תביעות נגד אלוהים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תביעות נגד אלוהים התרחשו הן במציאות והן ביצירות פיקטיביות, בהתבסס על טיעונים הכוללים את קיומו של הרשע בעולם ואירועים שמיוחסים לאלוהים. תביעות מסוג זה אינן תואמות את ההליך המשפטי האזרחי במדינות חוק מודרניות, הדורש כי הגוף המתדיין יהיה אישיות משפטית המוגדרת כאדם או תאגיד שהוקם כדין ומוכר על פי חוקי המדינה, ואלוהים אינו עונה על דרישות אלו, על פי רוב הדתות המונותאיסטיות.

על פי שלוש הדתות המונותאיסטיות הגדולות, משמש אלוהים דווקא כשופט, וביום הדין דן את בני האדם לשבט או לחסד. היפוך התפקידים בו מותב של בני תמותה ישפוט את האל הוא לרוב אירוני, ומשמש לרוב לצרכים רטוריים, או פילוסופיים, להדגשת נקודה מסוימת, ללא ציפייה סבירה כי אכן יעמוד האל למשפט.

תביעות אמיתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במדינת נברסקה שבארצות הברית סנאטור המדינה ארני צ'יימברס הגיש תביעה נגד אלוהים על מנת להשיג צו מניעה, כדי להדגיש את בעיית נגישות בתי המשפט לציבור. התביעה נדחתה משום שלא ניתן היה ליידע את אלוהים כדרוש מאחר שלא הייתה לו כתובת. צ'יימברס טען שמאחר שבית המשפט הכיר בקיומו של אלוהים כנתבע, עליו גם להכיר במאפייניו, ומאחר שאלוהים רואה הכל ויודע הכל, הוא כבר מודע לקיומה של התביעה. צ'יימברס הגיש תביעה זו כתגובה לתביעה אחרת שנראתה בעיניו בלתי ראויה[1].

אסיר רומני, שזוהה כפאבל מ., נדון לעשרים שנות מאסר לאחר שהורשע ברצח והגיש תביעה נגד הכנסייה האורתודוקסית הרומנית, שאליה הוטבל בילדותו, על כך ש"לא הצליחה להגן עליו מהשטן". התביעה נדחתה משום שהנאשם לא היה אדם פרטי או ארגון רשום, ובשל כך לא היה נתון לחוקים של בית המשפט האזרחי[2].

תביעות פיקטיביות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסופר ניצול השואה אלי ויזל סיפר שהיה עד למשפט לאלוהים שנערך על ידי שלושה אסירים יהודיים בטענה שנטש את העם היהודי בזמן השואה. בהתבסס על חוויה זו כתב ויזל את המחזה והרומן "המשפט של אלוהים", המתרחש בכפר אוקראיני בימי גזרות ת"ח–ת"ט. בסיפור שלושה זמרים נודדים מגיעים לכפר על מנת להופיע, ובמקום זאת עורכים משפט ראווה לאלוהים על כך שאיפשר פוגרום שבוצע בהם זה עתה. בסופו של דבר אלוהים נמצא זכאי, לאחר שאדם זר מציג את נאום ההגנה היחיד והמשכנע. לבסוף מתגלה שהאדם שהגן על אלוהים היה למעשה השטן. על בסיס הרומן הופק הסרט "אלוהים על דוכן הנאשמים".

ברומן "האחים קרמזוב" מאת פיודור דוסטויבסקי איוון קרמזוב מספר לאחיו הצעיר אלכסיי על פואמה שכתב, "האינקוויזיטור הגדול", המתארת את שובו של ישו אל העולם ופגישתו עם ראש האינקוויזיציה הספרדית. עיקר הסיפור עוסק בחקירתו של ישו על ידי האינקוויזיטור הגדול, שטוען שחזרתו של ישו רק תפריע לעבודתה של הכנסייה ולבסוף מגרש אותו ופוקד עליו שלא לשוב.

בסרט הקומי "האיש שתבע את אלוהים" בילי קונולי מגלם דייג שמאתגר את זכותן של חברות הביטוח לסרב תשלום בטענה שספינת הדיג שלו נהרסה כתוצאה מפעולתו של "כוח עליון". בתביעתו נגד ארגוני הדת העולמיים כנציגיו של אלוהים על פני הארץ, הם נאלצים לבחור בין הודאה באיקיומו של אלוהים על מנת להימנע מתשלום, או תשלום פיצויים על כל נזק שנגרם כתוצאה מכוח עליון.

הנושא הופיע גם בשתי סדרות של דייוויד אי קלי - באחד מפרקי הסדרה "אלי מקביל" ילד החולה בלוקמיה מנסה לתבוע את אלוהים, ובפרק של "בוסטון ליגל" אישה תובעת את אלוהים על מותו של בעלה.

גם בפולקלור היהודי-חסידי ידועים סיפורים שבהם אנשים פרטיים תבעו את אלוהים ל"דין תורה", על מנת שזה יעניק להם ישועה.[3] ברובם של סיפורים אלו מנצח דווקא האדם, והאלוהים מחויב להעניק לו את שביקש. סיפורים אלו נפוצים בעיקר בחסידות חב"ד.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Chambers sues God in protest of another lawsuit ‏- Journalstar, ‏16 בספטמבר 2007
  2. ^ Romanian prisoner sues God ‏- RIA Novosti, 18 באוקטובר 2005
  3. ^ ראו למשל: אברהם כהנא, ר' לוי יצחק מברדיטשוב - בעל "קדושת לוי", ברכה לגנבים, באתר דעת