הכנסייה האורתודוקסית הרומנית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-edit-clear.svg
ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
הכנסייה הפטריארכית בבוקרשט על גבעת המטרופוליה

הכנסייה האורתודוקסית הרומניתרומנית: Biserica Ortodoxă Română - בקיצור "B.O.R.") היא הכנסייה המשמשת את רוב תושביה הנוצרים של רומניה, אחת הכנסיות האוטוקפליות של הנצרות האורתודוקסית. מרבית חסידיה שייכים לעם הרומני, אך יש לה מיעוט מאמינים גם בקרב הצוענים, האוקראינים ברומניה ושל כמה קבוצות אתניות אחרות בארץ זו.

לפי מפקד האוכלוסין משנת 2011 16,307,004 תושבים ברומניה שייכו את עצמם לכנסייה זו, כלומר 86.45% מאוכלוסיית רומניה[1]. פרט למאמיניה ברומניה הכנסייה מונה מאמינים רבים בדיוקסיות מחוץ לגבולות רומניה, ברפובליקת מולדובה, באוקראינה, בהונגריה, בסרביה, בצרפת, באיטליה, בספרד, בגרמניה, באנגליה, בארצות הברית, בקנדה, באוסטרליה ובארצות אחרות. לפי סקר סוציולוגי משנת 2000 ברפובליקת מולדובה 21.5% מהאוכלוסייה ורבע מהאוכלוסייה הנוצרית, כ-720,000 מאמינים הצהירו כי השתייכו למטרופולייה של בסרביה, שלוחת הכנסייה האורתודוקסית הרומנית. בשאר ארצות העולם חיים עוד מאות אלפי נוצרים אורתודוקסים רומנים המשתייכים גם הם לכנסייה זו, כך שבסך הכל מספר המאמינים של כנסייה זו מגיע לידי 20 מיליון אנשים, לערך. הליטורגיה בכנסייה האורתודוקסית הרומנית נאמרת בשפה הרומנית, לפעמים באוקראינית, בסרבית, בהונגרית, באנגלית או בצרפתית, לפי שפת המדינה שבה מתקיימת. הכנסייה האורתודוקסית הרומנית תופסת את המקום השביעי לפי סדר הקמתה בין הכנסיות האורתודוקסיות האחיות. החל משנת 1925 בראש הכנסייה עומד פטריארך שמושבו בבוקרשט, בירת רומניה. הפטריארך הרומני נושא את התואר"ארכיבישוף בוקרשט, מטרופוליט ולאכיה ודוברוג'ה, מטרופוליט ממלא מקום של קסריה של בקפדוקיה (קייסרי, כיום בטורקיה), פטריארך של כל רומניה ויושב ראש הסינוד הקדוש בבוקרשט". כנסייה זו היא הכנסייה האורתודוקסית האוטוקפלית היחידה המשתמשת כשפה ליטורגית עיקרית בשפה רומאנית. לפי מספר מאמיניה היא השנייה בין הכנסיות האורתודוקסיות, אחרי הכנסייה האורתודוקסית הרוסית. החל משנת 2007 הפטריארך של הכנסייה האורתודוקסית הרומנית הוא דניאל (דניאל צ'ובוטיה) חברי הכנסייה האורתודוקסית הרומנית מתייחסים לעיתים לדוקטרינה הנוצרית האורתודוקסית כאל "האמונה הנכונה" (Dreapta credință), מילים השקולות כנגד הצירוף המילים היווני ὀρθὴ δόξα (מקור המילה "אורתודוקסיה"). אחרי המהפכה הרומנית (1989) שהדיחה את הדיקטטורה הקומוניסטית, השפעת הכנסייה בחיי המדינה חזרה לתפוס מקום חשוב: ברשותה ערוץ טלוויזיה "טריניטס" לתוכניות דת, תוכניות דת ברדיו, הונהגו שיעורי דת (שיעורי קתכיזם) בבתי הספר, הענקת פטור ממסים למוסדותיה וכו'.

הארגון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכנסייה האורתודוקסית הרומנית מאורגנת בתוך רומניה כפטריארכיה. הסמכות העליונה ההייררכית, הקאנונית והדוגמטית של הכנסייה היא הסינוד הקדוש שלה. הכנסייה כוללת שש מטרופוליות (ברומנית:מיטרופוליה), 13 ארכיבישופויות (10 בתוך רומניה) ו15 בישופויות, עם סך כל של 13,527 פרוכיות ו"פיליות", שבהן מכהנים 14,513 כמרים ודיאקונים המשרתים ב-15,218 כנסיות ומנזרים. לרומנים בגלות אירופה ישנן שלוש מטרופוליות (המורכבות מ-3 אריכיבישופויות ו-6 בישופויות). קיימת ארכיבישופות אחת באמריקה ובישופות רומנית של אוסטרליה וניו זילנד. בשנת 2004 פעלו ברומניה 15 אוניברסיטאות תאולוגיות אורתודוקסיות עם מעל עשרת אלפים סטודנטים, בתוכם אחדים מבסרביה, מצפון בוקובינה ומסרביה שנהנו ממלגות לימודים רומניות. בשנת 2006 פעלו ברומניה 631 מנזרים, שבהם חיים 3,500 נזירים ו-5,000 נזירות.

המטרופוליות של הפטריארכיה האורתודוקסית הרומנית בשטח רומניה הן כדלקמן:

  • המטרופוליה של ולאכיה (מונטניה) ודוברוג'ה
  • המטרופוליה של מולדובה ובוקובינה
  • המטרופוליה של טרנסילבניה (ארדיאל)
  • המטרופוליה של קלוז', מרמורש וסלאז'
  • מטרופוליה של באנאט
  • המטרופוליה של אולטניה

מיטרופוליית ולאכיה (מונטניה) ודוברוג'ה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כוללת 5 ארכיבישופויות:

  • בוקרשט (הארכיבישוף שלה הוא הפטריארך של רומניה)
  • טרגובישטה
  • טומיס (מושב: בעיר קונסטנצה)
  • ארג'ש ומוסצ'ל (מושב: בעיר קורטיה דה ארג'ש)
  • דנובה התחתית (מושב: בעיר גאלאץ)

5 בישופויות:

  • בוזאו ווארנצ'ה (מושב: בעיר בוזאו)
  • סלובוזיה וקלראש (מושב: בעיר סלובוזיה)
  • אלכסנדריה וטלאורמן (מושב: בעיר אלכסנדריה)
  • ג'ורג'יו
  • טולצ'ה

מיטרופוליית מולדובה ובוקובינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

2 ארכיבישופויות:

  • יאש
  • סוצ'אבה ורדאוץ (מושב: בעיר סוצ'אבה)

2 בישופויות:

מיטרופוליית טרנסילבניה (ארדיאל)[עריכת קוד מקור | עריכה]

כוללת: 1 ארכיבישופות:

  • סיביו

1 בישופות:

  • קובאסנה והרגיטה (מושב: בעיר מיירקוריה צ'וק)

מיטרופוליית קלוז', אלבה, קרישאנה ומרמורש[עריכת קוד מקור | עריכה]

2 אריכיבישופויות:

2 בישופויות:

  • אוראדיה, ביהור וסלאז' (מושב: בעיר אוראדיה)
  • מרמורש וסטמר (מושב: בעיר באיה מארה)

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התחלות הנצרות באזור דאקיה; המסורת על שליחי ישו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת סקיתיה מינור - דובורוג'ה של היום, עם קולוניות וערים בתקופה הרומאית והביזנטית המוקדמת

לפי מסורת שאין לה עד עכשיו בסיס עובדתי[2] התחלת הנצרות בשטחי רומניה של ימינו התרחשה עוד במאה הראשונה עם הגעתם של השליח אנדראס הקדוש ושל חניכיו לחבל דוברוג'ה, שהיה ידוע אז כסקיתיה מינור או דאקיה הפונטית (Dacia Pontica).[3] השליח אנדראס שהפך לימים לפטרון של רומניה (לצד ארצות אחרות, כמו רוסיה וסקוטלנד) סיים את חייו כקדוש מעונה שנצלב בפטרס ביוון. בשנת 1997 הוכרז אנדריאס הקדוש על ידי הכנסייה האורתודוקסית הרומנית לקדוש פטרון של רומניה. ייתכן כי הנצרות חדרה לשטחי דאקיה ומואסיה עוד לפני נסיגתם של הלגיונות והמנהל הרומי מן האזור בשנים 271-272. היא נפוצה קרוב לוודאי על ידי מטיפים, מיסיונרים, וגם על ידי אנשי צבא רומאים שמוצאם במזרח, נוסעים וסוחרים.[4]

מסורות נוספות ייחסו פעילות מיסיונרית נוצרית ב"סקיתיה" גם לשליח שני אחר של ישו, פיליפוס הקדוש, שלפי כתובת שנמצאה במאה הרביעית על לוח שנה גוטי היה לדמות פולחן מצפון לדנובה.

התקופה שלפני ועידת ניקאה 325-100[עריכת קוד מקור | עריכה]

קברם של ארבעה קדושים מעונים נוצרים ביישוב ניקוליצל בדוברוג'ה, כיום ברומניה. הקבר נבנה ככל הנראה בתחילת המאה החמישית

במספר יישובים בחבל דוברוג'ה ובקרבת הדנובה בשטח רומניה של היום נותרו עקבות נוצריות ושל קדושים מעונים נוצרים. בערך משנת 290, בימי הקיסר דיוקלטיאנוס, מתו בדוברוג'ה למען האמונה הנוצרית שני "עושי נפלאות", הכומר אפיקטטס והצעיר אסטיון, שמוצאם היה באסיה הקטנה. מקום מותם שנמצא בשנת 2001 היה המבצר הלמיריס - הנמצא בשטח הכפר דונביצל דה ז'וס (Dunăvițel de jos) בתחום הכפר מוריגיול במחוז טולצ'ה. סיפורם נמסר בספר בשפה הלטינית שנקרא "מות הקדושים של אפיקטטס ואסטיון" ושנותר בעותק מן המאה ה-15 (הנשמר בארכיב כנסיית הגואל באוטרכט)[5]. ביישוב ניקוליצל (Niculițel), גם הוא בדוברוג'ה שברומניה, על יד העיר איסאקצ'ה (אז נוביודונום) נמצא בשנת 1971 קבר שתוארך בשנים 304-305 ובו קבורים ארבעה קדושים מעונים נוצרים: זוטיקוס, אטאלוס, קמאסיס ופיליפוס. לצד קברם נמצא קבר נוסף, יותר ישן, של שני קדושים מעונים אחרים - מונטאנוס ואשתו מקסימה. אלו היו גם כן קרבנות "הרדיפה הגדולה" של דיוקלטיאנוס בשנים 303-311.

הוכחה לשונית להיות הנוצרים הראשנים באזור דוברי לטינית היא המלים הבסיסיות ממקור לטיני המתייחסות לדת בשפה הרומנית: Dumnezeu (אלהים - מ- Dominus Deus),cruce (צלב - מ crux, crucis), creștin (נוצרי - מ-Christianus), credință (אמונה - מ credens), biserică (כנסייה - מ- basilica), rugă rugăciune (תפילה - מ- rogare), cuminecare - (לשתף באוכריסטיה - מ- communicare), botez (טבילה לנצרות - מ- baptisma ממקור יווני),înger (מלאך - מ angelus), păgân (עובד אלילים - מ-paganus),sânt (קדוש, מ sanctus, בימינו sfânt מילה שהשתנתה בהשפעה סלבית) וכו', גם שמות חגים וקדושים - Sânziene (יוחנן הקדוש מ-Sanctus Joannes) וכו'.

בשנת 311 העניק הקיסר גלריוס חופש דת, וב-313 הוציא הקיסר קונסטנטינוס הגדול את צו מילאנו שאיפשר פריחת הדת הנוצרית באימפריה, לרבות בחוף הדרום-מערבי של הים השחור בסקיתיה מינור, שלהבדיל משאר דאקיה, נותרה בתחומי האימפריה הרומית.

התקופה הניקאית 451-325[עריכת קוד מקור | עריכה]

צעדים ראשונים של התארגנות כנסייתית בשטחי רומניה של ימינו התרחשו לראשונה במאה הרביעית לספירה. במאות 4-5 המרכז האזורי העיקרי של הכנסייה הנוצרית היה טומיס (קונסטנצה של ימינו). בטומיס ישב בישוף נוצרי, שהועלה בהמשך לדרגת מיטרופוליט. מיטרופוליית טומיס כללה לפחות 14 דיוקסיות. הבישוף הראשון הידוע בטומיס היה אוונגליקוס, שככל הנראה, נרצח על שם האמונה הנוצרית. ידוע גם על מותם כקדושים מעונים של בישופים נוספים מטומיס - אפרם (תלמיד של הבישוף הרמון מירושלים), טיטוס, גורדיאנוס ואחרים.

ב-325 בוועידת ניקאה - הוועידה הראשונה של הכנסייה הנוצרית - השתתפו לפי עדותו של אוסביוס מקיסריה בישוף אחד מדאקיה (לפי עדות בארמית סורית - שמו היה מרקוס, אולם במקורות אחרים מרקוס מייצג אזור אחר - קלבריה), ועוד בישוף "סקיתי", שאולי נהנה מהשפעה גם בדוברוג'ה. בסביבות 360 פעל כבישוף בטומיס ברטניון, שנאבק בכפירה האריאנית. במאות ה-4-5 היה אזור דאקיה נתון לפלישות תכופות של עמים נודדים. איתם נמנו הוויזיגותים, ההונים, האווארים, הסלאבים, הבולגרים, הפצ'נגים והקומנים. בקרב הוויזיגותים שהתנצרו עלתה השפעת הכפירה האריאנית שהתנגדה לנצרות ה"אורתודוקסית" ואף רדפה אותה. ידוע על תאופיל, "בישוף של גותיה", ממוצא גותי, שפעל מצפון לדנובה, במחצית הראשונה של המאה ה-4. זיקתו במקור הייתה לקונסטנטינופול ובמשך הזמן בחר בכפירה האריאנית . הוא היה מורו של וולפילה, מתרגם כתבי הקודש לגותית. פרט לתאופיל ייתכן שפעלו גם מצפון לדנובה "חוראפיסקופים" - "בישופים של כפרים" וממלאי מקום נוודים ("פריאודאוטס") שפעילותם נזקקה לאישורם של בישופים של אפרכיות או של בישופים "פריחורטים" (מיסיונרים).[6][7]

אחת הדמויות הנוצריות החשובות שהוצאו להורג בגלל דתם באזור היה סוואה הגותי. הוא היה בן למשפחה גותית שהתיישבה באזור בוזאו שברומניה של ימינו, שהוכרז במאה ה-20 לקדוש מעונה של הכנסייה האורתודוקסית הרומנית. הוא עבר עינויים קשים והוטבע למוות בנחל בוזאו בימי המלך אתאנריק בשנת 372.[8] הבישוף גרונטיוס של טומיס השתתף ב-381 בוועידה האקומנית הראשונה בקונסטנטינופול ותרם להפצת הנצרות והתפתחות הנזירות הנוצרית בדוברוג'ה. פעלו אחריו בחבל דוברוג'ה הביושף תאוטימוס, ששמו מוזכר על ידי הירונימוס הקדוש, סוזומנס ואחרים. בתחילת המאה ה-5 פעל שם גם גרמנוס האדוק, שמת ברומא. באזור זה נולד הקדוש יוחנן קסיאנוס שמת במסיליה (מרסיי של ימינו). גם יוחנן קסיאנוס וגרמנוס הוכרו בשנות ה-90 של המאה ה-20 כקדושים של הכנסייה האורתודודקסית הרומנית. הבישופים המקומיים בדוברוג'ה הוסמכו על ידי הבישופים מקונסטנטינופול. למשל, הבישוף תאוטימוס של טומיס הוסמך על ידי הקדוש יוחנן כריסוסטומוס. שפת הכנסייה גם במזרח הייתה עדיין הלטינית עד למאה ה-7, כשהוחלפה על ידי היוונית.

מדרום לדנובה (הפרובינקיה הרומית שנקראה באותה תקופה "דאקיה") נוצרים דוברי לטינית וסלאבים קיבלו שרות דתי בחסות הארכיבישופים מסירמיום, שהיו בפיקוחו של הבישוף מרומא - האפיפיור. אחרי חורבנה של סירמיום על ידי ההונים, עברה הארכיבישופות לסלוניקי. אחרי שנת 733 ארכיבישופות זו הפכה לבת חסות של הפטריארכיה בקונסטנטינופול.

התקופה הביזנטית 1300-451[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמות כנסייתית נוספת שנולדה בדוברוג'ה וטבעה את חותמה בתולדות הנצרות היה דיוניסיוס העניו שהמציא את שיטת ספירת השנים החל מלידתו של ישו, שהתקבלו בלוחות השנה של הנוצרים. פלישות האווארים והסלאבים הרסו את הבישופות העתיקה של טומיס. ייתכן כי במקומה קם בצפון דוברוג'ה, אולי בדינגטיה - גרוואן, מרכז נוצרי חדש. שבו נתגלו כאמור כנסייה וחפצי פולחן נוצרי.

תגליות ארכאולוגיות מעידות על המשך חיי הדת הנוצרית גם בסוף המחצית הראשונה של האלף הראשון ובאמצעו נמצאו שש כנסיות קטנות בנויות בסלע יישוב בסאראב (Basarabi) שבמחוז קונסטנצה, ייתכן מאוד כי מדובר ביישוב מנזרי מן המאות 9-11, לפי היסטוריונים אחדים - אולי אפילו מן המאה 4-12. יסודות של שתי כנסיות בצפון דוברוג'ה, אחת בניקוליצל (המאות 12-10), אחרת בגרוואן, דינוגטיה לשעבר, יוחסו לאותה תקופה. מסביב לשרידים בגרוואן נמצאו שרידי ציורים, חפצי פולחן נוצרי, קטעי פעמון, העתיק שנמצא בשטח רומניה. צלבים ותבניות לייצור צלבים נמצאו באזורים שונים של רומניה, גם מעבר לנהר פרוט. יסודות כנסיות נמצאו גם בכפר דבקה (Dăbâca), כ-30 ק"מ צפונית-מערבית מקלוז' (המאות 11-10), אחרות מתחת לכנסיות קתוליות מאוחרות יותר באלבה יוליה ובפרז'מר במחוז בראשוב.

הקשר הבולגרי. הסלאבית הכנסייתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי שנת 814 בעיקר מדרום לדנובה התחוללו רדיפות נגד הנוצרים מצד הסלאבים שעדיין היו פגנים. אחרי התנצרות הצאר הבולגרי הראשון, בוריס, ב-864, במגע עם הכנסייה הבולגרית שהתארגנה בתמיכת הביזנטים, קרמה עור וגידים גם מצפון לדנובה כנסייה מסודרת וממושמעת יותר, בעלת צביון מזרחי, "אורתודוקסי". בדת ובמסורת שלה נשמרו גם אמונות ומנהגים בעלי אופי פגני עתיק.[9] במאות 11-14 מדרום לדנובה התקיימה כבר קודם לכן בישופות של ולאכים שאזור השפעתה כלל שטחים השייכים בימינו לבולגריה ולסרביה. בשנים 1186-1185 קמה בווליקו טרנובו שבבולגריה ארכיבישופות ולאכית-בולגרית במסגרת הקיסרות הוולאכית-בולגרית שבירתה בטרנובו.

הוולאכים, מדרום לדנובה, נקשרו מבחינה דתית למיטרופוליה של אוחריד, אחר כך לארכיבישופים של טרנובו ובשנים 1234-1393 לפטריארכיה בטרנובו. ככל הנראה תחת שלטון הקיסרות הבולגרית שהתפשטה גם מצפון לדנובה השפה הסלאבית הכנסייתית, הידועה גם כשפה הסלבונית הפכה לשפת הפולחן של הנצרות הרומנית מן המאה ה-10 ועד למאה ה-17.[10] ההשפעה היוונית והבולגרית על הנצרות באזור בולטת במונחים הרומנים לתפקידים ולהייררכיה הכנסייתית: mitropolit, (מטרופוליט, vlădică (בישוף - מ"וודליקה"- אדון, הסלבי), popă (כומר - מ"פאפאס" היווני, "פופ" הסלאבי),diacon דיאקון מיוונית,stareț (אב מנזר - מסלאבית - זקן), duhovnic (כומר מוודה- מסלאבית) וכו', גם מונחים הקשורים לעבודת הקודש - utrenie, (ערבית) vecernie (שחרית), post (צום), blagoslovenie (ברכה) spovedanie (וידוי), prohod (תפילות הלווייה), sfeștanie (הקידוש הקטן של המים), nedeie (חגיגה עממית - מ"נדליה" - יום ראשון) וכו', הם ממקור סלאבי. מונחים הקשורים לבית התפילה (schit - מנזר קטן מבודד - מילה יוונית), strana ספסלים בכנסייה או חדר הזמרים בכנסייה), clopot (פעמון), hram (חג הפטרון של כנסייה) ומונחים תאולוגיים - Maica Preacistă (האם הטהורה), duh (רוח), rai (גן עדן), iad (גיהנום), ושמות רבים של חגים הם מרביתם ממקור סלאבי.

בטרנסילבניה במאות 11-14. ההגמוניה הרומית-קתולית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כנסיית האבן הרומנית בדנסוש, שנבנתה בערך בשנת 1280

כיבוש טרנסילבניה על ידי ההונגרים במאות 13-11 הביא להתחזקות הנצרות הרומית-קתולית שבשנת 1054 נפרדה מזו האורתודוקסית המזרחית. קמו ברחבי טרנסילבניה בישופויות קתוליות, כמו זו של מוריסנה (צ'נאד) (1038). הנצרות האורתודוקסית שרדה, עם זאת. ב-1205 ציין האפיפיור אינוקנטיוס השלישי באיגרת אל הארכיבישוף ההונגרי של קאלוצ'ה את קיומה של בישופות אורתודוקסית "על אחוזות בני הקניאז באליה" - ייתכן בחבל ביהור או אולי באזור הונדוארה.[11]

במאות 14-11 שרדו עדיין כמה מנזרים אורתודוקסים במוריסנה (בתחילת המאה -11), במסשן, בכפר מואיגרד-במחוז סלאז', בהודוש במחוז אראד, כמה כנסיות בנויות בסלע באזור סלאז' ובקאילה צי'בולוי (קניון צ'יבו), במחוז אלבה. בשנת 1204 הודיע המלך ההונגרי אימרה לאפיפיור אינוקנטיוס השלישי שכמה מהכנסיות היווניות בממלכתו מטות ליפול בגלל הזנחה של הבישופים והנזירים עצמם.

בטרנסילבניה בנו הרומנים המקומיים כנסיות רבות מאבן, כמה מהן במחוז הונדאורה, כמו כנסיית דנסוש - ששוקמה במאה ה-13, כנסיות בסטריי-סנג'ורג'יו (מאה ה-12) עם ציורי קיר מהשנים 1314-1313, סטריי, סנטמריה אורליה, צ'טאטיה קולצולוי, גוראסאדה (מאה ה-13), אוסטרוב, סנפ, נוקשוארה, שטיאנה, לסניק, קריסצ'ור, ריביצה, מנזר פריסלופ (כולן מן המאה ה-14) ובחלקי טרנסילבניה אחרים - מנזר ראמץ - במחוז אלבה (מאה ה-14), זלאטנה ולופשה, כנסיית ניקולאיה הקדוש בסקיי ברשובולוי (מאה ה-15), ואד ופליאש במחוז קלוז' ורבות אחרות. כנסיות רומניות פעלו גם בחבל באנאט - בבזדין, פרטוש, ליפובה, סמלאק, סנג'ורג'ה, סרדישטיה מיקה, ואראדיה, מסיץ', ווילוביצה, קובין, זלאטיצה, קוסיץ', באזיאש, צ'יקלובה, אוגרדנה וקה, כולן מן המאות 14-15. בביהור קנזים רומנים הקימו את מנזר וייבוז (מאה 14-12), את הכנסיות סגישטה, רמטיה, טיליאגד (מאות 14-15). בחבל מרמרוש ידוע על מנזר מיכאיל הקדוש בפרי, שבשנת 1391 עמד בחסות הפטריארכיה בקונסטנטינופול, כנסיות קוחיה, יאוד, ביסריקה אלבה, אפשה דה מיז'לוק, סאראסאו, ברסאנה וכו' (במאות 15-14). בכנסיות ומנזרים אלה שירתו פרוטופופים, כמרים ואגומנים. מכלי הונגריה רדפו מדי פעם את הכנסייה האורתודוקסית הרומנית בממלכתם, למשל לאיוש הגדול ב-1366 וזיגיסמונד מלוקסמבורג ב-1428.[12]

בוולאכיה, דוברוג'ה ומולדובה במאות 13-11.מיטרופוליית אונגרו-ולאכיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאות 13-14 פעלו בדרום שטח רומניה של ימינו שתי אפרכיות בחסות הפטריארך מקונסטנטינופול. אחת מהן הייתה המיטרופוליה בוויצ'ינה, ייתכן איסקצ'ה של ימינו (בעבר הרחוק - נוביודינום), על הגדה הימנית של הדנובה. אולי זאת הייתה המשך לבישופות שפעלה פעם בגרוואן. המיטרופוליה בוויצ'ינה הייתה מופעלת על ידי יוונים. מוסד זה המעיט את פעילותו עקב פשיטות הטטרים. המיטרופוליט האחרון מוויצ'ינה, יאקינטוס, הועבר על ידי שליט ולאכיה, ניקולאיה אלכסנדרו לכס המטירופוליה של אונגרו-ולאכיה, באישור הפטריארכיה בקונסטנטינופול. אפרכיה שנייה בחסות ביזנטית הוקמה בסוורין בשנת 1370.

איגרת של האפיפיור גרגוריוס התשיעי מ-14 בנובמבר 1234 הזכירה "פסאודו-בישופים לפי פולחן היוונים" באזור עקומת הקרפטים, לא רחוק מהבישופות הקתולית הקומנית שקמה במולדובה. בלה הרביעי, מלך הונגריה בדיפלומה שהעניק ב-2 ביוני 1247 לאבירי המסדר של יוחנן הקדוש הזכיר את הישויות המדיניות של הוויבודים ליטובוי בחבל אולטניה, של סנסלאו על נהר ארג'ש, ושל יואן ופרקש בגדה הימנית של נהר אולט. התעודה הזכירה גם את קיומם של ארכיבישופים ובישופים שפעלו באזורים אלה, קרוב לוודאי ממוצא רומני.

במולדובה פעלו בימי הביניים המוקדמים כמרים אורתודוקסים בכירים באזורים שצויינו תחת השמות "ארץ הבולוחובנים", ה"ברלדניקים" ו"הברודניקים". בישוף בשם "קיריל הרומני" מוזכר בפשמישל בפולין.

הכנסייה בנסיכויות הרומניות במאות ה-14-18[עריכת קוד מקור | עריכה]

ולאכיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנזר קורטיה דה ארג'ש, נחנך ב-1517 על ידי השליט ניאגויה בסאראב
ה"ביבליה מבוקרשט" של שרבאן קנטקוזינו -תרגום התנ"ך והברית החדשה, 1688 - דפים 447-446, ספר משלי כ"ז,י"ד - ל, ל"ג ,ברומנית בכתב קירילי

בשנת 1359 גייס נסיך ולאכיה, ניקולאיה אלכסנדרו, מחבל דוברוג'ה את המיטרופוליט יאקינטוס מוויצ'ינה כדי למנותו למיטרופוליט של "אונגרו-ואלכיה" עם המושב בקורטיה דה ארג'ש. הוא הוכר באותה שנה על ידי פטריארך קונסטנטינופול. בהמשך מושב המיטרופוליט השתנתה בהתאם לשינויי עיר הבירה של ולאכיה:החל משנת 1517 שכנה בטרגובישטה, אחר כך משנת 1668 בבוקרשט. בהמשך הוקמו בישופויות נוספות ברחבי הנסיכות: למשל, רמניק ובוזאו בשנים 1505-1502. מיטרופוליט אונגרו-ולאכיה היה חבר בסינוד הכנסייה האורתודוקסית בקונסטנטינופול. סמכותו כללה גם כמה שטחים מעבר להרים (שנקראו ברומנית "פלאי" plai, plaiuri, עד לגבולות האזורים שבחסותם הדתית של המיטרופוליט של הליץ' והמנזר פרי). שליטי ולאכיה הקימו מנזרים רבים והיו מעורבים בהתפתחות המוסדות הכנסייתיים והחינוך הכנסייתי. השליט מירצ'ה הזקן הקים את מנזר קוזיה, שבו קם בשנת 1392 בית ספר ראשון לקליגרפים ולמעתיקים מיסודו של הנזיר פילותיי (פילותאוס). חיי המנזרים בוולאכיה אורגנו מחדש על ידי ניקודים הקדוש, נזיר מקדוני שייסד את המנזרים טיסמנה ווודיצה בחבל אולטניה. הכנסייה מילאה תפקיד בהתחלת הספרות בשפה הרומנית. הספר הראשון שהודפס בוולאכיה היה ה"ליטורגייר" - סדר תפילות - של הנזיר מקאריה (1508). השליט ניאגויה בסאראב, שהוכרז במאה ה-21 לקדוש של הכנסייה הרומנית, חנך בשנת 1517 את המנזר והכנסייה המלכותית בקורטיה דה ארג'ש, בנוכחות הפטריארך תאוליפטוס של קונסטנטינופול. בימי השליט ולאד המשפד (צפש), שנודע לימים כדגם לדמות "דרקולה", הוקם מנזר קומאנה, ובימי השליט ראדו שרבאן מנזר צ'רניקה. בשנת 1658 קונסטנטין שרבאן הקים את כנסיית קונסטנין והלנה בבוקרשט, שהפכה לקתדרלה הפטריארכית בבוקרשט. השפה הרומנית הונהגה כשפת הפולחן בכנסייה הוולאכית על ידי השליט מאתיי בסאראב (1654-1632). התנ"ך והברית החדשה תורגמו לרומנית בשנת 1688 על ידי צוות מלומדים מיוזמת השליט שרבאן קנטקוזינו. תרגום זה נודע כ"ביבליה מבוקרשט". הכנסייה אימצה את דמותו של שליט אחר, קונסטנטין ברנקוביאנו שמת יחד עם בניו מוות אכזרי מידי הטורקים העות'מאנים בשנת 1714 והוכרז מאוחר יותר כקדוש מעונה של העם הרומני.

נסיכות מולדובה. המיטרופוליה שלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנזר ניאמץ במולדובה
דוסופטיי, מיטרופוליט של מולדובה

בהתחלת המאה ה-14 הוקמה בחבל מולדובה הבישופות רומאן. במולדובה התארגנה הכנסייה במיוחד תחת שלטונם של פטרו מושאט ושל אלכסנדרו הטוב. בסביבות שנת 1370, בלחץ הפטריארך מקונסטנטינופול איפשר מלך פולין, קז'ימייז' השלישי את הקמתה בגליציה (חבל הליץ') של מיטרופוליה אורתודוקסית שעם ציבור מאמיניה נמנו גם רומנים רבים באזור. במסגרת קשרי החסות והידידות עם פולין, בערך בין השנים 1371-1376 שלח השליט המולדובני פטרו מושאט אל המיטרופוליט אנטוניה של הליץ' שני נזירים על מנת שיוסמכו כארכיאראים. אלו היו יוסיף מושאט, שהיה מקורב למשפחת השליט, ומלטיה. יוסיף מושאט הפך בהמשך למיטרופוליט הראשון של מודלובה, שמושבו היה בעיר סוצ'אבה. ב-26 ביולי 1401 בימי יורשו של פטרו, אלכסנדרו הטוב (1432-1400), הוכר רשמית מעמדו של המיטרופוליט יוסיף על ידי פטריארכיית קונסטנטינופול, בעקבות מאמצי שתדלנות של גריגורה צמבלק. אלכסנדרו הטוב חילק את מולדובה לשלוש דיוקסיות: סוצ'אבה, רדאוץ ורומן. בעת שלטונו קיבלה הנצרות האורתודוקסית מעמד של דת רשמית של המדינה. אלכסנדרו הטוב ייסד, בין השאר, את מנזר ביסטריצה. בשנים 1439-1438 שני נציגים של הכנסייה האורתודוקסית המולדובנית, דמיאן והבויאר ניאגויה, השתתפו בסינוד האחדות בפרארה-פירנצה. בשנים 1504-1457 שלט במולדובה שטפאן הגדול, שכונה מאוחר יותר "הגדול והקדוש". הוא הקים כנסיות ומנזרים רבים, מהן מפורסמים מאוד הם המנזרים פוטנה ווורונץ. האחרון הוא אחת מפניני האמנות הכנסייתית הרומנית. במולדובה קמו גם בתקופות הבאות מנזרים חשובים, כמו מולדוביצה שנבנה בימי השליט פטרו רארש, סוצ'ביצה מיסודו של השליט גאורגה מובילה, ומנזר שלושת בכירי הכנסייה ביאשי (1639), שהוקם על ידי השליט וסילה לופו. מנהיגי הכנסייה במולדובה - כמו המיטרופוליט ורלאאם (1653-1632) מחבר ספר ה"קזאניה" והמיטרופוליט דוסופטיי (1671-1674 ו-1675-1686) שכתב "ספר התהלים בחרוזים" (ברומנית) - תרמו, בדומה לעמיתיהם בוולאכיה, לתחילתה של השפה הספרותית הרומנית. דוסופטיי חיבר בשנת 1679 גם את "ספר התפילות" הנוצרי אורתודוקסי הראשון ברומנית. מושב המיטרופוליט עבר בשנת 1667 לבירת מולדובה החדשה, יאש. השפה הרומנית הונהגה כשפת פולחן בימי השליט וסילה לופו (1652-1634). בעת שלטונו התכנסה ב-1642 ביאש ועידה פאן-אורתודוקסית שאימצה "אני מאמין אורתודוקסי" מיסודו של פטרו מובילה, שנועד לשמש לעצירת התפתשטות ההשפעה הקלוויניסטית הפרוסטנטיטית במולדובה.

טרנסילבניה ובאנאט. מיטרופוליה רומנית בתנאי דיכוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

כנסייה אורתודוקסית רומנית בנויה מעץ בסגנון גותי, נמצאת במוזיאון האיכר הרומני בבוקרשט.

ב-1370 קמה בגבול באנאט המיטרופוליה האורתודוקסית של סוורין, בעיר סוורין. הייתה זאת אפרכיה תחת חסות הפטריארך מקונסטנטינופול. אחרי שממלכת הונגריה השתלטה על האזור, מיטרופוליה זו ערקה ליישוב סטרהאיה, גם כן בוולאכיה. ב-1376 תועד לראשונה בטרנסילבניה עצמה קיומו של ארכיבישוף אורתודוקסי, ושמו גלאסיה הקדוש מרמץ, שפעל במנזר רמץ שבמחוז אלבה של ימינו. במאה ה-15 נודעה פעילותם של המיטרופוליטים יואן מקאפה בעיר הונדוארה ודניאיל ביישוב פליאק (Feleac). בשנת 1544 נערך הקטכיזם הרומני מסיביו, הספר הראשון שהודפס ברומנית בטרנסילבניה. ספר זה אבד. לעומת זאת שרד הטטרא-אוונגליון הסלאבי-רומני שהודפס ברומנית גם כן בעיר סיביו.

תאולוגים אורתודוקסים רומנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיטרופוליטים של אונגרו-ולאכיה (1865-1359)[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יקינת - המאה ה-14
  • מקסים ברנקוביץ 1505—1508
  • מקאריה 1512—1521
  • אפתימיה הראשון 1561—1576
  • אפתימיה השני 1594—1602
  • דיוניסיה ראלי פלאולוג 1600
  • לוקה מקפריסין (קיפריוטול) 1602—1629
  • תאופיל 1636—1648
  • שטפאן 1648—1653; 1655—1668
  • איגנטיה סירב 1653—1662
  • פאודוסיֶה 1668—1672; 1679—1708
  • ורלאאם 1672—1679
  • אנטים האיברי (איביריאנו) 1708—1716, קדוש מעונה
  • מיטרופן 1716—1719
  • דניאל (דניאיל) 1719—1731
  • שטפאן השני 1731—1738
  • נאופיט מקרתים (קרטיאנו) 1738—1753
  • פילארט השני 1753—1760
  • גריגורה השני 1760—1787
  • קוסמה 1787—1792
  • פילארט השני 1792—1793
  • דוסיתיי פיליפילי 1793—1810
  • איגנטיה 1809—1826
  • נקטאריה 1813—1825
  • דיוניסיה לופו 1821—1831
  • גריגור הרביעי דסקל 1823—1834
  • נאופיט השני 1840—1850
  • ניפון 1850—1875 - החל מ-1865 מיטרופוליט של רומניה

מיטרופוליטים של רומניה (1925-1865)[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ניפון (רוסאילה) 1865 - 1875
  • קאליניק (מיקלסקו) 1875—1886
  • יוסיף (גאורגיאן) 1886—1893; 1896—1909
  • גנאדיה (פטרסקו) 1893—1896
  • אתנאסיה (מירונסקו)) 1909—1911
  • קונון (אראמסקו-דוניץ') 1912—1919
  • מירון קריסטיה 1919- 4 בפברואר 1925

פטריארכים של רומניה - (החל משנת 1925)[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוסטיניאן מרינה, שכיהן כפטריארך רומניה בימי השלטון הקומוניסטי, בשנים 1977-1948, ציור קיר בכנסיית ספירידון הקדוש החדשה
  • מירון (קריסטיה) 4.2.1925- 7.3.1939
  • ניקודים (מונטיאנו) 27.2.1948-20.6.1939
  • יוסטיניאן (מרינה) 24.5.1948- 26.3.1977
  • יוסטין (מויססקו) 12.6.1977 - 31.7.1986
  • תאוקטיסט (ארפאשו) 16.11.1986 - 30.7.2007
  • דניאל (צ'ובוטיה) החל מ-30.9.2007

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Vasile Răducă Ghidul creștinului ortodox de azi, Humanitas, București 2008,
  • 2012 Mihai Bărbulescu, Dennis Deletant, Keith Hitchins, Șerban Papacostea, Pompiliu Tudor - Istoria României, Corint, București
  • Neagu Djuvara O scurtă istorie a românilor povestită celor tineri, Humanitas 2008
  • Vasile Munteanu Istoria Bisericii Românești Editura Marineasa, Timișoara 2010

אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Nicolae Iorga, Istoria Bisericii româneşti şi a vieţii religioase a românilor,, Bucureşti, 2 vol. 1929, 1932 (ניקולאיה יורגה - תולדות הכנסייה הרומנית וחיי הדת של הרומנים)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Mircea Păcurariu Istoria Bisericii Ortodoxe Române 2008 Holy Resurrection parish org.

Румънската църква от ХІV до ХVІІІ век (בבולגרית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מפקד האוכלוסין ב-2011 ברומניה
  2. ^ M.Bărbulescu 2012 עמ' 87
  3. ^ אוסביוס מקיסריה ג, 1-3
  4. ^ 2008 N.Djuvara עמ' 37
  5. ^ M.Păcurariu Sfintii Martiri Epictet si Astion din Halmyris, CrestinOrtodox
  6. ^ M.Păcurariu, 2008
  7. ^ Vasile Muntean 2010 עמ' 22
  8. ^ V.Muntean 2010 עמ' 27
  9. ^ 2008 N.Djuvara עמ' 40-39
  10. ^ 2008 M.Păcurariu
  11. ^ M.Păcurariu 2008
  12. ^ 2008 M.Păcurariu