תאי גלייה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף תא גליה)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תאי גלייה
שיוך תא
מיקום אנטומי מערכת העצבים המרכזית עריכת הנתון בוויקינתונים
מזהים
לטינית (TA98) neuroglia עריכת הנתון בוויקינתונים
טרמינולוגיה אנטומיקה A14.0.00.005 עריכת הנתון בוויקינתונים
טרמינולוגיה היסטולוגיקה H2.00.06.2.00001 עריכת הנתון בוויקינתונים
FMA 54541 עריכת הנתון בוויקינתונים
מזהה MeSH D009457 עריכת הנתון בוויקינתונים
מערכת השפה הרפואית המאוחדת C0027836 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
ישנם סוגים שונים של תאי גלייה: 4 במערכת העצבים המרכזית ו-2 במערכת העצבים ההיקפית

תאי גְלִייָה (Glia) או נירוגלייה (Neuroglia) הם תאי תמיכה לא-עצביים לנוירונים, אשר משמרים את ההומיאוסטזיס, מספקים הגנה לעצבי המוח ומחזיקים את תאי העצב במקומם. ואכן, מבחינה אטימולוגית, שמם קרוב, לדוגמה, למילה האנגלית Glue, "דבק"[1].

תאי גלייה מתרבים לאורך כל החיים. בניגוד לאמירה מקובלת לפיה כמות תאי הגלייה גדולה פי 10-50 מאשר כמות הנוירונים, במוח האדם (הצרברום) ישנו בערך תא גלייה אחד לכל נוירון (תא עצב)[2] ושני נוירונים לכל שלושה תאי גלייה בחומר האפור של המוח הקטן. למרות שתאי הגלייה הם תאים נפוצים ברקמות העצב, הם אינם מייצרים ולא מוליכים דחף עצבי. סרטן של תאי גליה נקרא גליומה.

סוגים של תאי גלייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

איור של ארבעה סוגי תאי גליה הנמצאים במערכת העצבים המרכזית: תאי אפנדימה (בצבע ורוד), אסטרוציטים (ירוק), מיקרוגליה (אדום כהה) ואוליגו-דנדרוציטים (תכלת)

קיימים מספר סוגים של תאי גלייה בהתאם למערכת בה הם נמצאים. ישנם הבדלים בין תאי הגלייה של המערכת המרכזית להיקפית:

ישנם גם תאי תמך רדיאליים, אך הם מופיעים רק בשלב העוברי ותפקידם הוא לנתב את הנוירונים שנוצרים ליעדם.

תפקידי הגלייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאי הגלייה ממלאים תפקידים חשובים בפעילות של מערכת העצבים[3]. כמו למשל:

  • החזקת תאי העצב במקומם[1] - כפי שרומז השם היווני Glia, תאי הגלייה ידועים בכינויים המשותף כ"דבק" של מערכת העצבים.
  • תמיכה בתהליך ההתפתחות - תאי גלייה עוזרים לכוון תאי עצב חדשים לאזורים המיועדים להם במוח[1].
  • תחזוקה שוטפת - ניקוי הפסולת התאית הנוצרת בעקבות פגיעה או מוות של תאי עצב[1]. במקרה שרקמת עצב נפגעת, תאי הגלייה מתרבים, מסירים תאים מתים ובונים רקמה צלקתית. תאי הגליה מספקים גם חומרים מזינים וחמצן לתאי העצב. בנוסף, הם גם אוספים מוליכים עצביים עודפים וחומרים אחרים מהסינפסה[1]. על ידי כך הם מווסתים את תהליך ההעברה הסינפטית.
  • בידוד - יצירת מעטפת המיאלין סביב סוגים מסוימים של אקסונים, אשר מגבירה את קצב הולכת האותות העצביים[1].
  • הגנה - תאי הגליה משמידים פתוגנים (מחוללי מחלות) ומונעים מחומרים רעילים בדם להגיע לתאי המוח. תאי גליה מסוג אסטרוציטים אשר נמצאים במוח ובחוט השדרה, תומכים ביוכימית בתאי האנדותל הבונים את מחסום דם-מוח[1]. מחסום דם־מוח הוא מבנה קרומי המשמש כמחסום סלקטיבי עבור מולקולות בין מערכת הדם לנוזל המוחי־שדרתי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תאי גלייה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 גריג ר. ג. וזימברדו פ.ג. (2010). מבוא לפסיכולוגיה. הוצאת האוניברסיטה הפתוחה.
  2. ^ Frederico A. C. Azevedo, Ludmila R. B. Carvalho, Lea T. Grinberg, José Marcelo Farfel, Equal numbers of neuronal and nonneuronal cells make the human brain an isometrically scaled-up primate brain, The Journal of Comparative Neurology, 513, 2009-04-10, עמ' 532–541 doi: 10.1002/cne.21974
  3. ^ רמי רחמימוב (2004). מהפכת המוח: תקשורת, מחלות נפש וסמים. רעננה: מכון ון ליר בירושלים הקיבוץ המאוחד.
P biology.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא ביולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.