יעקב בודו
 | |
| לידה |
28 במרץ 1931 (בן 88) שטפנשט, רומניה  |
|---|---|
| מדינה |
ישראל |
| דמות ידועה |
בתפקיד עצמו בסדרה החברים של נאור מילוקוש בסדרה בנות הזהב |
| שפה מועדפת |
יידיש, עברית |
| עיסוק |
שחקן תיאטרון, שחקן קולנוע |
| פרסים והוקרה | "פרס התיאטרון הישראלי" על מפעל חיים ו"פרס פולק" |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
יעקב (יענקל'ה) בודו (נולד ב-28 במרץ 1931) הוא שחקן וקומיקאי ישראלי. חתן "פרס התיאטרון הישראלי" על מפעל חיים ו"פרס פולק".
תוכן עניינים
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בודו נולד בשם יעקב בודואגה (ברומנית: Iacob Bodoagă) בעיירה שטפנשט שברומניה. הוא דיבר יידיש מילדותו, שאת חלקה העביר בעיר בוטושאן. הוא עלה ארצה עם משפחתו בשנת 1950. לאחר כשנה גויס לצה"ל, שם החל את שירותו ב"חטיבת גולני". הוא ניסה להתקבל ללהקת הנח"ל, הלהקה הצבאית היחידה שהתקיימה אז. סמלת התרבות של גולני לימדה אותו את "על השחיטה" של חיים נחמן ביאליק, איתו נבחן ללהקת הנח"ל. בבחינה ירד בודו על הברכיים, ועם ידיו למעלה אמר: "שמיים, בקשו רחמים עליי...". הוא לא התקבל ללהקה מחוסר תקן אולם נשלח ב-1952 לפיקוד הדרום ונבחן ללהקה החדשה על ידי הבמאי יעקב מגבלות שייסד את "להקת פיקוד הדרום", ביחד עם אברהם צביון. יעקב בודו שלא ידע את השפה עדיין, התקבל ללהקה והשתתף בתפקיד קטן בהצגה הראשונה שכתב וביים יעקב מגבלות - "קזבלנקה עולה בדרגה" . ב - 1954 פורקה "להקת פיקוד הדרום" ובודו נשלח ביחד עם כמה חברים מלהקתו להקים את "להקת פיקוד הצפון" הלהקה נוצרה מאיחוד של שני גופים: הראשון היה קבוצת שחקנים מלהקת פיקוד הדרום ביניהם יעקב בודו, שעברו לפיקוד הצפון לאחר פירוק הלהקה, והשני חברי להקת גולני שסופחו לצפון עקב בעיות ארגון ותקציב. בין חברי הקבוצה השנייה היו צדוק סביר ואסתר נהרי[1]. בתקופה זו חיפש יעקב בודו ומצא את יעקב מגבלות כדי שיכתוב את התוכנית הראשונה ללהקת פיקוד צפון - "גלגוליו של מוישה וינטלטור". יעקב מגבלות אף ביים את המחזה כשיעקב בודו מגלם הפעם את התפקיד הראשי. ההצגה זכתה להצלחה מסחררת ברחבי הארץ.
בתיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שש שנות שירות השתחרר בודו מצה"ל והצטרף ל"תיאטרון זירה" וכיכב שם בהצגת "מוישה ונטילטור" שהייתה להיט באותה תקופה. לאחר סגירתו של "תיאטרון הזירה" בשנת 1958 הצטרף בודו ל"תיאטרון דו-רה-מי" וכיכב שם במחזמר המצליח של אברהם גולדפדן "שני קוני-למל".
בנוסף שיחק בין היתר גם בהצגות "פינג`ן" של דן בן אמוץ וחיים חפר (עם ריקה זראי), "שווייק במלחמת העולם השנייה" ו"לה מנדראגולה". עם הקמת "תיאטרון חיפה" בשנת 1961 היה בודו מן הראשונים שהצטרפו לתיאטרון בעקבות הזמנת מייסדו, יוסף מילוא. הוא שיחק שם בין היתר במחזות, "אילוף הסוררת", "חלום ליל קיץ", "קרנפים", "הרשלה מאוסטרופולי", "משרתם של שני אדונים", "מעגל הגיר הקווקזי", "אנדורה", "אופרה בגרוש", "ימים של זהב", "תעלולי נישואין" ו"המתאבד". במקביל להופעותיו בתיאטרון חיפה הופיע ב"מוישה ונטילטור" בתיאטרון העממי של אברהם דשא (פשנל) וכן בתיאטרון השדרה בתפקיד הראשי בהצגה "פישק'ה החיגר" על פי סיפורו של מנדלי מוכר ספרים, וב"תיאטרון לילך" בהצגות "מטורף על הגג", ו"ישראלי באמריקה". בסוף שנות ה-60 העלה על הבמות הופעת יחיד סאטירית בשם "הצביעו בעד בודו". המופע כלל שירים של דן אלמגור ואפי נצר שהופיעו גם בתקליט. בשנת 1967 הוציא תקליט שכלל ביצועים ברומנית לשירים עבריים מצליחים ונקרא "Cu Bodo La Gramofon".
בשנת 1975 עזב בודו את תיאטרון חיפה וייסד תיאטרון מסחרי ביידיש עמו הופיע עם שחקנים נוספים בישראל ובחו"ל וזכה להצלחה רבה. בסוף שנות ה-70 הוציא תקליט בשם "יידישקייט" שכלל שירים ביידיש.
בשנת 1992 הצטרף לתיאטרון יידישפיל ומילא בו לאורך השנים תפקידים ראשיים רבים. בשנת 2009 העלה את הצגת היחיד "לנסקי ביידיש" במסגרת פסטיבל "תיאטרונטו".
בודו זכה ב"פרס אדית וישראל פולק" ב-1999, ב"פרס קרן לרנר ליידיש" ב-2000 וב"פרס התיאטרון הישראלי" על מפעל חיים ב-2008.[1] בשנת 2013 הוענק לבודו אות יקיר העיר תל אביב-יפו.
בקולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]
בודו שיחק במהלך השנים בסרטי קולנוע רבים וביניהם בסרטים, "אף מילה למורגנשטיין", "רק לא בשבת", "מוישה ונטילטור" (בגרסה הקולנועית שביים אורי זוהר), "ארבינקא", "השועל בלול התרנגולות", "סאלח שבתי", "נחצ'ה והגנרל", "מיליונר בצרות", "מרגו שלי", "כשנותנים קח" (סרט ישראלי דובר יידיש), "חמש חמש", "נס בעיירה", "גיא אוני", "איריס" ובכמה הפקות זרות.
בטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בטלוויזיה שיחק בין היתר בסדרות, "הילדים משכונת חיים", "רחוב סומסום", "פרפר נחמד", "הקומדי סטור", "המסעדה הגדולה", "ייסורי אפרים", "שמש", "משפחה לא בוחרים" ובסדרה הקומית "החברים של נאור" בתפקיד עצמו. ב-2014 שיחק בסדרה "70 מיליון סיבות לעושר" וב"קופה ראשית" ב-2018.
משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בודו היה נשוי לאסתר, עד למותה ב-2014. הוא הכיר את אסתר בעפולה, לשם הגיע עם משפחתו לאחר עלייתם ארצה. נולדו להם שלושה ילדים, (זאב, דני, מירי) וחמישה נכדים.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יעקב בודו, באתר בית לזמר העברי
- דף שחקן, באתר הבית של תיאטרון "יידישפיל"
- נדב מנוחין, "קומיקאי צריך להצחיק את הקהל, לא להוריד את המכנסיים", באתר וואלה! NEWS, 16 בספטמבר 2018
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מרב יודילוביץ', פרס מרגלית למפעל חיים יוענק לבודו, באתר ynet, 16 בפברואר 2009
| הקודם: 2007 - עודד קוטלר |
פרס התיאטרון הישראלי - פרס מפעל חיים 2008 - יעקב בודו |
הבא: 2009 - יהושע סובול |
