המבשר (יומון)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Internet-news-reader.svg הַמְבַשֵר
Hamevaser.svg
לוגו העיתון
תדירות עיתון יומי
סוגה חדשות
פורמט ברלינר
בעלים בשורת תשס"ט ש.י. בע"מ (משפחת פרוש מחזיקה
בכ-30% מהבעלות, השאר מתחלק בין מספר משקיעים)
עורך יום טוב רובין, בנימין ליפקין
נוסד 2009
שפה עברית
מערכת ביתר עילית
מדינה ישראל

הַמְבַשֵר הוא עיתון חרדי יומי המזוהה עם סיעת שלומי אמוני ישראל באגודת ישראל. העיתון יוצא לאור החל מ-14 בינואר 2009 (י"ח בטבת תשס"ט) על ידי חבר הכנסת מאיר פרוש, שהקימו עם אביו, מנחם פרוש.

הסיסמה של העיתון היא: "העיתון של היהדות הנאמנה".

מערכת העיתון שוכנת בביתר עילית. הוא נדפס בפורמט ברלינר.

ביולי 2012 הוחל, במקביל להפצת העיתון המודפס למנויים, בהפצת העיתון בימים ראשון עד חמישי וללא המוספים, ללא תמורה, בדואר אלקטרוני. זהו מהלך תקדימי בעיתונות החרדית.

הרקע להקמת העיתון[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמוד השער של הגיליון הראשון של "המבשר"

משפחת פרוש היא משפחה חרדית שמקורה ביישוב הישן ובניה מעורבים בפוליטיקה. תחילה הייתה מזוהה עם הפלג הליטאי, אך כשב-1988 התפלגה מפלגת דגל התורה הליטאית מאגודת ישראל נותרה משפחת פרוש במסגרת אגודת ישראל ומאז נחשבת למייצגת של רוב החסידויות הקשורות לאגודת ישראל, למעט החסידויות הגדולות (גור, בעלז וויזניץ) המייצגות את עצמן.

למן שנת 1950 'המודיע', שיסדו השר לשעבר יצחק מאיר לוין ובנו יהודה לייב לוין, היה היומון החרדי הבולט, עד לייסודו של היומון יתד נאמן, שייצג את הציבור הליטאי. ברבות השנים העמיקה אחיזת חסידות גור בעיתון המודיע. במקביל, החל משנות ה-80 של המאה ה-20, הידרדרו יחסי חסידות גור ומשפחת פרוש. אחד משיאי המשבר היה כאשר ב-1984 הכו בחורי ישיבת שפת אמת את חבר הכנסת מנחם פרוש ובני משפחתו במלון המרכז שהיה בבעלות המשפחה.

רעיון הקמת עיתון עלה לאחר הבחירות לראשות עיריית ירושלים, שנערכו ב-11 בנובמבר 2008. בבחירות התמודד מאיר פרוש והפסיד לניר ברקת, בין היתר בשל התגייסות חסידות גור עבור ברקת[1]. אנשי סיעת שלומי אמוני ישראל טענו שהעיתון המודיע מצוי בפועל בשליטת חסידות גור ולכן לא תמך במועמדותו של פרוש. הקרע העמיק על רקע מאבק השליטה בין הפלגים החרדיים על מערכת החינוך העצמאי החרדית, שנפתח לאחר מותו של מנכ"ל החינוך העצמאי, מאיר לוריא.

בעת ההיא צוטט אחד מבכירי שלומי אמונים כאומר כי "לא ייתכן כי מסע הבחירות לראשות העיר ירושלים לא קיבל רוח גבית מהיומונים החרדיים. העובדה כי היומונים, ובפרט 'המודיע', לא דיווחו כמעט על מערכת הבחירות לראשות העיר, ייקרה את מסע הבחירות עשרות מונים. בשביל להגיע עם המסרים שלנו לציבור הרחב נאלצנו להשקיע הון רב. כל זה שכנע אותנו כי אין לנו אפשרות לסמוך על היומונים המפלגתיים הקיימים"[2].

העיתון תומך במאמרי המערכת ובכתבות באידאולוגיה המזוהה עם הימין. מודגשים בו דברי גדולי החסידות בשבח המגורים בארץ ישראל והאיסור למסור שטחים ממנה.

העיתון עורך מדי שנה בקיץ יריד גדול של ספרי חסידות בירושלים ובני ברק, ובו גם רב שיח בנושאי חסידות או ספרים.

תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי סקר TGI משנת 2016, שיעור חשיפה של העיתון עומד על 10.2% בעיתוני אמצע השבוע ו-8.8% בסוף השבוע[3].

מבנה העיתון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלבד העיתון היומי (שבו בין ארבעה לשמונה עמודים בימי חול, וכעשרים עמודים בימי שישי) מצורפים לעיתון בימי חול מוספים:

  • ביום שלישי: קהילות - חדשות וכתבות על הנעשה בקהילות החרדיות בארץ ובעולם, תוך דגש על חצרות חסידיות ועל אגודת ישראל בהווה ובעבר.
  • ביום רביעי: כלכלי - בנושאי כלכלה
  • ביום חמישי: לבית - תוספת לנשים - בעריכת הסופרת טובי ויינברג

לגיליון ערב שבת מצורפים:

  • שבועי - בנושאי פוליטיקה. צבא וביטחון. תחקירים. ומדור בריאות. בעריכת בנימין ליפקין
  • תורני - בעריכת אלחנן קלאר
  • נקודות - תוספת לילדים ונוער, בעריכת ברכה הלר

צוות העיתון[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עורך אחראי: יום טוב רובין
  • עורך: בנימין ליפקין
  • מנכ"ל העיתון: משה פרוש (בנו של מאיר פרוש)
  • המנהל המקצועי: אברהם רכטשפר
  • ועדת רבנים: הרב משה מאיר הייזלר, סגן יו"ר אגודת ישראל, והרב אריה פוזן
  • כתבים ועורכים: אברהם בנמלך (מנחם כהנא), מאיר ברגר, אלחנן קלאר, אברהם לוריא ("שלמה גרין"), אליעזר פרידמן, משה אהרן אויש ("אהרן פקשר"), מרדכי גולדמן ("מנחם ברגמן"), חיים לוריא (חיים מרגליות), אשר קליין ("א. למל", י. אהרנסון, א. חסיד), יעקב אליעזר לוסטיגמן ("אליעזר פרידמן", "מאיר קליין"). בעבר כתבו גם אשר מדינה, אליהו זלמנוביץ ("יצחק שטיינר") ומנדי ריזל ("מנחם בן-ישראל").

עורכי העיתון בעבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]