ישראל יצחק קאליש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ר' יצחק מוורקא

רבי ישראל יצחק קאליש מוורקא (תקל"ט, 1779 - כ"ב בניסן תר"ח, 15 במאי 1848) היה מנהיג חסידי בן המאה ה-18. אבי חסידות וורקא ממנה יצאו מספר חסידויות הקיימות עד היום. הוא ידוע בעיקר בשמו השני, ונקרא בפי כל רבי יצחק מוורקא.

תולדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד כילד שמיני לאחר שבע בנות בעיירה זלושין, ליד קאליש במערב פולין למשפחה רבנית המתייחסת אל רבי מרדכי יפה המכונה "הלבוש". אביו היה סוחר סדקית שנהג להפריש חצי מרווחיו לצדקה וכונה בשל כך "בעל הרחמנות". בהיותו בן 14 נישא לרחל, בתו של מאיר מז'אריק שאף הוא היה סוחר. שני האבות סיכמו את השידוך בשוק.

לאחר חתונתו החל את התקרבותו לחסידות על ידי רבי דוד בידרמן אבי חסידות לעלוב. הלה קירבו אל החוזה מלובלין, ושם גם הושפע מ"היהודי הקדוש מפשיסחה". בשנת תרע"ה (1815) נפטרו שלושת רבותיו, והוא פנה לרבי שמחה בונים מפשיסחה, תלמידו וממלא מקומו של "היהודי הקדוש", ונחשב לאחד מגדולי תלמידיו. עד מהרה התבלט בחצרו של ר' שמחה בונים. לאחר פטירתו של רבי שמחה בונים, בשנת תקפ"ז (1827) התפלגו החסידים. חלקם, בראשות רבי יצחק מאיר אלתר ורבי חנוך הניך מאלכסנדר הכתירו את רבי מנחם מנדל מקוצק, וחלק אחר פנה לרבי יצחק שיכהן כאדמו"ר. רבי יצחק סירב ותמך ברבי אברהם משה מפשיסחה, בנו של רבי שמחה בונים. באותה תקופה התקבל לרב בעיירה גוברטשוב. בהמשך נטש את הרבנות ועבר לכפר רודה, שהיה בחכירתה של תמריל ברגסון, שאצלה עבד. שנתיים לאחר פטרית רבי שמחה בונים נפטר גם רבי אברהם משה, ורבי יצחק ניסה לשכנע את החסידים לקבל את מנהיגות רבי מנחם מנדל מקוצק. חסידיו סירבו ודרשו שהוא יכהן באדמו"רות וכך היה. הוא עזב את רודה עקב מחלוקת, ועבר לוורקא, שם הקים את חצרו, פתח בית מדרש, והעמיד אלפי תלמידים וחסידים.

חלק ניכר מפעילותו הקדיש לענייני הציבור, ולמאבק בהשכלה. בשנת 1846 נפגש עם משה מונטיפיורי יחד עם רבי יצחק מאיר אלתר וניסה לשכנעו להצטרף למאבק כנגד גזירות על הלבוש היהודי.

רבי יצחק עמל להחדיר בחסידיו ובתלמידיו ענווה, אחדות ואהבת רעים, תוך שהוא עוסק במיסטיקה קבלית וצירופי אותיות השם. לדבריו גם הרוע הוא חלק מהבריאה ומהתוכנית האלוהית ואין האדם צריך לחוש עצמו כקורבן אלא כשותף של הבורא. לדבריו על האדם לצאת ממצב הפחד ובעזרת אמונה בעצמו ובאלוהים לשנות את העולם. אם בני האדם יעשו כך, תהייה אפשרות לקיומה של ממלכת השמיים על פני האדמה והמשיח יגיע.

עבודת האל של חסידי וורקא הייתה משולבת בשירים, בנגינה, בריקודים ובשתיית משקאות חריפים. חסידי וורקא נודעו לכל כ'אמני השתיה' (החריפה) שכן נהגו להסב יחדיו בכל הזדמנות וללגום לחיים, על פי מאמר חז"ל:"גדולה לגימה שמקרבת את הלבבות".

נפטר ביום שביעי של פסח תר"ח ונקבר בבית הקברות בוורקא. מעט מדברי תורתו וסיפורים אודותיו כונסו לספר אהל יצחק.

אחר פטירתו מילא את מקומו רבי שרגא פייבל מגריצא, וחצי שנה לאחר מכן, עם פטירתו, פנו החסידים אל בני רבי יצחק. רוב החסידים בחרו בבנו הצעיר רבי מנחם מנדל קאליש, שהיה שתקן וצנוע. חלק קטן בחר בבנו הבכור, שהיה מפורסם כתלמיד חכם, רבי יעקב דוד קאליש, שכיהן באמשינוב, וממנו יצאה חסידות אמשינוב. כמו כן החל לכהן תלמידו הרב יעקב אריה מרדזימין.

מלבד שני בניו, היו לו ארבע בנות: צפורה אשת הרב צבי מרדכי בנהרד, דבורה אשת הרב אהרן זקהיים מנדרזין, שרה חוה אשת הרב ישראל צבי ובלומא אשת הרב אברהם מאיר מושקט מביאלוברזיג (נכד רבי יצחק מראדוויל).

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יצחק אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, אישים, אות י', הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים.
  • ספר יזכור העיר וורקא.
  • "בית יצחק", הוצאת מוסד הרי"ם לוין, ירושלים, תשל"ח, הביא לדפוס ישראל אוצ'ין.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]