אדולף אדם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אדולף אדם

אדולף שרל אדםצרפתית: Adolphe Charles Adam;‏ 24 ביולי 1803 - 3 במאי 1856) היה מלחין ומבקר מוזיקה צרפתי. אדם, מלחין פורה של אופרות ובאלטים, נודע כיום בעיקר בבאלטים שלו, "ג'יזל" (1844) ו"שודד הים" (1856, יצירתו האחרונה), באופרה "העגלון מלונז'ימו" (1836) ובמזמור חג המולד "Cantique de Noël", הידוע בשמו האנגלי "O Holy Night". נחשב למבשר ז'אנר האופרטה בצרפת (האופרה הקומית "הבית הכפרי" Le chalet).

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לימודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדם נולד בפריז לאביו לואי (1758 - 1848), מורה לפסנתר ממוצא גרמני, שנולד במוטרסהולץ, אלזס בשם יוהאן לודוויג אדם והיה גם הוא מלחין ופרופסור בקונסרבטואר של פריז. אמו הייתה בת רופא. כילד, נשלח על ידי הוריו לפנימיה בבלוויל ולאחר מכן למד בתיכון נפוליאון בפריז. התחבר עם אחד התלמידים, אז'ן סי, לימים סופר מפורסם. בתקופה זאת למד כמה מיסודות המוזיקה אצל חברו, המלחין לעתיד פרדינאן ארולד (Ferdinand Hérold), זאת בניגוד לרצון אביו, שהתנגד בתוקף לשאיפות המוזיקליות של בנו. אדם התקשה בלימודים בבית הספר ולבסוף, אחרי תחנונים רבים מצידו, הסכים אביו להוציאו מהתיכון ולאפשר לו ללמוד מוזיקה באופן פרטי, בתנאי שההלחנה תהווה בשבילו תחביב בלבד ולא מקצוע.

אדם התקשה להתמיד גם בשיעורי מוזיקה אלה. על אף כישרון מוזיקלי טבעי, התקשה בקריאת סולפג' ולא רצה להשקיע יותר מדי מאמצים בלימוד התחום החביב עליו. כעבור כמה שנים סבר שהגיע לרמה גבוהה דיה בנגינה בפסנתר והוזמן לאלתר על עוגבים בכמה כנסיות של פריז. אחרי שקיבל שיעורי הרמוניה אצל ז'אק וידרקהר (Widerkehr), נכנס בסופו של דבר בשנת 1817 לקונסרבטואר של פריז. מסגרת הלימוד שם התאימה לו יותר והוא הצליח להסתגל, אם כי לא בלי מאמצים.

אחרי שלמד קורס הרמוניה אצל אנטון רייכה, התחיל אדם לחבר אריות ודואטים, סצנות מוזיקליות, שהצטיינו פחות בסגנון ויותר בפשטות המנגינות. מלחין האופרה הנודע פרנסואה-אדריאן בואלדייה זיהה ניצוצות של כישרון אמיתי בנסיונות אלה של הצעיר ולקח אותו תחת חסותו. בקורס שלו להלחנה מצא אדם סוף-סוף קרקע פורייה להעמיק בה ולשכלל את אמנותו. המורה והתלמיד התאימו זה לזה בגלל היותם שניהם "מלודיסטים" - מוכשרים בכתיבת לחנים למילים ובעלי חוש בימתי מפותח.

התחלת דרכו כמלחין[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשהציג מועמדותו ל"פרס רומא" להלחנה של האקדמיה לאמנויות יפות, עמדו השופטים על הדמיון בין סגנונו לזה של מורו, בואלדייה. לאכזבתו, האופרה שכתב, Le mal du pays ("הגעגועים לחבל הארץ") זכתה רק בפרס השני. עם זאת, הוא התאושש תוך זמן קצר מאכזבתו והשלים עם רוע הגזרה מתוך מחשבה, כי במקום לטייל באירופה על חשבון המדינה, יוכל להתפנות מיד לקריירה של מלחין ולחבר יצירות בימתיות, כפי שרצה.

בגיל 20 התחיל לעבוד כנגן משולש בתזמורת של הגימנסיה לדרמה, שם התמנה בהמשך למנצח המקהלה ולקורפטיטור. במשך הזמן התוודע לכמה משוררים ומחזאים, שהביאו לו שירים ויצירות אחרות להלחנה. המנגינות שיצר בדרך זו ששימשו אותו בוודווילים כמו Le batelièr, Caleb, Le Hussard de Felsheim והפכו ללהיטים.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמו מלחינים צרפתים רבים, השתכר אדם למחייתו בעיקר בנגינת עוגב. ב-1825 עזר לבואלדייה להתקין חלקים מן "הגברת הלבנה" ועיבד את הפרטיטורה שלה לפסנתר. הכסף שהשתכר במשימה זו אפשר לו לתור את אירופה. בז'נבה פגש את אז'ן סקריב, מחזאי ולבריתן, שיהיה לשותפו לכתיבת אופרות בשנים הבאות. עד 1830 השלים 28 יצירות לתיאטרון. בעזרת גיסו, פרנסואה לאפורט, שהיה מנהל מוזיקלי בקובנט גארדן, הועלו בשנת 1832 שתיים מיצירותיו על הבמה בלונדון, ובהמשך לכך חיבר בלט בשם "פאוסט", שהוצג בשנת 1833 בתיאטרון הוד מלכותו בלונדון.‏[1]

אחרי מריבה עם מנהל האופרה של פריז, השקיע אדם את כספו, בתוספת סכום נכבד שלווה, בפתיחת בית אופרה שלישי בפריז: "התיאטרון הלאומי". הבית נפתח ב-1847 אבל נסגר בגלל מהפכת 1848 ואדם שקע בחובות כבדים. מאמציו להיחלץ מן החובות כללו עיסוק קצר-ימים בעיתונאות. מ-1849 עד מותו בפריז, לימד קומפוזיציה בקונסרבטואר.‏[1]

משערים כי עומס העבודה עלה לו בבריאותו. הוא נפטר בשנתו בגיל 53.

"מזמור חג המולד" שלו, "Cantique de Noël" התחבב על הקהל בעולם כולו וייתכן שהיה לשידור המוזיקה הראשון ברדיו.

יצירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • La chatte blanche (1830)
  • Faust (1833)
  • La fille du Danube (1836)
  • Les Mohicans (1837)
  • L'écumeur des mers (1840)
  • Les Hamadryades (1840)
  • Giselle ou Les willis (1841) (ז'יזל)
  • La jolie fille de Gand (1842)
  • Le diable à quatre (1843)
  • La fille de marbre (1845)
  • Griseldis ou Les cinq sens (1848)
  • Le filleule des fées (1849)
  • Orfa (1852)
  • Le Corsaire (1856) (הפיראט)

אופרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Le mal du pays ou La bâtelière de Brientz (1827)
  • Le jeune propriétaire et le vieux fermier (1829)
  • Pierre et Catherine (1829)
  • Danilowa (1830)
  • Les trois Catherine (1830)
  • Trois jours en une heure (1830)
  • Joséphine ou Le retour de Wagram (1830)
  • Le morceau d'ensemble (1831)
  • Le grand prix ou Le voyage à frais communs (1831)
  • Casimir ou Le premier tête-à-tête (1831)
  • His First Campaign (1832)
  • The Dark Diamond (1832)
  • Le proscrit ou Le tribunal (1833)
  • Une bonne fortune (1834)
  • Le chalet (1834)
  • La marquise (1835)
  • Micheline ou L'Heure de l'esprit (1835)
  • Le postillon de Lonjumeau (1836) (הדוור מלומז'ימו)
  • Le fidèle berger (1838)
  • Le brasseur de Preston (1838)
  • Régine ou Les deux nuits (1839)
  • La reine d'un jour (1839)
  • La rose de Péronne (1840)
  • La main de fer ou Un mariage secret (1841)
  • Le roi d'Yvetôt (1842) (המלך מאיווטו)
  • Lambert Simnel (1843)
  • Cagliostro (1844)
  • Richard en Palestine (1844) (ריצ'רד בארץ הקודש)
  • La bouquetière (1847)
  • Les premiers pas ou Les deux génies ou Les mémoires de la blanchisseuse (1847)
  • Le toréador ou L'accord parfait (1849)
  • Le fanal (1849)
  • Giralda ou La nouvelle psyché (1850)
  • Le farfadet (1852)
  • La poupée de Nuremberg (1852)
  • Si j'étais roi (1852) (לו הייתי מלך)
  • Le sourd ou L'auberge pleine (1853)
  • Le roi des halles (1853)
  • Le bijou perdu (1853)
  • Le muletier de Tolède (1854)
  • À Clichy, épisode de la vie d'un artiste (1854)
  • Mam'zelle Geneviève (1856)
  • Falstaff (1856)
  • Les pantins de Violette (1856)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 שרה איבר, "אדולף שארל אדם", מילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים אונליין