שטריימל
שְׁטרַיימְל (מיידיש לעברית: מִזְנֶבֶת) הוא כובע פרווה שחלקים מהגברים היהודים החרדים נוהגים לחבוש (לאחר הנישואין) בשבתות, חגים ובימי חול המועד. נוהגים לחובשו בעיקר חסידים יוצאי מזרח אירופה וחלק מהליטאים הירושלמים (ממשיכי דרכם של ה"פרושים" מבני היישוב הישן).
השטריימל עשוי ברובו, כמשתמע משמו העברי, מקצוות זנבותיהם של בעלי חיים כמו דָּלָק סיבירי (צוֹבֶּל), דָּלָק הסלעים, שועל אפור מצוי, גרגרן, חורפן (מינק) או דָּלָק אירופי. הזנבות מתחלקים למספר סוגים ואיכויות על פי ארצות מוצא וזן החיה (דָּלָק הסלעים (סטון מרטן), דָּלָק (מָארְדֶר) ועוד). פרוות החיות הללו משמשת להכנת מעילים, לעיטור שמלות ולמוצרים אחרים, בעוד שקצוות הזנב נחשבו עד המצאת השטריימל לפסולת מיותרת. נכון לשנת 2021 מחירו של השטריימל, הנעשה בעבודת יד, נע בין 3,000 ל-14 אלף דולר[1].
בימינו יש החובשים שטריימל סינתטי שמחירו זול בהרבה מן השטריימל הטבעי, למרות שגם בשטריימל היקר ישנם גם שערות סינתטיות דבר המקל על משקלו. מרכזו של השטריימל עשוי מקטיפה.
מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקור השם אינו ידוע אולם ישנם כמה סברות שונות. הראשונה, שמקור המילה הוא ב"שטרמנקל", שפירושה שיער עבה. אחרים טוענים שהמקור הוא בשפות סלאביות, במילה "סְרָאם", קרי, ביזיון. סברה זו יוצאת מתוך ההנחה שעיטור הראש בזנבות חיה נכפתה על היהודים לביזיונם. ישנם חוקרים הטוענים כי שמקור המילה באנגלית – straw – קש, ואמנם כך נראות שערות השטריימל. 'שְׁטְרַיְים' ביידיש הוא פס, ו'שְׁטְרַיְימְל' נאמר בלשון הקטנה. בפולנית stroj פירושו כיסוי ראש[2].
אמרה חסידית המיוחסת לרבי פנחס שפירא מקוריץ, תלמיד הבעל שם טוב, היא ששבת היא ראשי תיבות של ”שטריימל במקום תפילין”[3], שכן בשבת נהוג לחבוש שטריימל אך אסור להניח תפילין.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקובל כי מקור השטריימל בפולין, אשר בה העשירים והמכובדים היו נוהגים להקיף את המגבעת שלהם בפרווה של צוֹבֶּל (דָּלָק סיבירי) כאות לייחוסם, וכך התקבל השטריימל כלבוש חג גם אצל יהודים פשוטים. ישנה אגדה שמקורו של השטריימל בגזרה של הצאר הרוסי, לפיה יהודי יהיה חייב לקשור לכובעו בשבתות וחגים זנב של חיה טמאה. השתדלנים היהודים הצליחו לדחות גזרה זו לאחר גיל הנישואין, והתחכמו לה על ידי כריכת הזנב מסביב לכובע[4].
גרסה נוספת מתייחסת לגזרת הלבוש שבה נדרשו היהודים להתלבש כמו הגויים ולגלח את זקנם. בליטא בחרו רבני היהודים להיכנע לדרישה בגלל פיקוח נפש. ואילו רבני פולין ובראשם החידושי הרי"ם מגור סברו כי מדובר בשעת השמד בה מצווים היהודים למסור את נפשם אף על מצוות פחות חמורות אשר אין אליהם ציווי של מסירת נפש. לאחר מאבק מתמשך שכלל אף את מעצרו של הרבי מגור, דבר שהוביל להפגנות המוניות, נכנעו השלטונות, אבל על מנת להשפיל את היהודים דרשו שילבשו את לבושם של הקוזקים, הספודיק, להסתיר את פאותיהם מתחת לכובעם, ובנוסף לתחוב את שולי מכנסיהם בתוך גרביהם, מנהג אשר נשאר בחסידות גור עד ימינו.
סברה המקובלת יותר בחוץ לארץ היא שהשטריימל מגיע מרוסיה. על פי סברה זאת, כאשר הצאר הרוסי הוציא צו שעל גברים יהודים נאסר לחבוש כיפה (הגברים הרוסים באותה תקופה חבשו את השטריימל בגלל האקלים הקר), היהודים עטפו סביב הכיפה פרווה על מנת להסתירה[4].
על פי ספרו של דנצ'ו ארנון "כובעים בראש", יצרני השטריימל נוהגים להשתמש ב-13, 18 או 26 זנבות לייצור שטריימל יחיד. מספרים אלו הם בעלי משמעות מיוחדת, ומסמלים בהתאמה י"ג מידות, ח"י והשם המפורש בגימטריה.[דרוש מקור: איפה בספר?] ישנם גם יצרנים המשתמשים במספר גבוה יותר של זנבות.
במסורת החסידית מקובל כי מקור חבישת השטריימל היה על ידי תלמידי הבעל שם טוב, שרצו לסמל בחבישתו את העלאת דברים נמוכים (כמו זנב של חיה טמאה) להתכללותם בקדושה[דרוש מקור].
שימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]
בדרך כלל נהוג כי רק גברים נשואים חובשים שטריימל. עם זאת, חסידים ירושלמים (הנמנים עם היישוב הישן) מחסידויות תולדות-אהרון ותולדות אברהם יצחק, וחלק מחסידי משכנות הרועים, קרלין, קהל חסידי ירושלים והפלג הירושלמי של חסידות ברסלב, נוהגים לחבוש שטריימל כבר מגיל בר המצווה.
בחסידויות פולין (גור, אלכסנדר, אמשינוב, מודז'יץ, סטריקוב, אשלג ועוד) נהוג לחבוש שטריימל גבוה במיוחד, הקרוי "ספודיק".
ישנן חסידויות בהם הילדים נכדי האדמו"ר (ה"אייניקלך") חובשים כובע פרווה גבוה המכונה "קולפיק".
מרבית חסידי חב"ד אינם חובשים שטריימל, אך מעט מזקני החסידים - בעיקר מירושלים - נוהגים עדיין לחובשו. בעבר, חבישת שטריימל בחב"ד הייתה מקובלת בחלק מקהילות ארץ ישראל, בראשם קהילת חב"ד בחברון ובירושלים. אדמו"רי חב"ד (וחלק מהחסידים בדורם) חבשו שטריימל עד לאדמו"ר השלישי הצמח צדק. האדמו"ר החמישי, רבי שלום דובער שניאורסון, חבש שטריימל עד שעזב את העיירה לובביץ'; בנו רבי יוסף יצחק שניאורסון חבש ספודיק. חתנו וממשיכו, הרב מנחם מנדל שניאורסון לא חבש שטריימל.
במזג אוויר גשום יש שעוטפים את השטריימל בשקית פוליאתילן, כדי להגן עליו בעודו מונח על הראש. אחרים רוכשים שטריימל זול יותר, המכונה "רעגן שטריימל" (שטריימל לגשם), לנסיבות בהן השטריימל עשוי להינזק.
ישנם עשרות דגמי שטריימלים העשויים מפרוות שונות ומיוצרים במדינות שונות ברחבי העולם. עם הזמן התפתח השטריימל. בתחילה היה השטריימל כובע פרווה נמוך אך עם השנים הוא נעשה כלבוש אופנתי שמשתנה לפי טרנדים. הוא התפתח, גבה, התווספו לו צבעי פרוות שונות ושערות הפרווה נוצרות בכוונה תחילה כך שהם עומדות. השינויים הללו הפכו את השטריימל לכובע מהודר ומרשים יותר ובקהילות חסידיות גדולות בארצות הברית אף נוהגים לעיתים חתנים להתפאר בכובעם בכך שהם קונים ממיטב כספם את השטריימל המהודר ביותר.
צער בעלי חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2009 יזמה חברת הכנסת רונית תירוש הצעת חוק לאסור ייבוא של פרוות בעלי חיים לישראל[5]. זאת כדי למנוע את השימוש בפרוות אמיתיות של בעלי חיים, משום שגזיזת הפרוות הזו כרוכה בצער בעלי חיים ובהרג בעלי החיים השונים. ועדת השרים לענייני חקיקה אישרה את הצעת חוק ביוני 2009[6]. הראשונים שהתנגדו לדבר היו חברי מפלגת יהדות התורה המייצגת את האוכלוסייה החרדית-אשכנזית. מנגד, חברי מפלגת ש"ס לא הביעו התנגדות נחרצת משום שהם מייצגים את הציבור החרדי-ספרדי, שאיננו צורך שטריימל. עקב ההתנגדות, הוסכם להחריג מהחוק המוצע פרוות ארנבות ושועלים המיובאת לישראל ליצור שטריימלים[7]. בפברואר 2010 על פי הצעת שר החקלאות, שלום שמחון, שונה ניסוח החוק ואושר על ידי ועדת השרים לחקיקה כך ש"ייאסר ייצור וייבוא פרוות מכל הסוגים, חוץ מאלה המיועדות לצורכי מסורת"[8]. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס הודיע כי הוא חוזר בו מההבנות שאפשרו את תמיכת מפלגת יהדות התורה בהצעה והחוק נגנז[9].
באוגוסט 2013, שמואל חיים פפנהיים, שהיה דובר העדה החרדית, קרא לרכוש שטריימלים סינתטיים בלבד, והבהיר כי על הבד"ץ להתנות את מתן הכשרות בתנאים הולמים לבעלי החיים[10].
ביוני 2021, חתמה השרה להגנת הסביבה, גילה גמליאל, על תיקון ל"תקנות להגנת חיית הבר, התשל"ו- 1976"[11], שאוסר על סחר בפרוות חיית בר, למעט למטרות דת או מחקר מדעי[12].
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הרב מרדכי ציון, הלכות שטריימל: לימודים, הלכות, הנהגות והדרכות, ספריית חוה תשע"ט (225 עמ')
- ח' בהר"ב, מתי ומדוע הפסיקו חסידי חב"ד ללכת עם שטריימל? - סיפורו של השטריימל החב"די, כפר חב"ד, גיליון 1401, י' טבת תשע"א
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הרב יהודה שורפין, למה חסידים רבים חובשים כובעים מפרווה ("שְׁטְרַיְימֶל")?, לקריאה באתר Chabad.org
- רבקה יפה, ברוכים הבאים לשטעייטל, באתר nrg, 8 בפברואר 2005
- אסף וול, מבצע שטריימל, באתר ynet, 9 בפברואר 2010
- טל שניידר, הקרב על הזנב: בין השטריימל לזכויות בעלי חיים, באתר nrg, 19 בפברואר 2010
- ד"ר אברהם שפיר, שטריימל, באתר "דעת"
- עולם בעלי מלאכה - עם מלך זילברשלג: השטריימל מאכער, בערוץ יוטיוב של כאן, 24 בינואר 2018
- דנצ'וּ ארנון, על ראש שמחתי: כובעים של חרדים, בבלוג "עונג שבת", 5 בספטמבר 2020
- חנני בלייך, לראש ולזנב: הסודות הכמוסים של תעשיית השטריימל, בעיתון מקור ראשון, 11 בינואר 2021
- משה ליפשיץ, חרם צרכנים: הנערים בחברה החסידית מחליפים את הכובע המסורתי, באתר מקור ראשון, 15 בספטמבר 2023
- מידע על שטריימל בקטלוג "מרחב" של הספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ יצחק טסלר, מזנב מבזה לאופנה יקרה: השטריימל, לא מה שחשבתם, באתר ynet, 16 ביוני 2021
- ^ דן ארנון, כובעים בראש: על כיסויי ראש בארץ־ישראל ועל מה שמתחתם (עמ' 87), בהוצאת עם עובד, 1995
- ^ יהודה שורפין, למה חסידים רבים חובשים כובעים מפרווה ("שְׁטְרַיְימֶל")?, באתר בית חב"ד
- ^ 1 2 נמרוד שרייבר, בלוף השטריימל, באתר זמן ישראל, 17 ביוני 2021
- ^ הצעת חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (תיקון מס' 8) (איסור הפקה, ייצור, ייבוא, ייצוא ושייווק של פרוות), התש"ע-2009, באתר הכנסת
- ^ תומר זרחין, ועדת השרים אישרה: ייאסר יבוא פרוות כלבים וחתולים, באתר הארץ, 15 ביוני 2009
- ^ תומר אביטל, חוק הפרוות: החרדים ימשיכו לחבוש שטריימלים עשויים מפרוות ארנבות, באתר כלכליסט, 16 בדצמבר 2009
עמירם כהן, ראש לשועלים: התנאים המועדפים של השטריימל, באתר TheMarker, 8 בפברואר 2010 - ^ עמירם כהן ויהונתן ליס, ייאסר ייצור וייבוא פרוות מכל הסוגים, חוץ מאלה המיועדות לצרכי מסורת, באתר הארץ, 7 בפברואר 2010
- ^ יהונתן ליס ויאיר אטינגר, ההערכה: החוק נגד ייבוא פרוות ייגנז, באתר הארץ, 1 בספטמבר 2010
- ^ יצחק טסלר, ב"עדה החרדית" יעברו לשטריימל סינטטי?, באתר ynet, 22 באוגוסט 2013
- ^ תקנות להגנת חיית הבר, תשל״ו–1976
- ^ אילנה קוריאל, סופית: ייאסר סחר בפרוות בישראל, פרט למטרות דת ומחקר, באתר ynet
| לבוש חרדי | ||
|---|---|---|
| ליטאים | מכנסים ארוכים • חולצה לבנה • חליפה קצרה • מגבעת קנייטש ובשבת עניבה נושאי משרות תורניות לובשים פראק ולעיתים גם הומבורג הנמנים עם חוג חזון איש (ואנשי ירושלים): חליפה ארוכה • מגבעת קנייטש או מגבעת עגולה |
 |
| חסידים | בימות החול: מכנסים ארוכים (או קצר עם גרביים ארוכים שחורים, אצל חסידי גור הויזען אין די זאקען) • חולצה לבנה • חליפה ארוכה • מגבעת לבד עגולה או כובע סמט • גרטל בשבתות וימים טובים: מכנסים ארוכים (או קצר עם גרביים ארוכים לבנים) • חולצה לבנה • קפוטה • כובע פרווה (שטריימל או ספודיק אצל חסידי פולין). יוצאים מן הכלל הם חסידי חב"ד הלובשים סירטוק ומגבעת קנייטש | |
| חסידים ירושלמים | אברקיים • ירמולקה • ג'ובה • קאפטן ירושלמי • געלע קאפטן • גרטל ירושלמי | |
