תרבות הנגד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
גראפיטי מועדון ה-27 בתל אביב כסמל של תנועת הנגד בעיר

תרבות הנגד היא היא מונח בסוציולוגיה המתאר תת-תרבות שערכיה ונורמות ההתנהגות שלה שונה מהותית מאלה של הזרם המרכזי של החברה.[1] תרבות נגד מבטאת את האתוס והשאיפות של אוכלוסייה מסוימת בעידן מוגדר היטב. כאשר הכוחות המתנגדים מגיעים למסה קריטית, תרבויות נגד יכולות לגרום לשינויים תרבותיים דרמטיים. דוגמאות בולטות לתרבויות הנגדיות באירופה ובצפון אמריקה כוללות את התנועה הרומנטית (1790-1840), הבוהמה (1850-1910), ותרבות הנגד המקוטעת יותר של דור הביט (1944-1964), ובעקבותיה תרבות הנגד הגלובלית של שנות השישים (1964-1974), אשר מזוהה בדרך כלל עם תת-התרתבות של ילדי הפרחים.[2] ותת-התרבות הפאנק המגוונת של שנות השבעים והשמונים. טביעת הנאולוגיזם מיוחסת לסופר וסוציולוג תאודור רוזאק בשנת 1969.[3]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תרבות הנגד בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Hirsch, E. D. (Eric Donald), 1928-, The dictionary of cultural literacy, Boston: Houghton Mifflin, 2nd ed., rev. and updated, 1993
  2. ^ Philip Kohlenberg, Bishop Berkeley on Religion and the Church, Harvard Theological Review, 66, 1973-04, עמ' 219–236 doi: 10.1017/s0017816000018964
  3. ^ Theodore Roszak, אוניברסיטת פרינסטון, 23 באפריל 2003.
Social sciences.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא סוציולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.