תיאטר ליריק

תיאטר ליריק (בצרפתית: Théâtre Lyrique) היה שמו של בית אופרה בפריז במאה ה-19, אחד משלושה בתי האופרה המפורסמים באותה תקופה יחד עם ה"אופרה" וה"אופרה קומיק". בית האופרה היה פעיל בין השנים 1851–1871.

היסטוריה

בעקבות הוראה של נפוליאון מיום ה-29 ביולי 1807, צומצם מספר התיאטראות בפריז מ-35 ל-9, כאשר רק 2 תיאטראות הורשו להשמיע מוזיקה צרפתית - ה"אופרה" וה"אופרה קומיק". לאחר תבוסת נפוליאון, ובפרט לאחר מהפכת יולי 1830, נעשו ניסיונות רבים לעקוף את ההגבלה. אופרה קומית הוצגה ב-Théâtre du Gymnase ב-1820, ב-Théâtre Lyrique du Odéon ‏(1824–1829), ב-Théâtre des Nouveautés ‏(1827–1831), וכן ב-Théâtre de la Renaissance, אך כל אלה היו ניסיונות קצרי מועד, שאחרון שבהם הפסיק באמצע 1840.

בשנת 1842, הוגשה לרשויות עצומה שקראה להקמת בית אופרה שלישי קבוע, בו תינתן ההזדמנות למלחינים צעירים ופחות ידועים להציג את יצירותיהם, כאלה שלא היה להם סיכוי בשני בתי האופרה הגדולים והיוקרתיים. על העצומה היו חתומים מלחינים ודרמטיסטים רבים, ביניהם הקטור ברליוז, אדולף אדם ואמברואז תומא. העצומה נדחתה, וגם זו שהוגשה ב-1844 נדחתה אף היא.

לבסוף דווקא יוזמה פרטית, אם כי זמנית, הגיעה לכדי פסים מעשיים. בשנת 1847 הקים אדולף אדם יחד עם אלכסנדר דיומא האב, את האופרה הלאומית (Opèra National) במבנה משופץ ששימש כקרקס אולימפי (Cirque Olympique) בשדרות דו טמפל. הניסיון הזה נכשל תוך שנה בעקבות מהפכת 1848, והותיר את אדולף אדם מרושש. אך זמן קצר לאחר המהפכה, עלה שוב הרעיון להקים בית אופרה שלישי, ו"האופרה הלאומית" מצאה מקום, לא הרחק מהמיקום הקודם שלה, ב-Théâtre Historique de boulevard du Temple. ב-27 בספטמבר 1851, נפתחה העונה הראשונה, תחת ניהולו של אדמונד סבסט. ב-12 באפריל 1852, שינה בית האופרה את שמו מ"האופרה הלאומית" ל"תיאטר ליריק".

לתיאטרון החדש לקח זמן לבסס רמה אמנותית ראויה, ובתחילה סבל מרמה די נמוכה. אף בהמשך היו עליות ומורדות, כאשר לצד הצלחות היו גם כישלונות, בעיקר באופרות של מלחינים ומחזאים בינוניים.

כל האופרות הזרות שהוצגו בתיאטרון תורגמו לצרפתית, ואיתם גם הכותרות. לה טרוויאטה היה ל"ויולט" (Violetta), ודון ג'ובאני לדון ז'ואן.

בשנת 1862 הועבר התיאטרון לשאטלה, ונקרא תיאטר ליריק אימפריאל (Théâtre-Lyrique Impérial). בשנת 1871 בתום 19 עונות מלאות, נשרף התיאטרון במהלך הכיבוש מחדש של פריז בתום תקופת הקומונה הפריזאית. למרות שהבניין נבנה מחדש ב-1874, לא הוצגו בו אופרות.

הופעות בכורה

בבית האופרה הוצגו מספר בכורות של אופרות חשובות, כמו בכורות לעיבודים מחודשים של אופרות קיימות.

"לו הייתי מלך" (Si j'étais roi) מאת אדולף אדם (1852)
"פאוסט" מאת שארל גונו (1859)
"הפסל" (Le Statue) מאת ארנסט רייר (1861)
"הטרויאנים" (Les Troyens) מאת הקטור ברליוז (1863; רק החלק השני - Les Troyens a Carthage, הטרויאנים בקרתגו)
"דולי הפנינים" מאת ז'וז' ביזה (1863)
"La jolie fille de Perth" מאת ביזה (1867)
"רומיאו ויוליה" (Roméo et Juliette) מאת גונו (1867)
"פעמון הכסף" (Le timbre d’argent) מאת קאמי סן-סנס (1877)

אופרות בשפות אחרות שתורגמו ועובדו לצרפתית:

"אורפיאוס ואאורדיצ'ה" (Orfée) מאת כריסטוף ויליבלד גלוק (1859)
"מקבת'" (Macbeth) מאת ג'וזפה ורדי (1865; גרסה מחודשת ומורחבת)
"רינזי" (Rienzi) מאת ריכרד וגנר (1869)

לקריאה נוספת

Walsh, T. J. (1981). Second Empire Opera: The Théâtre Lyrique Paris. New York, NY: Riverrun Press. ISBN 0714536598.
Kobbe, C. W. (1919). The New Complete Opera Book. New York, NY: G.P.Putnam's Sons.
Lasalle, Albert (1877). Mémorial du Théâtre Lyrique. Paris.
Soubies, Albert (1899). Historie du Théâtre Lyrique, 1851–1870. Paris.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא תיאטר ליריק בוויקישיתוף

תמונה של התיאטרון לפני השריפה
על ברליוז והתיאטרון