תרבות ערבית

ענתר ועבלה, המהווים את רומיאו ויוליה הערבים.

התרבות הערבית היא התרבות במדינות שבהן השפה הרשמית והשלטת היא ערבית, ואשר המערב וחוקרים נהגו לקרוא להם "מדינות ערב" – מדינות המשתרעות מהים הערבי שבמערב אסיה ועד מרוקו שבצפון אפריקה. השפה, ספרות, גסטרונומיה, אמנות, ארכיטקטורה, מוזיקה, רוחניות, פילוסופיה, מיסטיקה וכדומה, הם כולם חלק מהמורשת של התרבות הערבית.

מדינות העולם הערבי, ממרוקו ועד עיראק, חולקות תרבות, מסורות, שפה והיסטוריה משותפות המעניקות לאזור זהות מובחנת ומבדילות אותו משאר חלקי העולם המוסלמי. התרבות הערבית מושפעת מהתרבות המוסלמית והשפיעה עליה, אך נכללים בה גם תרבויות לא־אסלאמיות דוברות ערבית. העולם הערבי מחולק לעיתים לאזורים נפרדים בהתאם לתרבויות, ניבים ומסורות שונות הכוללים את חצי האי ערב (כווית, בחריין, קטר, ערב הסעודית, עומאן, תימן ואיחוד האמירויות הערביות), מצרים, הלבנט (לבנון, סוריה, הרשות הפלסטינית וירדן), המגרב (לוב, תוניסיה, אלג'יריה, מרוקו ומאוריטניה), מסופוטמיה (עיראק), ישראל וסודאן.

התרבות הערבית מחולקת לשלושה חלקים עיקריים, התרבות העירונית (אל-מודון), התרבות הכפרית (א-ריף), ותרבות הנוודים (אל-בדאוו). בדרך כלל, רוב מדינות המפרץ יחד עם חלקים של ירדן ועיראק נחשבים כבדאוו (בדואים). אזורים כפריים של מדינות אחרות כגון שטחי הרשות הפלסטינית ועזה, חלקים מהחברה הערבית בישראל, סוריה, לבנון, אלג'יריה ותוניסיה נחשבים תרבויות כפריות. הערים שלהם נחשבות לתרבויות עירוניות. למעשה, רוב הערים הגדולות הערביות מוכרות כתרבויות עירוניות, כגון קהיר, ביירות, רבאט, בגדאד, אלכסנדריה, דמשק, מרקש וכדומה. אזור הלבנט, במיוחד שטחי הרשות פלסטינית ועזה, לבנון, סוריה כמו גם מצרים ידועות בהיסטוריה ארוכת השנים של תרבות עירונית.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא תרבות ערבית בוויקישיתוף

• מרדכי קידר, הַמִּדְבָּר מְדַבֵּר, באתר News1 מחלקה ראשונה, 13 בספטמבר 2015

ערך זה הוא קצרמר בנושא תרבות ובנושא המזרח התיכון. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.