שמעון שלום קאליש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אדמו"ר חסידות אמשינוב
שמעון שלום קאליש
Shimon Sholom Kalish of Amshinov.jpg
לידה 1883
תרמ"ג
פטירה 18 באוגוסט 1954 (בגיל 71 בערך)
י"ט באב תשי"ד
בורו פארק, ברוקלין, ניו יורק, ארצות הברית ארצות הבריתארצות הברית
מקום קבורה בית הקברות בטבריה
אב מנחם קאליש
אם אסתר גולדה קאליש (לבית אלברשטיין)
בת זוג פייגא ברכה קאליש

רבי שמעון שלום קאליש (תרמ"ג, 1883 - י"ט באב תשי"ד, 18 באוגוסט 1954) היה האדמו"ר מאמשינוב באוטבוצק ובארצות הברית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנם של רבי מנחם ואסתר גולדה לבית אלברשטיין. נישא לפייגא ברכה בת דודו רבי ישעיהו קאליש מפשיסחה[1]. לאחר פטירת אביו בשנת תרע"ח פנו מרבית החסידים לאחיו הבכור רבי יוסף. רבי שמעון שלום החל לכהן באדמו"רות בעיירת הנופש אוטבוצק, הסמוכה לוורשה. הוא הצליח לפתח את חצרו ונמשכו אליו חסידים רבים, בשל אהבתו לחסידיו. הוא פעל גם בעסקנות ציבורית ונודע כתלמיד חכם ויודע קבלה. כדרך אדמו"רי אמשינוב, הוא נהג להתפלל בשעה מאוחרת. הוא נהג לומר שלכל יהודי צריך שיהיו שני שעונים, אחד שיראה שכבר מאוחר ואחד שמראה שעדיין לא מאוחר[2] והוסיף, באמשינוב השתמשו בדרך כלל בשעון השני.

בשנת תרצ"ג עלה לארץ ישראל והתגורר בה במשך שנה. החסיד הנודע הרב נח גד וינטרוב שהתגורר בישראל, ליווה אותו במהלך כל הביקור בארץ ישראל וכתב את דברי תורתו, שיצאו לאור בספר "אמרות טהורות".

בפרוץ מלחמת העולם השנייה נמלט יחד עם בנו רבי מאיר ואחיינו רבי יצחק לווילנה[3] וקובנה ומשם ברכבת הטראנס-סיבירית ליפן[4] וממנה לשנחאי[5][6]. כשהנאצים לחצו על היפנים להסגיר את יהודי שנחאי, נקרא לשלטונות להבהיר את נושא היהודים. בפגישה השתתפו גם הרב משה שצ'קס, הרב שלמה שפירא וליאו חנין. המתורגמן היה אברהם סצוזו קוצוג'י. על פי המסופר, המשלחת נשאלה למה הנאצים שונאים את היהודים, והאדמו"ר ענה: כיוון שהיהודים מוצאם מאסיה והנאצים שונאים אסייתים, והוכיח זאת מכתבה בעיתון גרמני משנות ה-30, שגינתה קצין נאצי שהתחתן עם יפנית. בהשפעת פגישה זו לא נענו היפנים לנאצים, ותנאי היהודים שופרו[7].

לקראת סוף 1946, לאחר שנכזבה תקוותו לקבל סרטיפיקט לעליה לארץ ישראל, היגר לארצות הברית[8] ופתח בית מדרש בבורו פארק. הוא תיכנן לעלות לארץ ישראל[9] אך בטרם הספיק חלה ונפטר, ב-18 באוגוסט 1954[10]. ארונו הועלה לטבריה, בה נקבר ב-15 בספטמבר 1954[11], בבית החיים הישן בו קבורים גם תלמידי הבעל שם טוב[12].

השאיר כתבי יד רבים. ספר אחד יצא מדברי תורתו, "משמיע שלום". לספר הקדמה מבנו ממלא מקומו רבי מאיר. בנוסף יצאו הספרים "אמרות טהורות" ו"אמרי רצון".

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יצחק אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות - אישים, בערכו.
  • מרדכי שלמה אייזנטל, משמיע ישועה - תיאור נתיב ההצלה שלו ושל בני משפחתו בשנות השואה מפולין דרך ליטא, רוסיה, יפן וסין עד אמריקה, ירושלים תשע"ו

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אמה גם הייתה קרובת משפחתו, בתו של רבי ירחמיאל יהודה מאיר רבינוביץ' מפשיסחה, חתן סבו רבי יעקב דוד.
  2. ^ כלומר, שחשוב לשפר את עבודת ה', אך אין להיכנס לעצבות על כך שעד עכשיו לא השתפרו.
  3. ^ שלום האדמו"ר מאמשינוב, הצופה, 14 בנובמבר 1939
    גדולי התורה שנמלטו לווילנה, הצופה, 6 בדצמבר 1939
  4. ^ טלגראמה מהאדמו"ר מאמשינוב, הצופה, 21 בספטמבר 1941
  5. ^ 3000 עסקנים יהודים מפולין במחנה תופת בשאנחאי, הבוקר, 18 בספטמבר 1942
  6. ^ צל ואור בשאנחיי היהודית, הצופה, 24 במרץ 1946
  7. ^ מוסף שבת המבשר, י"ט באב תשע"ד.
  8. ^ שלום מאחינו במזרח הרחוק, הצופה, 29 באוקטובר 1946
  9. ^ האדמו"ר מאמשנוב הגיע ארצה, שערים, 15 בספטמבר 1954
  10. ^ נפטר האדמו"ר מאמשינוב, שערים, 19 באוגוסט 1954
  11. ^ האדמו"ר מאמשינוב לקבורות בטבריה, חרות, 29 באוגוסט 1954
    ארונו של הרבי מאמשינוב יגיע ביום ב' בערב ללוד, שערים, 10 בספטמבר 1954
    האדמו"ר מאמשינוב זצ"ל הובא למנוחת עולמים בטבריה, שערים, 16 בספטמבר 1954
  12. ^ האדמו"ר מאמשינוב זצ"ל למנוחת עולמים, שערים, 22 בספטמבר 1954