בשנת 2014 יצא לגמלאות אך הוא ממשיך לעסוק במחקר פעיל גם כיום (2022). משמש כיו"ר פורום ההשכלה הגבוהה המשותף לעמותת בשער - אקדמיה למען החברה ומוסד שמואל נאמן. הפורום משמש במה לדיונים מעמיקים בנושאי ליבה ומדיניות של מערכת ההשכלה הגבוהה.

מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ינקלביץ הוא פיזיקאי תאורטי העוסק בתורות שדה קוונטיות והשימוש בהן לתיאור של מערכות פיזיקליות שונות, ובפרט אלו של חלקיקים אלמנטריים. בשנים האחרונות הוא עוסק בחקר תורת המיתרים והקשר שלה לתורות שדה קוונטיות. תורה זו עוסקת בשילוב בין תורת הקוונטים לבין תורת היחסות הכללית – שילוב הנחשב ל"גביע הקדוש" של עולם הפיזיקה, ובמסגרתה כל הכוחות היסודיים בטבע, לרבות כבידה, וכל החלקיקים היסודיים בטבע יתוארו על ידי תורה קוונטית אחת מאוחדת.

בין עבודותיו ניתן למנות את חקר מבנה הפאזות של תורות כיול ובפרט ההבנה של המבנה הקשור בסימטריה של מרכז חבורת הכיול; את חקר זרימת חבורת הרנורמליזציה והתורות האפקטיביות של תורות כיול סופר-סימטריות, ובפרט תורת יאנג-מילס עם סופרסימטריה של N=1, שהתורה האפקטיבית שלה ידועה כתורת וונציאנו-ינקלביץ; חקר תורות כיול עם סופרסימטריה של N=2 תוך שימוש בכלים מתמטיים חדשניים להבנה לא הפרעתית של התאוריה והספקטרום שלה באנרגיות נמוכות.

לינקלביץ תרומות בחקר תופעות לא הפרעתיות בתורות כיול כמו תופעת הכליאה, ריאליזציות של סימטריות, אילוצי אנומליות ודואלויות. ההבנה העמוקה של האנומליות הכיראליות והשימוש בהן כאילוצים לא הפרעתיים מדויקים על ספקטרום התורה האפקטיבית באנרגיות נמוכות, מצאו את מקומם בספרי לימוד והפכו לכלי מחקרי משמעותי ובעל אנלוגיות גם באנומליות אחרות.

נוסף על אלה, ינקלביץ תרם לחקר תורות שדה קונפורמיות ושימוש בהן לבניית תורות מיתר ולחקר תורות שדה טופולוגיות והקשר שלהן לכבידה טופולוגית. הוא היה בין הראשונים שבנו תורות שדה טופולוגיות מסוג חדש (G/G). בחקר תורת המיתרים, הוא היה חלוץ בחקר מיתרים הנעים במרחב עקום ובמרחב עם פיתול, בחקר והבנה של דואלויות בין תורות שדה מתוך תורת המיתרים, חקר הדואליות ההולוגרפית שבין תורות מיתרים-כבידה ותורות כיול והשימוש בהן להבנת תופעות לא הפרעתיות הרלוונטיות, למשל, לאינטראקציות החזקות כמו כליאה, שבירה ספונטנית של סימטריות, אנומליות כיראליות ואנומלית וויל, חקר מרחב הפאזות והתלות בטמפרטורה.

עבודה חשובה ומצוטטת (מעל ל-1000 ציטוטים) של ינקלביץ מכלילה את הדואליות ההולוגרפית לתורות שדה שאינן קונפורמיות. ההבנה של התחומים השונים במרחב הפרמטרים, בהם קיימים תיאורים דואליים שונים, מאפשרת לחקור את התאוריה באופן סמי-קלאסי אמין.

במרוצת השנים הנחה ינקלביץ מעל ל-20 תלמידי מחקר לתארים מתקדמים. הוא פרסם כ-115 מאמרים בכתבי עת שפיטים, אשר זכו למעל 8500 ציטוטים.

ועדות לאומיות ובינלאומיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חבר ות"ת, הוועדה לתכנון ותקצוב של המועצה להשכלה גבוהה (2007–2014)
  • חבר מועצת הנהלת הקרן הלאומית למדע ISF (כנציג ות"ת)
  • חבר בתל"ם (תשתיות לאומית במדע), הוועדה הלאומית לתשתיות מחקר לאומיות המשותפת לות"ת, משרד הכלכלה (המדען הראשי), משרד האוצר, משרד המדע ומפא"ת (כנציג ות"ת)
  • חבר בוועדת ההיגוי של ISERD, שותפות ישראל בתוכנית המדעית של האיחוד האירופי Horizon 2020 (כנציג ות"ת)
  • חבר בקרן פולברייט (כנציג ות"ת)
  • חבר בוועדת שוחט לבחינת מערכת ההשכלה הגבוהה (2007)
  • חבר הוועדה להחזרת מדענים ישראלים מובילים המשותפת לות"ת, משרד האוצר ומשרד הקליטה (2009, כנציג ות"ת)
  • חבר הנהלת ועדת ההיגוי של קרן פזי, המשותפת לות"ת והוועדה לאנרגיה אטומית (מאז 2010, כנציג ות"ת)
  • יו"ר משותף של ועדת ההיגוי להקמת מרכזי מצוינות במחקר ICORE, פרויקט משותף לות"ת וממשלת ישראל ובניהול משותף עם הקרן הלאומית למדע (2010–2015)
  • חבר ועדת היגוי מטעם ות"ת לתשתיות מחקר מרכזיות וגדולות (2014–2015)
  • חבר בוועדה בינלאומית הסוקרת את פעילות הוועדה הלאומית של שווייץ למדע וחדשנות (2014)
  • חבר בפורום לקביעת אסטרטגיה למדינת ישראל בראשות פרופ' עוזי ארד (תת ועדה בנושאי חינוך, מדע, מחקר, חדשנות, 2015)
  • יו"ר הפורום האקדמי המשותף לעמותת בשער-אקדמיה למען החברה ומוסד שמואל נאמן שליד הטכניון (מאז 2019)
  • חבר ועדה מארגנת של הכנס הבינלאומי השנתי הגדול בתורת המיתרים STRING-2017, שנערך בישראל

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרס הומבולדט על שם ליזה מייטנר (1999)
  • מופקד הקתדרה בפיזיקה ע"ש ג'ק ודורותיאה קראוטהמר (2005)
  • פרס ויצמן למחקר במדעים מדויקים מטעם עיריית תל אביב (2013)
  • אות נשיא אוניברסיטת תל אביב (2021)
  • עמית כבוד של האגודה הישראלית לפיזיקה (2022)
  • ממובילי מרכז המצוינות הבין-אוניברסיטאי לחקר תורת השדות הקוונטית ותורת המיתרים של הקרן הלאומית למדע

קישורים חיצוניים והפניות למאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]