לדלג לתוכן

שפניים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המונח "שפן" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו שפן (פירושונים).
קריאת טבלת מיוןשפניים
שפן סלע
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: יונקים
אינפרא־מחלקה: שלייניים
על־סדרה: אפרותריה
סדרה: שפנאים
משפחה: שפניים
סוגים
  • Procavia
  • Dendrohyrax
  • Heterohyrax
שם מדעי
Procaviidae
תומאס, 1892
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
שפן עצים מזרחי
שפן הסבך
שפני סלעים

שפניים (שם מדעי: Procaviidae) היא המשפחה היחידה ששרדה בסדרת השפנאים הכוללת מיני יונקים קטנים צמחוניים.

בעברית המודרנית קיים בלבול נפוץ בין שפניים ובין ארנביים, שהן משפחות מסדרה שונה של יונקים. פעמיים בתורה נזכרים השפן והארנבת כבעלי חיים מעלי גירה אך לא מפריסי פרסה. בתהילים לעומת זאת מופיע תיאור נכון לשפן: "סלעים מחסה לשפנים".

בעברית משמש בטעות הכינוי "שפן" על מנת לתאר בלעג אדם פחדן. גם הביטוי "שפן ניסיונות" מקורו בבלבול בין השפן לארנבון המשמש למטרה זו.

השפניים נפוצים באפריקה, חצי האי סיני, חצי האי ערב, ארץ ישראל ועד דרום סוריה.

מין השפן היחיד החי בישראל הוא שפן הסלע.

אנטומיה והתנהגות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורכם של השפניים עד 60 ס"מ, אוזניהם קטנות, ברגל הקדמית ארבע אצבעות ובאחורית שלוש אצבעות. הגדול בשפנים הוא שפן הסלע (Procavia capensis) שמגיע למשקל של 4.5 ק"ג. הקטן ביותר הוא שפן עצים מזרחי (Dendrohyrax arboreus) שמגיע למשקל של 2.27 ק"ג.

השפניים ניזונים מצמחים ומפותחים אצלם המעיים: מערכת העיכול שלהם מכילה זוג מעיים ואיברים נוספים המסייעים לעיכול נוסף של המזון הצמחי. ההיריון נמשך כ-7.5 חודשים ובסופו נולדים כשלושה ולדות. תוחלת חייהם 7–13 שנה (שונה בין הסוגים). אויביהם הטבעיים הם: נחשים, עופות דורסים ויונקים טורפים כמו נמרים, קרקלים, כלביים שונים ונמיות. ישנם גם שבטים הצדים אותם.

למרות המראה של השפניים המודרניים, הם קרובי המשפחה החיים הקרובים ביותר לפילים ולתחשאים.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שפניים בוויקישיתוף