לדלג לתוכן

Associated Press

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המונח "AP" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו AP (פירושונים).
Associated Press
נתונים כלליים
תקופת הפעילות 22 במאי 1846 – הווה (178 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
חברות בנות
  • Associated Press Television News
  • Associated Press-NORC Center for Public Affairs Research עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום המטה ניו יורק, ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
ענפי תעשייה מדיה חדשותית, תעשיית התקשורת עריכת הנתון בוויקינתונים
מוצרים עיקריים חדשות עריכת הנתון בוויקינתונים
מנכ"ל Louis Boccardi עריכת הנתון בוויקינתונים
 
ap.org
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

Associated Press (תעתיק: אסוֹשייטד פְּרס; מוכרת גם בראשי התיבות: AP, "איי-פי") היא סוכנות ידיעות אמריקאית. במאה ה-21, זוהי סוכנות הידיעות הגדולה בעולם.

הסוכנות מנוהלת על ידי תאגיד של עיתונים, ופועלת כקואופרטיב שלא למטרות רווח. השותפים בה הם מספר רב של עיתונים וגופי תקשורת, אשר חולקים ביניהם את התוכן שהם מייצרים. גופי תקשורת אחרים, שאינם שותפים, יכולים לרכוש ממנה את התוכן שהיא מייצרת. הסוכנות זכתה ב-53 פרסי פוליצר, בהם 31 לצילום, מאז החלה חלוקת הפרס בשנת 1917. בין השאר זכה בפרס עובד הסוכנות, הצלם הישראלי עודד בלילטי[1].

ארגוני החדשות שהם עמיתים של ה-AP היו מחויבים בראשית קיומה של הסוכנות להעביר ידיעות בלעדיות וידיעות אלה זיכו אותם בקבלת ידיעות מה-AP וכך יצרו מועדון בלעדי. ארגוני חדשות שלא היו עמיתים של הסוכנות לא יכלו להשתמש בידיעות אלו. הבלעדיות של המועדון וכניסתן של רשתות עיתונים גדולות עודדו שיתוף של עיתונים גדולים עם קטנים. בעיה מרכזית שעמדה בפני חברי ה־AP הייתה איך לפתח שיטה, שתעודד שיתוף של ידיעות שהעיתונים אספו בנפרד. בנוסף, מדיניות הבלעדיות יצרה חשש להתנגשות עם מדיניות התחרות הנהוגה בארצות הברית[2].

ב-1945 פסק בית המשפט העליון של ארצות הברית כי AP הפרה את חוקי התחרות של ארצות הברית, בכך שסירבה למכור ידיעות לעיתונים שאינם חברים בארגון. החלטה זו הביאה להתחזקות המתחרה העיקרית שלה בארצות הברית - United Press International[3].

בשנת 2005 עברה הסוכנות תהליך של שינוי ארגוני במטרה להתאים את השירות שלה לעידן האינטרנט. בין השאר החלה לגבות תשלום לשימוש בתכנים המקוונים שלה[4], והקימה רשת וידאו מקוונת בשיתוף אתר MSN של חברת מיקרוסופט[5]. בשנת 2006 הסכימה חברת גוגל לשלם לסוכנות דמי מנוי, עבור ידיעות חדשותיות המופיעות בתוצאות החיפוש. זאת לאחר שגוגל שהפסידה בתביעה שהוגשה כנגדה על ידי סוכנות הידיעות הצרפתית, החליטה לשלם גם ל-AP[6]. בנובמבר 2009 החלה להפעיל טכנולוגיית הצפנה חדשה במטרה לצמצם את השימוש שנעשה בידיעות ובכתבות שהיא מפיצה באתרי אינטרנט ללא רשות וללא תשלום[7].

ב-2016 הודיעה הסוכנות שתחל להשתמש בבינה מלאכותית כדי לפרסם דיווחים שוטפים על משחקי ליגות הבייסבול. דיווחים שייוצרו אוטומטית על ידי אלגוריתם[8].

החברה הוקמה בשנת 1846 על ידי שישה עיתונים מניו יורק, The Sun, ניו יורק הראלד, New-York Tribune, New York Courier and Enquirer, The Journal of Commerce ו-New York Evening Express. במטרה לחלוק בעלויות של איסוף ידיעות ודיווחים ממלחמת ארצות הברית–מקסיקו שפרצה באותה שנה.

בשנת 1899 השתמשה לראשונה בטלגרפיה אלחוטית בשידור גלי רדיו כדי להפיץ ידיעות וב-1914 השתמשה לראשונה בטלפרינטר (Teleprinter), שהפך את האפנון הטלגרפי לאוטומטי לחלוטין.

בשנות ה-40 של המאה ה-20 החלה לפעול במזרח התיכון והציבה כתבים בקהיר[9], ירושלים[10], תל אביב[11] וביירות[12].

בעקבות מאמר שמתח ביקורת על תפקודה של AP בגרמניה הנאצית הודתה הסוכנות שלפי דרישת הנאצים היא פיטרה שישה צלמים יהודים בגרמניה, אך סייעה להגירתם משם, העסיקה צלמים פרו-נאצים, וסיפקה לנאצים תצלומים ששימשו את התעמולה הנאצית[13].

AP נכנסה לתחום שידורי רדיו בשנת 1941 כשהחלה להפיץ חדשות לתחנות רדיו; היא הקימה רשת רדיו משלה בשנת 1974. בשנת 1994 הקימה את APTV, סוכנות לאיסוף חדשות בווידאו. APTV התמזגה עם WorldWide Television News בשנת 1998 ליצירת APTN, המספקת וידאו לתחנות טלוויזיה ואתרים בינלאומיים.

בספטמבר 2000, במהלך האינתיפאדה השנייה, פרסמה סוכנות הידיעות AP תצלום בו נראה אדם פצוע יושב שותת דם ולידו עומד שוטר משמר הגבול ישראלי, כשהוא מניף בידו אלה, כביכול כלפי האדם הפצוע, כשעל-פי הכיתוב המופיע מתחת לתצלום הפצוע הוא מפגין פלסטיני. מאוחר יותר התברר כי הפצוע שבתמונה הוא טוביה גרוסמן, יהודי אמריקאי שהותקף בידי פלסטינים וכי השוטר שלידו מניף אלה כדי להדוף ולהניס את הפורעים. הסוכנות התנצלה על הפרסום עם הכיתוב השגוי שנעשה בטעות. באוקטובר 2002 נפגע קל צלם הסוכנות מאש טנקים בג'נין[14].

בשנת 2006 פיטרה עיתונאי עקב החלטתו להפיץ ברשת של סוכנות הידיעות מאמר ביקורתי על הנשיא ג'ורג' בוש. שעה לאחר שהופץ המאמר הביקורתי הודיעה מערכת AP ללקוחותיה שיש להתעלם ממנו ולא לעשות בו שימוש. מאחר שמאז הקמתה מקפידה על קו מאוזן ובלתי מפלגתי, בעיקר כדי שתוכל למכור את שירותיה לעיתונים מכל גוני הקשת הפוליטית[15].

במאי 2018 בטור שפורסם בניו יורק טיימס מספר מתי פרידמן, עורך ב-AP בעבר, כי נהג לציית לדרישת החמאס להציג את אנשיו שנהרגו כאזרחים ובכך להעלות את מספר האזרחים שנהרגו על ידי ישראל[16][17].

ב-15 במאי 2021 הפגיז צה"ל את "מגדל אל־ג'לאא", בו שוכנים משרדי AP בעזה. בתגובה אמר נשיא AP גארי פרואיט: "אנחנו מזועזעים מכך שהצבא הישראלי תקף והשמיד את הבניין שהכיל את משרדי אי-פי וכלי תקשורת נוספים בעזה. זוהי התפתחות מטרידה במיוחד". דובר צה"ל אמר כי הצבא תקף את הבניין מפני ששימש בסיס מודיעיני של החמאס, לאיסוף מודיעין להתקפות על ישראל[18].

ב-21 במאי 2024 החרים משרד התקשורת ציוד מהסוכנות, שבין לקוחותיה נמצא גם ערוץ אל-ג'זירה. החרמת הציוד בוצעה במסגרת "חוק אל-ג'זירה".[19] לאחר מספר שעות החזיר משרד התקשורת את הציוד בעקבות לחץ אמריקאי.[20]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא Associated Press בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ פוליצר לעודד בלילטי, באתר העין השביעית, 1 ביוני 2007
  2. ^ Jonathan Silberstein-Loeb, Exclusivity and Cooperation in the Supply of News: The Example of the Associated Press, 1893–1945, Journal of Policy History 24, 2012/07, עמ' 466–498 doi: 10.1017/S0898030612000140
  3. ^ Associated Press v. United States, 326 U.S. 1 (1945)
  4. ^ הארץ, סוכנות הידיעות AP רוצה לכבוש את העולם, באתר TheMarker‏, 24 ביוני 2005
  5. ^ ליאון איצקר, AP ו-MSN יפתחו רשת וידיאו מקוונת, באתר הארץ, 9 בנובמבר 2005
  6. ^ איתמר ב"ז, מי מנצל את מי?, באתר העין השביעית, 1 בנובמבר 2006
  7. ^ רפי מן, שודדי החדשות, באתר העין השביעית, 26 ביולי 2009
  8. ^ נמרוד צוק, האלגוריתם ידווח: סוכנות הידיעות AP תשתמש בכתבי ספורט רובוטיים, באתר כלכליסט, 4 ביולי 2016
  9. ^ הערבים דורשים החזרת התושבים לג'בע ועין רזל, מעריב, 16 באוגוסט 1948
  10. ^ מנהל "אסושייטד פרס" שוהה בארץ אתמול, משמר, 11 באוקטובר 1943
  11. ^ מחכים למנוי נציג ישראל בלונדון, הַבֹּקֶר, 8 בפברואר 1949
  12. ^ עזם פחה דן על הרכבת ממשלה ערבית, הצופה, 16 בנובמבר 1947
  13. ^ אתר למנויים בלבד עופר אדרת, אי-פי מתעקשת שלא שיתפה פעולה עם הנאצים אך מודה: פיטרנו עובדים יהודים והפצנו תמונות תעמולה, באתר הארץ, 10 במאי 2017
  14. ^ צלם סוכנות איי.פי נפגע קל מאש טנקים בג'נין, באתר וואלה, 7 באוקטובר 2002
  15. ^ אסור להפיץ דעה - פיטורים באיי.פי, באתר העין השביעית, 1 במאי 2006
  16. ^ Matti Friedman, ‏Falling for Hamas’s Split-Screen Fallacy, New York Times, May 16, 2018
  17. ^ אתר למנויים בלבד אי-פי, תחקיר אי-פי: רק 11% מההרוגים בעשרות תקיפות בתים ב"צוק איתן" היו חמושים; רוב ההרוגים אזרחים, באתר הארץ, 13 בפברואר 2015
  18. ^ אתר למנויים בלבד הארץ והארץ, הריצה במדרגות והטלפון לפני הפיצוץ: מבט מקרוב להשמדת בניין התקשורת בעזה, באתר הארץ, 16 במאי 2021
  19. ^ איתמר אייכנר, דניאל אדלסון, עקב חוק אל-ג'זירה: הוחרם ציוד מסוכנות הידיעות הגדולה בעולם - והשידור מגבול עזה ירד, באתר ynet, 21 במאי 2024
  20. ^ רן בוקר, מורן אזולאי, איתמר אייכנר, הזיגזג של קרעי, לאחר הזעם האמריקני: "הוריתי להשיב את הציוד לסוכנות AP", באתר ynet, 21 במאי 2024