GBU-28
GBU-28 היא פצצה מונחית לייזר המוטלת ממטוס ומכונה "מפצחת בונקרים" בשל יכולתה לחדור ולפוצץ בונקרים מחופרים בתוך האדמה.
הפצצה פותחה והותאמה במיוחד לצבא ארצות הברית ונעשה בה שימוש לראשונה במלחמת המפרץ ב-1991 וכן במלחמת עיראק ב-2003 כנגד מרכזי פיקוד ושליטה של צבא עיראק.
הפצצה שוקלת כ-2,273 ק"ג מתוכם כ-300 ק"ג חומר נפץ.
הפצצה מונחית אל עבר המטרה בעזרת קרן לייזר. ראש החישה של הפצצה מאתר נקודת לייזר המוקרנת על ידי מטוס או על ידי כוחות מיוחדים על הקרקע לעבר המטרה והפצצה מוטלת ודואה לכיוונה. הפצצה מנווטת באמצעות מערכת ניווט אינרציאלית ו-GPS.
בניסויים שנערכו במדבר נבדה, הוכיחה הפצצה כושר חדירה לאדמה עד לעומק של 30 מטרים או חדירה לבטון מזוין עד לעומק של 6 מטר טרם הפיצוץ.
ב-2011 פורסם כי ממשל אובמה סיפק לישראל 55 פצצות מסוג זה[1].
היסטורית פיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך מלחמת המפרץ, התעורר צורך אצל צבאות הקואליציה בפצצות שחודרות לעומק האדמה, עם יכולת דומה לפצצות דוגמת הגרנד סלאם שהייתה בשימוש במלחמת העולם השנייה. לאף חיל אוויר במערב לא היה פצצה עם יכולת כאלו. ארצות הברית פיתחה תוך פרק זמן קצר של כ-28 יום מפצחת בונקרים, מונחית לייזר, שנקראה GBU-28.
במהלך המלחמה הפצצות הוטלו על ידי מפציצי F-111 ארדברק ומטוסי F-117 נייטהוק חמקנים.
מפרט טכני[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יעוד: השמדת מטרות תת-קרקעיות
- משקל: 2,273 ק"ג
- אורך: 7.6 מטר
- קוטר:711 מ"מ
- מוטת כנפים: 1.7 מטר
- טווח הטלה: 9 ק"מ
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
