תיאו אנגלופולוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תיאו אנגלופולוס
Θόδωρος Αγγελόπουλος
Theodoros Angelopoulos Athens 26-4-2009-2.jpg
לידה 27 באפריל 1935
אתונה, ממלכת יוון עריכת הנתון בוויקינתונים
נהרג 24 בינואר 2012 (בגיל 76)
פיראוס, יוון עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה יוון עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק במאי קולנוע, מבקר קולנוע, שחקן, מפיק קולנוע, תסריטאי, עיתונאי עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
  • אוניברסיטת אתונה
  • המכון ללימודי קולנוע מתקדמים
  • הפקולטה לאמנויות של פריז עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • קצין בכיר במסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית (12 בנובמבר 2004)
  • פרס המבקרים של האקדמיה האירופית לקולנוע (1995)
  • פרס האקדמיה האירופית לקולנוע לסרט הטוב ביותר (1989)
  • פרס המבקרים של האקדמיה האירופית לקולנוע (2004)
  • גרנד פרי של פסטיבל קאן (1995)
  • פרס אריה הזהב (1980)
  • מדליית זהב של החוג לאמנויות היפות (2008)
  • פרס דקל הזהב (1998)
  • הפרס לתרבות ואמנות של הגרמנים הקתולים (2001)
  • גביע סאת'רלנד (1975)
  • פרס התסריט הטוב ביותר של פסטיבל קאן (1984)
  • אריה הכסף (1988) עריכת הנתון בוויקינתונים
http://www.theoangelopoulos.gr
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תיאודורוס (תיאו) אנגלופולוסיוונית: Θεόδωρος Αγγελόπουλος)‏ (27 באפריל 193524 בינואר 2012) היה במאי, תסריטאי ומפיק סרטים יווני. אנגלופולוס נחשב על ידי חלק ממבקרי הקולנוע[1] לאחד מגדולי הבמאים בעולם. על סרטו נוף בערפל זכה בפרס אריה הכסף בפסטיבל ונציה בשנת 1988 ובפרס האקדמיה האירופית לקולנוע לסרט הטוב ביותר לשנת 1989, ועל סרטו נצח ועוד יום זוכה פרס דקל הזהב בפסטיבל קאן לשנת 1998.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנגלופולוס נולד באתונה בשנת 1935 למשפחה ממעמד הביניים, כילד חווה את פלישתן של גרמניה ואיטליה ליוון במהלך מלחמת העולם השנייה. אנגלופולוס למד משפטים באוניברסיטה הלאומית של אתונה, ולאחר שירותו הצבאי נסע לפריז כדי ללמוד בסורבון. במשך הזמן החל ללמוד קולנוע בבית, לפני שחזר ליוון. שם עבד כמבקר קולנוע. אחרי ההפיכה שחוללה הדיקטטורה הצבאית היוונית ב-1967 החל לביים סרטים. את הסרט הקצר הראשון שלו ביים בשנת 1968. ב-1970 ביים אנגלופולוס את סרטו העלילתי הראשון, "שחזור". לאחר מכן ביים טרילוגיית סרטים היסטוריים על יוון: "הימים של 36" (1972), "מסע השחקנים" (1975) ו"אלכסנדר הגדול" (1980) בשנות השמונים ביים שלושה סרטים שכונו על ידו "טרילוגיה של שתיקה": שתיקת ההיסטוריה בסרט "המסע לקיתרה" (1984), שתיקת האהבה בסרט "מגדל הדבורים" (1986) ושתיקת האל בסרט "נוף בערפל" (1988).

בשנת 1978 כיהן כחבר בוועדת הפרס של פסטיבל הסרטים הבינלאומי ה-28 בברלין, ובשנת 2000 היה נשיא חבר השופטים פסטיבל הסרטים הבינלאומי ה-22 במוסקבה. היה אורח פסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה בשנת 2005[2], ופסטיבל הסרטים הבינלאומי ירושלים בשנת 2009[3]. באפריל 2011, ביקר שוב בישראל והעביר סדנת אמן בבית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה בירושלים[4].

אנגלופולוס מת ב-24 בינואר 2012, לאחר שנפגע בתאונת דרכים בעת צילום הסרט האחרון שלו באתונה. התאונה אירעה כאשר אנגלופולוס בן ה-76 ניסה לחצות כביש סואן. אופנוע פגע בו והוא נלקח לבית החולים, שם מת מספר שעות לאחר מכן[5].

סגנון ונושאים ביצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנגלופולוס ידוע בסגנון סרטיו האיטי והאלגורי. מבחינה צורנית, סרטיו מאופיינים בשוטים ארוכים מאוד, ורבים מסרטיו ארוכים גם הם. לדוגמה, מסע השחקנים, סרטו משנת 1975, אורך כמעט 4 שעות אך מכיל כשמונים שוטים בלבד. בסרטיו קיים רובד סמלי עשיר, כשפעמים רבות העלילה פחות מרכזית מהסמלים והדימויים שהדמויות מגלמות או מעלות[6].

אנגלופולוס היה מרקסיסט ואתאיסט, וברבים מסרטיו, לצד היבטים קיומיים ומטאפיזיים, קיימים גם היבטים פוליטיים. נושא חוזר בסרטיו הוא הניסיון להראות כיצד הפוליטיקה וההיסטוריה מגבילות ומעצבות את חייהם של יחידים. כמה מסרטיו מגוללים את תולדותיה העקובות מדם של יוון המודרנית בפרט ושל אירופה בכלל, כמו הימים של 36, המתאר את הרקע למלחמת האזרחים היוונית, אך אחרים מציעים מבט פיוטי, אישי ומופשט יותר על המציאות, כמו מגדל הדבורים.

בין סרטיו המפורסמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רות נצר. מעגל החיים בסרטים של אקירה קוראסאווה ותיאו אנגלופולוס. רסלינג. 2016

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תיאו אנגלופולוס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ למשל, מבקרי הקולנוע הבריטים דרק מלקולם ודוד תומסון
  2. ^ גואל פינטווילם דפו ואנגלופולוס יבואו לפסטיבל הקולנוע בחיפה, באתר הארץ, 19 בספטמבר 2005
  3. ^ מתן שירם, ‏ירושלים של מטה, באתר גלובס, 13 ביולי 2009
  4. ^ נירית אנדרמןהבמאי היווני תיאו אנגלופולוס יעביר היום סדנת אמן בירושלים, באתר הארץ, 6 באפריל 2011
  5. ^ APהבמאי היווני תיאו אנגלופולוס נהרג בתאונת דרכים, באתר הארץ, 25 בינואר 2012
  6. ^ גולי דולב-השילוני, עם רגל אחת באוויר: דימוי הפליטים בסרטו של תיאו אנגלופולוס "על רגל אחת", אוף סקרין: כתב עת לקולנוע, ‏מאי 2019
  7. ^ אורי קלייןזו המאה שלי, באתר הארץ, 19 באוקטובר 2005