תמר'ל ברגסון
 | |
| לידה |
1764 ורשה, האיחוד הפולני-ליטאי  |
|---|---|
| פטירה |
1830 (בגיל 66 בערך) |
| מדינה |
האיחוד הפולני-ליטאי, האימפריה הרוסית |
| מקום קבורה |
בית הקברות היהודי בוורשה |
| מקום מגורים |
ורשה |
| בן או בת זוג |
בר ברגסון |
  | |
תמר "תמר'ל" ברגסון-זוננברג (נכתב גם תמריל, טעמערל, בערעקסון וברקסון; ? – ג' באב תק"ץ, 23 ביולי 1830) הייתה אשת עסקים ונדבנית יהודייה, מגדולות הפטרונים של החסידות בפולין.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מעט ידוע בוודאות על נעוריה של תמר'ל: אביה היה אברהם רוזנקרנץ מאפאטשנא, שנזכר כעשיר ומלומד. בגיל צעיר נישאה לסוחר ורשאי בשם יעקב יעקבסון, וילדה לו בן בשם צבי הירש. בעלה נפטר עד מהרה, ובפברואר 1787 התחתנה בשנית עם דב בער (ברק, ברקה, ברקו) זוננברג בן העשרים-ושלוש, בנו של שמואל זביטקובר שהיה עשיר מאוד ומקורב לשלטונות. אף המלך האחרון של האיחוד הפולני-ליטאי, סטניסלאב פוניאטובסקי, נכח בטקס. מלבד בנה מנישואיה הקודמים, ילדה עוד חמישה צאצאים לברק: גבריאל, פערל מרים, יעקב, לייב (לאופולד) ומיכל יוסף.
היא החלה לסייע לבעלה בעסקיו עוד בימי חייו, ועברה לנהל את ההון הגדול שהוריש לה עם מותו ב-1822. תמר'ל סילקה את החובות שהותיר, ופתרה בהצלחה סכסוך משפטי שניהל בשנותיו האחרונות על הזיכיון הבלעדי לכרות ולשווק מלח. היא ייסדה בנק גדול, שגלגל מחזור כספים של עשרים מיליון זהובים בשבע השנים אחרי פטירתה שלה ב-1830. היא גם השיגה פטור ממגבלות הבעלות על נכסים שבעלה לא הצליח לעקוף: כבר בימי חייו היה לה בית באזור שנאסר על יהודים, והיא נמנתה על השישים מבין יהודי ורשה שהממשלה לא אכפה עליהם חוקים אלה. ב-1827 קיבלה אישור מיוחד מהצאר לקנות אחוזה מהאציל יז'י דה הסה דרמשטדט; רק לשני יהודים נוספים בכל פולין הקונגרסאית, יוסף רדליך ויעקב אפשטיין, ניתנו זכויות כאלה. הניהול הממשי היה מופקד בידי נוצרים מכח חוק.
ההיסטוריון אברהם חיים רובינשטיין העריך כי הייתה זו תמר'ל שהביאה את החסידות לביתו של ברק. בני הזוג, שהיו אולי העשירים מבין יהודי פולין בימי חייהם, נודעו כגדולי פטרוניה ותמכו ברבים מצדיקיה. גלן דיינר ציין כי אף שהתיאורים בספרות התנועה נוטים תדירות להגיוגרפיה, אין זה סביר כי יבקשו להאדיר יתר על המידה בחשיבותה של אישה, ועל כן ההתייחסויות התכופות אליה מעידות על גודל השפעתה. ב-1807 הקימו ברק ותמר'ל את בית-המדרש והמניין החסידיים הראשונים בוורשה, ברובע פראגה, ויצחק שיפר סבר כי היא דחפה לכך את בעלה. ברק והיא תמכו כספית בצדיקים רבים: תמר'ל העסיקה את רבי שמחה בונים מפשיסחה כסוכן מטעמה ביריד המסחר הגדול בלייפציג, ושכרה את רבי ישראל יצחק קאליש לנהל את אחד מנכסיה. כשרבי שמחה בונים ירש את היהודי הקדוש, היא העניקה לו סכום גדול במתנה. סיפורים דומים רבים אודותיה מופיעים בחיבורים חסידיים: נטען בין היתר שעם מות החוזה מלובלין ניסתה לשחד את הפרנסים כדי שיקברו אותו לצד ראש הישיבה שלום שכנא. נכתב גם שרבי מנחם מנדל מקוצק ירק ארצה בבוז כשהוצעה לו עזרה כספית ממנה, שניתנה לרבים אחרים. דיינר העריך כי הייתה מעורבת עמוקות מאחורי הקלעים של החסידות בפולין בימיה. אין ראיות לכך שהשפיעה בצורה כלשהי על מהלכי החקירה הרשמית שערכו השלטונות אודות התנועה ב-1824, אך בנה יעקב היה גורם מכריע בהדיפת הטענות.
פעילותה הענפה למען החסידות הביאה לה הערכה רבה מן הצדיקים בפולין. בין היתר, המגיד מקוז'ניץ סידר קידושין בחתונת בתה ב-1806 עם תלמידו רבי ישכר בער הורוביץ מוורשה,[1] נכדו של רבי שמואל שמלקה הורוביץ.[2] החוזה מלובלין הורה לכנות אותה בתואר "רֶבּ" (במובן של "ר' יהודי") השמור לגבר. רבי יצחק מאיר אלתר התבטא עליה: "כל מעשיו של בעלה, כאין וכאפס נגד מעשים טובים של אשתו המפורסמת בשמה הטוב הצדקת החסידה מרת תעמעריל עליה השלום".[3]
יוסף פרל, בחיבורו הסאטירי נגד החסידות "מגלה טמירין" מ-1819, לעג לכך: ”שדיברו פעם אחד מאשה תמריל אשת ר' בערקי מווארשי, ואמר אחד מהם שאינו יודע למה החסידים קורין אותה ע"פי פקודת החוזה מלובלין ר' תמריל, האיך שייך לקרות לאשה ר', והשיב לו האחר, הלא בזהר נאמר בפירוש שתמר היא דוכרא ונוקבא וידוע שתמריל הוא מן תמר, ובודאי ראה הלובלינער שבתמריל אשת ר' בערקי יש ניצוץ מן תמר, או אפשר גלגול תמר ועי"ז ציווה לקרות אותה ר' תמריל מחמת דדוכרא שיש בה.”[4] תמר'ל עצמה ניסתה לדכא את הפצת הספר, והציעה שלושה זהובים תמורת כל עותק זמין. היא שרפה את כל אלה שרכשה.
כמו כן, נהגה ללבוש טלית קטן, כפי שנזכר בחיבור אודות "המראה יחזקאל": ”בעיר ורשה יש אשה אחת בשם טעמרל... והיא אשת חיל עד מאוד, שמהדרת גם אחר המצות שהנשים פטורות מהן, שלובשת 'טלית קטן'.”[5] הילד יחזקאל פאנעט תמה בפני הרבנים כיצד יכולה אישה לשאת כלי גבר. לפי עדויות אחרות, למדה גם תלמוד.
היא העניקה סכומים גדולים לצדקה לכל שכבות העם, ועל כך זכתה לשבחים גם ממתנגדים רבים. ב-1818 תרמה 53,970 זהובים למוסדות הצדקה של קהילת ורשה, ועם מותה הורישה 300,000 לעזרה לעניים. היא טמונה בבית הקברות היהודי בוורשה. נינהּ הוא אנרי ברגסון.[6]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גלן דייוויס דינר (Dynner), תמר'ל ברגסון, באנציקלופדיית ייִוואָ ליהודי מזרח אירופה (באנגלית)
- Bergson, אנציקלופדיה יודאיקה, מהדורת 2007 (באנגלית)
- קברה של תמר'ל ברגסון במאגר המידע של בתי הקברות היהודיים בפולין
- נחום סוקולוב, הנרי ברגסון, בפרויקט בן-יהודה
- יונתן מאיר, "תמר'ל ברגסון וספר מגלה טמירין", בתוך: חסידות מדומה: עיונים בכתביו הסאטיריים של יוסף פרל, מוסד ביאליק, 2013. עמ' 229–230
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ היה חברו של החידושי הרי"ם, ובהמשך הלך עמו לרבי שמחה בונים מפשיסחה. שניהם היו מהשליחים של רבי בונים לחתונה הגדולה באוסטילה, לייצג את שיטתו, ה"חידושי הרי"ם" כ"גאון" ורבי ישכר כ"נגיד".
- ^ צבי מאיר רבינוביץ, המגיד מקוז'ניץ, אתר היברובוקס.
- ^ מאיר עיני הגולה, תולדות החידושי הרי"ם.
- ^ מגלה טמירין, עמ' נב ב.
- ^ חיים פנט, דרך יבחר, מונקאטש תרנ"ג. עמ' 3.
- ^ הערך כולו, כולל מראי המקום למקורות הנוספים, מתבסס על: Glenn Dynner, Men of Silk: The Hasidic Conquest of Polish Jewish Society, Oxford University Press, 2006. עמ' 104-109.