יעקב בודו

יעקב בודו
Iacob Bodoagă

לידה	28 במרץ 1931 (בן 90) י' בניסן ה'תרצ"א שטפנשט, רומניה
מדינה
תקופת הפעילות	1951–הווה (כ־70 שנה)
עיסוק	שחקן תיאטרון, שחקן קולנוע
פרסים והוקרה	"פרס התיאטרון הישראלי" על מפעל חיים ו"פרס פולק"
פרופיל ב-IMDb

להקת פיקוד צפון בתוכניתם הראשונה "גלגוליו של מוישה ונטילטור" משנת 1955. בודו כורע על ברכיו משמאל

יעקב בודו ביחד עם אילן דר ומוניקה ורדימון בהצגה "ספסל הזהב", תיאטרון יידישפיל

יעקב (יענקל'ה) בודו (שמו המקורי: יעקב בודואגה וברומנית: Iacob Bodoagă; נולד ב-28 במרץ 1931, י' בניסן ה'תרצ"א) הוא שחקן, קומיקאי וזמר ישראלי, מהכוכבים הגדולים של התיאטרון הישראלי. חתן פרס התיאטרון הישראלי על מפעל חיים ופרס פולק.

ביוגרפיה

יעקב בודו נולד בשם יעקב בודואגה (ברומנית: Iacob Bodoagă) בעיירה שטפנשט שברומניה. במהלך מלחמת העולם השנייה, נדד בודו עם אמו ועם שתי אחיותיו עד הגיעם לעיירה בוטושאן. הוא הועסק בניקוי מוסדות, בפינוי שלג מהכבישים וכעובד מטבח עבור הגרמנים. הוא דיבר יידיש מילדותו.

בודו עלה לישראל עם משפחתו בשנת 1950 וזו התיישבה בעפולה. לאחר כשנה, גויס לצה"ל, שם החל את שירותו בחטיבת גולני. הוא ניסה להתקבל ללהקת הנח"ל, הלהקה הצבאית היחידה שהתקיימה אז. סמלת התרבות של גולני לימדה אותו את "על השחיטה" של חיים נחמן ביאליק, איתו נבחן ללהקת הנח"ל. בבחינה ירד בודו על הברכיים, ועם ידיו למעלה אמר: "שמיים, בקשו רחמים עליי...". הוא לא התקבל ללהקה מחוסר תקן אולם נשלח ב-1952 לפיקוד הדרום ונבחן ללהקה החדשה על ידי הבמאי יעקב מגבלות שייסד את להקת פיקוד הדרום, ביחד עם אברהם צביון. יעקב בודו שלא ידע את השפה עדיין, אלא רק יידיש, התקבל ללהקה והשתתף בתפקיד קטן בהצגה הראשונה שכתב וביים יעקב מגבלות - "קזבלנקה עולה בדרגה".

ב-1954 פורקה להקת פיקוד הדרום ובודו נשלח ביחד עם כמה חברים מלהקתו להקים את להקת פיקוד הצפון. הלהקה נוצרה מאיחוד של שני גופים: הראשון היה קבוצת שחקנים מלהקת פיקוד הדרום ביניהם יעקב בודו, שעברו לפיקוד הצפון לאחר פירוק הלהקה, והשני חברי להקת גולני שסופחו לצפון עקב בעיות ארגון ותקציב. בין חברי הקבוצה השנייה היו צדוק סביר ואסתר נהרי להקת פיקוד הצפון. בתקופה זו חיפש יעקב בודו ומצא את יעקב מגבלות כדי שיכתוב את התוכנית הראשונה ללהקת פיקוד צפון - "גלגוליו של מוישה וינטלטור". יעקב מגבלות אף ביים את המחזה כשיעקב בודו מגלם הפעם את התפקיד הראשי. ההצגה זכתה להצלחה מסחררת ברחבי הארץ.

בתיאטרון

לאחר שש שנות שירות השתחרר בודו מצה"ל והצטרף לתיאטרון זירה וכיכב שם בהצגת "מוישה ונטילטור" שהייתה להיט באותה תקופה. לאחר סגירתו של תיאטרון הזירה בשנת 1958 הצטרף בודו ל"תיאטרון דו-רה-מי" וכיכב שם במחזמר המצליח של אברהם גולדפדן "שני קוני-למל".

בנוסף שיחק בין היתר גם בהצגות "פינג`ן" של דן בן אמוץ וחיים חפר (עם ריקה זראי), "שווייק במלחמת העולם השנייה" ו"לה מנדראגולה". עם הקמת תיאטרון חיפה בשנת 1961 היה בודו מן הראשונים שהצטרפו לתיאטרון בעקבות הזמנת מייסדו, יוסף מילוא. הוא שיחק שם בין היתר במחזות, "אילוף הסוררת", "חלום ליל קיץ", "קרנפים", "הרשלה מאוסטרופולי", "משרתם של שני אדונים", "מעגל הגיר הקווקזי", "אנדורה", "אופרה בגרוש", "ימים של זהב", "תעלולי נישואין" ו"המתאבד". במקביל להופעותיו בתיאטרון חיפה הופיע ב"מוישה ונטילטור" בתיאטרון העממי של אברהם דשא (פשנל) וכן בתיאטרון השדרה בתפקיד הראשי בהצגה "פישק'ה החיגר" על פי סיפורו של מנדלי מוכר ספרים, ובתיאטרון לילך בהצגות "מטורף על הגג" ו"ישראלי באמריקה".

בסוף שנות ה-60 העלה על הבמות הופעת יחיד סאטירית בשם "הצביעו בעד בודו". המופע כלל שירים של דן אלמגור ואפי נצר שהופיעו גם בתקליט. בשנת 1967 הוציא תקליט שכלל ביצועים ברומנית לשירים עבריים מצליחים ונקרא "Cu Bodo La Gramofon". הופיע עם מערכון "שתיים... שתיים..." (עם הקטעים "הטלפון הצימבורי" ו"קריעה למילואים").

בשנת 1975 עזב בודו את תיאטרון חיפה וייסד תיאטרון מסחרי ביידיש עמו הופיע עם שחקנים נוספים בישראל ובחו"ל וזכה להצלחה רבה. בסוף שנות ה-70 הוציא תקליט בשם "יידישקייט" שכלל שירים ביידיש.

בשנת 1992 הצטרף לתיאטרון יידישפיל ומילא בו לאורך השנים תפקידים ראשיים רבים. בשנת 2009 העלה את הצגת היחיד "לנסקי ביידיש" במסגרת פסטיבל תיאטרונטו.

בודו זכה ב"פרס אדית וישראל פולק" ב-1999, ב"פרס קרן לרנר ליידיש" ב-2000 וב"פרס התיאטרון הישראלי" על מפעל חיים ב-2008. בשנת 2013 הוענק לבודו אות יקיר העיר תל אביב-יפו. בשנת 2016 זכה בודו בפרס הרשות הלאומית לתרבות היידיש.

בקולנוע

בודו שיחק במהלך השנים בסרטי קולנוע רבים וביניהם בסרטים: "אף מילה למורגנשטיין", "רק לא בשבת", "מוישה ונטילטור" (בגרסה הקולנועית שביים אורי זוהר), "ארבינקא", "השועל בלול התרנגולות", "נחצ'ה והגנרל", "פיצוץ בחצות", "בדרך אל החתולים", "מיליונר בצרות", "מרגו שלי", "כשנותנים - קח!" (סרט ישראלי דובר יידיש), "חמש חמש", "נס בעיירה", "גיא אוני", "איריס", "פעם הייתי" ובכמה הפקות זרות.

בטלוויזיה

בטלוויזיה שיחק בין היתר בסדרות: "הילדים משכונת חיים", "רחוב סומסום", "פרפר נחמד", "פעם אחת", "הקומדי סטור", "המסעדה הגדולה", "ייסורי אפרים", "שמש", "משפחה לא בוחרים", "האישה שגנבה 250 מיליון", "חברות", "מתיר עגונות", "החברים של נאור", "70 מיליון סיבות לעושר", "קופה ראשית" ו"לבד בבית".

חיים אישיים

בודו היה נשוי לאסתר, עד למותה ב-2014. לזוג שלושה ילדים וארבעה נכדים.

מתגורר בתל אביב.

קישורים חיצוניים

• יעקב בודו, באתר בית לזמר העברי
• יעקב בודו, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)

• יעקב בודו, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
• יעקב בודו, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
• דף שחקן (אורכב 27.04.2016 בארכיון Wayback Machine), באתר הבית של תיאטרון "יידישפיל"
• * יעקב בודו, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
• נדב מנוחין‏, "קומיקאי צריך להצחיק את הקהל, לא להוריד את המכנסיים", באתר וואלה!‏, 16 בספטמבר 2018
• דודי פטימר, ‏רגע לפני העונה החדשה של "קופה ראשית": יעקב בודו מספר איך הצליח להמציא את עצמו מחדש בגיל 90, באתר מעריב אונליין, 26 ביולי 2021
• שיר זיו, ‏יעקב בודו: "ילדים שסבא שלהם היה יכול להיות מעריץ שלי, רוצים לעשות איתי סלפי", באתר ישראל היום, 18 בנובמבר 2021

הערות שוליים

הקודם: 2007 - עודד קוטלר

פרס התיאטרון הישראלי - פרס מפעל חיים 2008 - יעקב בודו

הבא: 2009 - יהושע סובול