שני קוני למל

שני קוני למל
דער פֿאַנאַטיקער אָדער די בײדע קוני לעמעל

ניו יורק תר"ס?
כתיבה	אברהם גולדפדן
מקום ההתרחשות	מזרח אירופה היהודית
סוגה	מחזה קומי
מספר מערכות	4
שפה	יידיש

שני קוני למל או הקנאי (ביידיש: דער פֿאַנאַטיקער אָדער די בײדע קוני לעמעל) הוא מחזה קומי פופולרי מאת אברהם גולדפדן מתקופת ראשית התיאטרון היידי, שנכתב בין השנים 1880-1878.

רקע

אברהם גולדפדן נחשב לאבי התיאטרון ביידיש. כבר במחזותיו הראשונים "די באבא מיט די אייניקלין" (הסבתא והנכדה) ושמנדריק שנכתבו בשנת 1877 חוזר מוטיב של הבת המשכילה המסרבת לרצון הוריה להשיאה לחתן אדוק. במחזה שמנדריק מופיע גם מוטיב החלפת הזהויות. מוטיבים אלו חוזרים במחזה שני קוני למל.

פירוש המילה "לעמל" ביידיש הוא כבשה, ו"קוני למל" הוא "כבשה טיפשה". בדרך כלל מובן השם כאדם שלומיאל, חסר ביטחון עצמי, תמים ומטופש, חסיד שוטה. לא ברור אם קוני למל הוא חידוש לשוני של גולדפדן או שכבר היה בשימוש בשפת יידיש.

הדמויות

• ר' פנחסיל: סוחר חסידי אדוק ועשיר, לבוש בקפוטה, כיפה ושטריימל, דיבורו איטי.
• רבקה: אשתו של ר' פנחסיל. חובשת פאה אדומה, מודרנית יותר מבעלה, כבת ארבעים.
• חיה'לה - קרולינה: בתם של ר' פנחסיל ורבקה, נערה בת שבע עשרה.
• ר' שלומניו: יהודי גליציאני הגון מקרקוב, לבוש במעיל ארוך, עם צילינדר על הראש.
• קונילמל: בנו החורג של ר' שלומניו, חסיד כבן עשרים, עיוור בעין אחת, חיגר ומגמגם, חובש קפלוטש עגול.
• קלמן-שדכן: יהודי כבן ארבעים, מדבר מהר ולא ברור, מדיף ריח טבק.
• ליבניו: בתו של קלמן שדכן, בת תשע עשרה, טיפשה וגסה.
• מקס: סטודנט בן עשרים ושתיים, אחיינו של ר' שלומניו.

עלילה

ר' פנחס'ל מעוניין לשדך את בתו חיה'לה עם חסיד אדוק, אך בתו מאוהבת במורה המשכיל מקס. קלמן-שדכן מוצא לחיה'לה שידוך הגון – את קוני למל, בנו החורג של ר' שלומניו, גבאי ופרנס החודש בעיר שחרייווקה. לקוני למל כמה חסרונות "קטנים": הוא עיוור בעין שמאל, צולע, מגמגם, נאיבי וילדותי.

חיה'לה, המכנה את עצמה קרולינה, נפגשת עם מקס אהובה בגן העיר ומספרת לו על השידוך המיועד. מקס מבין שמדובר בקוני למל בנו החורג של דודו. הוא מציע שיתחפש לקוני למל ויגיע לבית קלמן-שדכן כחתן המיועד לחיה-קרולינה. ליבניו, בת השדכן, נמצאת לבדה בבית כשמגיע מקס המחופש לקוני למל. הלה מהלל את יופייה, נשבע באהבתו לה ומשכנעה לברוח אתו.

קוני למל נתבקש להגיע הישר לבית הכלה. ר' פנחס'ל רב עם רבקה אשתו, הטוענת שחיה'לה בתם תתחתן רק עם מי שהיא תבחר. חיה'לה, המצפה לאהובה המחופש מקס, מודיעה שבחירת אביה מקובלת עליה. קוני למל (האמיתי) מגיע ומזועזע שחיה'לה אינה יודעת מהי פרשת השבוע, לא מאמינה בשדים, ברוחות וברבנים. חיה'לה, הבטוחה שמדובר במקס המחופש, מנסה לנשק אותו, וקוני למל בורח בצעקות "שמע ישראל".

מקס מגיע לביתו של ר' פנחס'ל מחופש לקוני למל. הוא מנצל את אמונתו של רב פנחס'ל על כך שקוני למל הוא צדיק נסתר. ר' פנחס'ל נכנס לחדר ומוצא את קוני למל-מקס מדבר ללא גמגום עם הנשמות הקדושות של סבותיו, ושואל אם חיה'לה היא באמת זיווגו. בהשפעת האירוע נשבע ר' פנחס'ל, בתקיעת כף לתת את בתו למקס לאישה. לחדר נכנסות דמויות סטודנטים מחופשות לרוחות רפאים ומאשרות שקוני למל-מקס הוא זיווגה של חיה'לה.

בזמן כתיבת התנאים עם קוני למל-מקס נכנסים קוני למל האמיתי בלווית קלמן-שדכן וליבניו בתו. כל אחד מהקוני למלים טוען שהוא הקוני למל האמיתי. ר' שלמניו מגיע באיחור ופותר את התסבוכת. הוא מבהיר שקוני למל הוא בנו החורג ומקס הוא בן אחיו. מקס משתדך עם חיה'לה וקוני למל מקבל את בת השדכן.

בסצנת הסיום מגרשים הסטודנטים את החסידים. מקס שר שיר המסביר שהמיוחס האמיתי הוא רק מי שרכש השכלה. כולם רוקדים ומאחלים מזל טוב לזוגות החדשים.

ניתוח

הדרמה נכתבה בשלהי תקופת ההשכלה והיא רוויה ברעיונותיה. בני האור המשכילים נאבקים במורדי האור החסידים והאדוקים שמסרבים לקבל את רעיונות ההשכלה. תיאורו הגרוטסקי של קוני למל – חסיד שוטה, קנאי, עיוור, צולע, ומגמגם הוא תיאור מטונימי המושלך על כל היהדות האדוקה.

כשיוצאת חיה'לה-קרולינה לטיול מחוץ לביתה האדוק והמחניק, היא שרה את השיר "רק לא בשבילך", ובבית השני היא אומרת:

גדלתי בין שערים חשוכים/ נולדתי לאב קנאי/ חשוך היה לי תמיד/

התרגלתי וחשבתי שזה אכן טוב/ יצאתי לגן המתוק/ הרחתי את ריחה המתוק של ההשכלה/ התחלתי ליהנות מקניית ידע / החיה אותי ניחוח ההשכלה הצח/ הרשו לי לנשום עוד מניחוח זה/ "האוויר טהור", אומרים לי, "רק לא בשבילך"

בסוף ימיו שינה גולדפדן את יחסו לאדוקים ולהשכלה כפי שעולה מחיבורו "דור הולך ודור בא".

המחזה שני קוני למל הוא קומדיה של טעויות המבוססת על מרכיביה הקלאסיים של הקומדיה: מוטיב חילוף הזהויות, ומוטיב הצלחת בני הדור הצעיר לממש את אהבתם אל מול האטימות והבורות של דור ההורים. ההומור הוא הומור של "גבוהים" הלועגים לאילו שנראים בעיניהם נחותים. אופיו הקליל של המחזה בשילוב סצנות עצובות, עיסוק באהבה, שילובים של שירים וריקודים והחידוש בכלל של תיאטרון ביידיש הביא להצלחה רבה אצל קהל הצופים.

קוני למל בתיאטרון ובקולנוע

מן העיתונות: "שני קוני למל" קם לתחיה
הקומדיה המפורסמת של גולדפדן "שני קוני למל" שבתה את לב הוועדה האמנותית של "המטאטא". המחזה נתקבל להצגה, בעיבוד מודרני כמובן, על ידי התיאטרון הסאטירי שלנו. מעריב, 20 בפברואר 1948

"שני קוני למל" בבג"ץ
עם הגברת העלייה מאירופה בא מספר לא קטן של אמנים המשחקים ביידיש. התארגנו שתי להקות וביקשו רשות להציג שני קוני למל של גולדפדן. ועדה ליד משרד הפנים החליטה לא להרשות הצגות אלו, למען לא תהיה פרצה העלולה להתרחב ולהתרחב. הם בכל זאת שיחקו. מייסדי הלהקה הגישו תביעה לבית הדין העליון על סמך הכתוב בהכרזת העצמאות על דבר חופש הלשון. מתוך פרוטוקול ישיבת הממשלה מיום 18 ביולי 1951 גנזך המדינה

הדרמה זכתה לביצועים רבים בתיאטראות בעולם ובישראל. מחזהו של מיכאל וייכרט טרופע טאנענצאפ שהומחז בפולין בשנת 1933 מבוסס על מחזה זה.

בקיץ 1959 העלה תיאטרון דו-רה-מי את ההצגה בבימויו של ישראל בקר, שבה שיחקו יוסף גולנד, יעקב בודו, עלינה סטרניצקה, אברהם וילקומירסקי, ג'טה לוקה ואחרים.

בשנת 1966 הופיע בישראל הסרט שני קוני למל - עיבוד קומי למחזהו של גולדפדן. הסרט זכה לשני סרטי המשך, קוני למל בתל אביב וקוני למל בקהיר.

תרגומים לעברית

תרגום ראשון לעברית על ידי מרדכי אזרחי, הופיע בסביבות שנת 1900, בשם הקנאי, או: שני יקטן-יקשן: מחזה צחוק בארבעה מעשים תחת שם העט מר-דרור.

קישורים חיצוניים

• טקסט המחזה "דער פאנאטיק אדער די ביידע קוני לעמל", באתר ארכיון האינטרנט.
• הקנאי, או: שני יקטן-יקשן: מחזה צחוק בארבעה מעשים, באתר הספרייה הלאומית.
• גולדברג ז'. (תשס"א). הדרמה "שני קוני למל" לאברהם גולדפדן, מסד 5, עמ' 34-22.