פאוסט (אופרה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פאוסט
Faust
מרגריט בגינתה
מרגריט בגינתה
מלחין שארל גונו
ליברטיסט ז'יל בארבייה ומישל קארה
סוגה אופרה צרפתית
מספר מערכות 5
זמן התרחשות העלילה המאה ה-16
שפה צרפתית
שנה 1859
מקום התרחשות העלילה גרמניה

פאוסטצרפתית: Faust) היא אופרה מאת שארל גונו שהוצגה ב-19 במרץ 1859 בפריז. יצירה זו יש פופולרית במיוחד בצרפת. האופרה הלאומית של פריז מציגה את האופרה בקביעות, אך גם יצירות אחרות של גונו מועלות על במתה.

ההיסטוריה של היצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גונו עסק בנושא פאוסט כבר ב-1855. הלברית לא הייתה מוכנה עדיין, אבל עבור המלחין שם היצירה כבר נראה סופי: "מרגריטה". כלומר, רק החלק הראשון בקומפוזיציה הדרמטית הענקית של יוהאן וולפגנג פון גתה. גונו ניהל משא ומתן עם המנהל דאז של תיאטר ליריק, הבמאי קרוואלהו (Carvalho), כדי לעלות את האופרה. סוכם, שהלברית תוכן על ידי ז'יל בארבייה ומישל קארה (Michel Carré). העבודה כבר הייתה בשלב מתקדם כשהתברר, שגם תיאטרון דה לה פורט (Théâtre de la Porte), סן מרטן מתכנן להעלות את המחזה פאוסט. גונו והליברתנים שלו סירבו לעבד מחדש את האופרה רק כדי שהבכורה לא תתנגש עם הביצוע המתחרה. גונו דחה את הבכורה לזמן מה והלחין בינתיים את האופרה הקומית שלו "Le médecin malgré lui", רופא בעל כורחו, שהיא עיבוד לקומדיה של מולייר. בינתיים, פאוסט של סן מרטן הפך לכישלון גדול בתיאטרון הסמוך. לאחר מכן הוציא הבמאי קרוואלהו במהירות את עבודתו המעולה של גונו.

החזרות החלו לבסוף בספטמבר 1858, אך הבכורה התקיימה רק במרץ של השנה שלאחר מכן. הסיבות להכנות הממושכות היו קשיים בליהוק התפקידים. תפקידה של מרגריט ניתן לאשתו של במאי התיאטרון, מארי קרוליין מיולאן-קרוואלו (Marie Caroline Miolan-Carvalho), ואת התפקיד הגברי היה אמור לשיר גווארדי (Guardi). אך הוא הצטרד לפני הבכורה המתוכננת ונאלץ לבטל את השתתפותו. תפקיד הגיבור הגברי עבר אם כן לז'וזף-תאודור-דזירה בארבוט (Théodore-Désiré Barbot). אמיל בלנקה גילם את מפיסטופלס, ואף על פי ששאר הזמרים מילאו היטב את תפקידיהם בבכורה, הצלחת היצירה אז נבעה בעיקר מההופעה הנהדרת של בלנקה.

הדמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדמות הקול
פאוסט, מדען מפורסם טֶנוֹר
מפיסטופלס, השטן בס בריטון
מרגריט, אהובתו של פאוסט סוֹפּרָן
ולנטין, חייל, אחיה של מרגריט בָּרִיטוֹן
וגנר, החבר של ולנטין בָּרִיטוֹן
סיבל, נער שמאוהב במרגריט מצו סופרן
מרתה, בת לוויה של מרגריט מצו סופרן או אלט
  • מקהלה: תלמידים, חיילים, אזרחים, נערות צעירות, נשים, העם, רוחות, שדים ומלאכים
  • מקום התרחשות: בעיר גרמנית ובאימפריה של מפיסטופלס במאה ה-16.
  • מיקומים: מערכה 1: חדר העבודה של פאוסט, מערכה 2: כיכר לפני פונדק, מערכה 3: הגן של מרגריט, מערכה 4: תמונה 1: החדר של מרגריט, תמונה 2: בכנסייה, תמונה 3: מול ביתה של מרגריט, מערכה 5: תמונה 1: בהרי הרץ, תמונה 2: בכלא
  • הערה: הצגות האופרה כיום משמיטות לרוב את רוב תמונה 1 של מערכה 4 ותמונות 2 ו-3 מוחלפות. זה מאפשר לבצע את המערכה באותה תפאורה. גם לוח הזמנים של האופרה משתנה לעיתים קרובות על מנת להפוך את היצירה לשלוש מערכות במקום חמש. כך, אורך האופרה אינו נמתח לזמן רב מדי.
  • אורך: 3 שעות.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכה 1[עריכת קוד מקור | עריכה]

פאוסט הזקן והמאוכזב מהחיים מתכונן להתאבד בחדר עבודתו. הוא עומד לשתות את המשקה המעורב ברעל שהכין, כששירת צעירים נשמעת מבעד לחלון הפתוח. בסופו של דבר, הוא לא שותה את הרעל, אלא מזעיק את השטן, שמופיע בדמותו של מפיסטופלס. פאוסט רוצה להחזיר את נעוריו, אבל לפני שהוא מוכר את נשמתו, הוא מבקש הוכחה לכוח הקסם של מפיסטופלס שמזמן את דמותה של מרגריט. פאוסט חותם על חוזה, המשקה המורעל נשפך על ידי מפיסטופלס.

מערכה 2[עריכת קוד מקור | עריכה]

המערכה מתחילה בסצנת פרידה, הנוער שותה ושר בעליזות. בתוך המולת הצחוק וההתלהבות נםרד ולנטין מחברו. הוא צריך לצאת למלחמה ודואג מאוד לאחותו, מרגריט. סיבל מציע לטפל בנערה בזמן שוולנטין יהיה במרחקים. מפיסטופלס מגיע, שר את הרונדו המפורסם שלו (במוזיקה הקלאסית, רונדו הוא צורת אמנות עם מוטיבים חוזרים. המונח מגיע מהמילה הצרפתית rondeau, שפירושה מעגל), שזוכה להצלחה גדולה. לאחר מכן הוא מוזג יין מהמותג הפרטי של הפאב (בדרמה של גתה, יין זה הוא לא אחר מאשר יין טוקאי הונגרי) ואז מספר לצעירים על העתיד. הוא אומר לסיבל, כי הפרח שייגע בו ייבול, סופו של וגנר יהיה רע, וולנטין ימות במלחמה ללא כל תהילה. אז הוא מברך את מרגריט ומאחל לה בריאות.

ולנטין קופץ מייד ומתעמת עם מפיסטופלס. הוא שולף חרב, אבל השטן מצייר סביבו מעגל הגנה. ולנטין לא יכול להיכנס לתוכו והחרב שלו נשברת. ולנטין נושא לפניו את ניצב החרב בצורת צלב, ולמראה זה מתחיל מפיסטופלס לסגת. גם שאר חבריו לשתייה של ולנטין מציגים לעומתו צלב ומפיסטופלס מתרחק.

פאוסט עולה לבמה. לא אכפת לו דבר מלבד מרגריט. למפיסטופלס יש חששות: הנערה יותר מדי מוסרית. מרגריט מופיעה ומיד מרתקת את פאוסט. לשווא מנסה מפיסטופלס לגרור איתו את המדען, הוא ניגש אל הנערה ומציע לו את זרועו, ומרגריט דוחה אותה.

מערכה 3[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיבל מניח פרח על מפתן ביתה של מרגריט. מבועת, הוא מגלה שעלי הכותרת שנגע בהם בידיו, אכן נבולים. הוא בורח כדי לטבול את ידיו במים קדושים, מתיז מהמים על הפרחים, שמתעוררים שוב לחיים כתוצאה מכך. פאוסט ומפיסטופלס צופים בסצנה בסתר. מפיסטופלס מניח תכשיטים מתחת לפרחי סיבל. שני הגברים מסתתרים שוב, מרגריט עולה לבמה וחולמת יותר ויותר על פאוסט. היא מבחינה בפרחיו של סיבל ואז מגלה גם את התכשיטים.

מרתה מגיעה מן הבית השכן וצונחת ארצה מרוב התפעלות למראה התכשיטים. מפיסטופלס מגיח ממחבואו ומעמיד פנים שהגיע אל מרתה. הוא מודיע לאישה על מותו לכאורה של בעלה. גם פאוסט צועד קדימה. הם מתחיל לחזר, מפיסטוטלס אחר מרתה ופאוסט אחר מרגריט. השטן מסתלק ומרתה הולכת אחריו. שני האוהבים נשארים יחד כשהלילה יורד. הם נפרדים. מרגריט מתוודה על אהבתה בחלון ומפיסטופלס דוחף את פאוסט בחזרה אל הנערה.

מערכה 4[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדלינה פאטי בתפקיד מרגריט

מרגריט כורעת על ברכיה מול מיכל המים הקדושים בכנסייה. היא מבקשת מחילה על חטאה, אבל מפיסטופלס אורב לה שם ברקע ולוחש שאי אפשר לסלוח לה. צבא שלם של שדים פונה למרגריט. אחר כך קוראת למרגריט מקהלת כוהנים שלמה, אבל נראה, שגם הם מאשימים את הנערה בחטא. קולו של מפיסטופלס משתלט על הסצנה לאט לאט: מרגריט מקוללת או שהגיהנום מחכה לך. ולנטין, בינתיים, חוזר הביתה מהמלחמה, אבל רק סיבל מקבל את פניו. הוא שואל לשלום אחותו, סיבל עונה בבלבול. ולנטין מבין מיד שמשהו קרה למרגריט כשהוא היה רחוק.

פאוסט מתייסר בייסורי מצפון ובחרטה, רוצה לראות את אהובתו בפעם האחרונה. מפיסטופלס שר סרנדה מתחת לחלון שלה. השיר נשמע כמיועד לנערת בית מרזח. למשמע השירה, ולנטין פורץ החוצה מהבית. הוא תוקף את פאוסט, שדוקר אותו. העבריין ומפיסטופלס בורחים, אנשי האזור מתחילים להתאסף סביב הפצוע, ואז מופיעה גם מרגריט. ולנטין מקלל את אחותו במילותיו האחרונות.

מערכה 5[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכשפות חוגגות בהרי הרץ. מפיסטופלס מביא לשם את פאוסט, כי הוא מקווה שיוכל לגרום לו לשכוח את מה שקרה בארמון של היופי. פאוסט עומד לעשות נס ליל ולפורגה כשיש לו חיזיון. הוא רואה את מרגריט בכלא עם רצועה אדומה בוערת סביב צווארה. החרטה שלו מתעוררת והוא ממהר לחפש את הנערה.

מרגריט נכלאה על הריגת אחיה. בעת שנתה בכלא, היא נבהלת מקולו של פאוסט. הזיכרונות עולים בה, ומוחה שוב מוצף בדמיונות. היא מחבקת כמעט באהבה את פאוסט, אבל אז רואה את צלו של מפיסטופלס ונחרדת. היא רואה על ידיו של פאוסט את דם אחיה. פאוסט רוצה להציל את אהובתו, אך היא דוחה אותו. בינתיים, שירת המשמר המתקרב מתחזקת והולכת. גם מפיסטופלס מנסה להרשים את מרגריט, אבל הכל לשווא. הוא בורח עם פאוסט. מקהלת מלאכים מופיעה ושרה על ישו שסולח לכולם. חומות הכלא קורסות.

הלברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כותבי הליברית ויתרו על הניסיון להעביר את העומק הפילוסופי של יצירת גתה לבמת האופרה. למעשה, "פרק גרטשן" עובד מחדש, והפך את הלך הרוח הפאוסטי השטני לסצנת פיתוי. פעם בזו בשל כך ליצירתו של גונו וחשבו, שמשום כך אינה ראויה לגתה, אך זה היה מזלה הטוב של היצירה. כמו כן יאמר לזכותו הגדולה של גונו, שהוא הצליח לבנות גשר בין הרוח הצרפתית לזו הגרמנית ביצירה זו.

המוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מי שמכיר את היחסים דאז בין גרמניה לבין צרפת לא יתפלא אולי שהיצירה נחשבה עד לא מכבר לגרמנית מדי במולדתה, וצרפתית מדי בעולם דובר הגרמנית. למעשה, ביצירתו של גונו ניתן לגלות כמה מאפיינים של האופרה הגדולה: הסצנות ההמוניות המרהיבות, הבלט, מצעד החיילים הגדול, הקסם של מפיסטופלס כאלמנט על טבעי. החלק הראשון של המערכה הראשונה מתמקד בסולנים: פאוסט שר את האריה הגדולה שלו, ואז מופיע מפיסטופלס, והם שרים דואט יפהפה. ואז, בסצנות הבאות של המערכה, קטעי מקהלה גדולים מתחלפים בקטעי סולו. המערכה הבאה מיועדת כמעט כולה לסולנים. סצנה מרהיבה עם מצעד חיילים וליל ולפורגה עם בלט.

המוזיקה של גונו עתירת רגש, מחמיאה, בוטחת, תמיד מיוחדת ויוצאת דופן. המקהלה הגדולה מרשימה וסצנות הכנסייה משכנעות. את הדיאלוגים בפרוזה שבמקור החליף המלחין ב-רצ'יטטיבים, האופייניים לז'אנר של המאה התשע עשרה של האופרה lyrique, בנוסף הגרנד אופרה כבר הייתה בירידה ואת מקומה תפסה האופרה הקומית. המחבר חיפש דרמטורגיה מוזיקלית מקיפה עם משחק מקדים ושירים רצופים, וכתוצאה מכך התמוסס האופי הנפרד של הסצנות הסגורות.

אבל יש להזכיר גם את הפגמים של גונו: עולמה המלודי והרגשי של האופרה זורם בעושר, אבל היא אינה מצטיינת בכוח דרמטי. המלחין החליף את הפאתוס האופראי המהדהד במנגינות עשירות בלחנים.

האריות הפופולריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Avant de quitter ces lieux - תפילת ולנטין במערכה 2
  • Le veau d'or est toujours debout - הרונדו של מפיסטופלס במערכה השנייה
  • Faites-lui mes aveux - השיר של סיבל במערכה 3
  • Salut! demeure chaste et pure - הקווטינה של פאוסט במערכה 3
  • Il était un roi de Thulé - הבלדה של מרגריט על מלך Thulé במערכה השלישית
  • Ah! je ris de me voir si belle - ארית התכשיטים של מרגריט במערכה השלישית
  • Il se fait tard!... adieu!... - דואט האהבה של פאוסט ומרגריט במערכה השלישית
  • Seigneur, daignez permettre - זירת הכנסייה של מפיסטופלס ומרגריט במערכה הרביעית.
  • Déposons les armes - המקהלה הצבאית במערכה הרביעית
  • Vous qui faites l'endormie - הסרנדה של מפיסטופלס במערכה השלישית

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פאוסט בוויקישיתוף
  • Libretto (in English)
  • Synopsis (in German, English, French, Italian), libretto (in German, English, French)
  • Faust: Scores at the International Music Score Library Project
  • Visual documentation of the premiere and later Parisian performances of Faust on Gallica.
  • "Mon coeur est penetre d'epouvante" (My heart is overcome with terror), from act 5. Enrico Caruso with Geraldine Farrar. Recorded in 1910. Victor catalog #89033. Restoration by Bob Varney; archive.com. Retrieved 30 April 2010.
  • San Diego OperaTalk! with Nick Reveles: Gounod's Faust
  • "Avant de quitter ces lieux" on YouTube, Dmitri Hvorostovsky, The Royal Opera 2011, Evelino Pidò (conductor), David McVicar (director)
  • Online opera guide on Gounod's Faust, synopsis, commentary, music analysis, anecdotes
  • פאוסט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)