לדלג לתוכן

LFO

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ערך ללא מקורות
בערך זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב וייתכן שמדובר במחקר מקורי.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ערך ללא מקורות
בערך זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב וייתכן שמדובר במחקר מקורי.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
אזור ה-LFO בסינטיסייזר מודרני

LFO הוא ראשי תיבות באנגלית של Low Frequency Oscillation, או "תנודה נמוכת תדר". במקור, מדובר היה במעגל חשמלי, אשר ייצר צלילים בתדרים נמוכים מאוד (בסביבות 20 הרץ). כיום, מדובר ברכיב אלקטרוני המאפשר שליטה בתכונותיהם ובהתנהגותם של צלילים אחרים בסינתיסייזר.

שימוש בתנודה נמוכת תדר, כרעיון, הופיע כבר בסינטיסייזרים האנלוגיים, המודולריים, החל משנות ה-60 של המאה ה-20. בתחילה, ה-LFO לא היה כלי בפני עצמו, אלא תופעת לוואי שנגרמה מכיוון נמוך במיוחד של המתנד החשמלי של אותם סינטיסייזרים. אולם, ברבות השנים, החלו להבין את הפוטנציאל הגלום ברתימת גלים בתדר נמוך על מנת לשלוט בהתנהגותם של צלילים אחרים (הסינטיסייזרים באותה עת איפשרו שליטה זו, מפני שהיו מודולריים, ואיפשרו ניתוב של צלילים ממספר מקורות אל יציאת קול בודדת).

הפיכתו של מעגל ה-LFO לחלק מאזור השליטה בסינטיסייזר, להבדיל מהיותו צליל עצמאי, התקדמה עם המעבר לסינטיסייזרים דיגיטליים, אשר לא היו מודולריים. סינטיסייזרים אלה הכילו "תחנות" שונות בהן הצליל עבר טרם הגיע ליציאת הקול, תחנות שאפשרו למוזיקאי לשלוט בעוצמה, במעטפת העוצמה, בפילטר, במעטפת הפילטר וכיוצא בזה פרמטרים הקובעים כיצד יסונתז הצליל. אחת מתחנות אלו, עד היום, היא ה-LFO.

כיום (2016), ה-LFO הוא רכיב חובה בכל סינטיסייזר, בין אם מבוסס חומרה ובין אם מבוסס תוכנה, לרבות סינטיסייזרים המשולבים בסמפלרים ובמכשירים אחרים. הסטנדרט הרווח בסינטיסייזרים הוא לפחות שני מעגלי LFO, ובחלק אף שלושה.

ה-LFO במשמעותו המודרנית לא מייצר, כאמור, צליל כלשהו. הוא מייצר גל "רעיוני", אשר מנותב לשליטה ולמניפולציה בצלילים אחרים, אמיתיים. לדוגמה, ניתן לקחת צליל של גל סינוס בסיסי, מונוטוני (כמו צליל חיוג), ולנתב אליו LFO בצורת גל סינוס, שישלוט בגובה הצליל. התוצאה: צליל החיוג יהפוך לצליל עולה ויורד, כמו צליל אזעקה. שימושים דומים (אך עדינים יותר) במנגנון זה, מסייעים להרעיד צלילים, וליצור בהם ויברטו (הרעדת גובה, "סלסול") או טרמולו (הרעדת העוצמה).

שימוש רווח נוסף ב-LFO, בעיקר במוזיקת מועדונים אלקטרונית, הוא ניתובו לשליטה בפילטר של צליל "רעש לבן", דבר היוצר, כאשר נעשה נכון, צלילים "חלליים" ומלאכותיים. אפקטים מיוחדים רבים במוזיקה ובסרטים נובעים מ-LFO המעוות צליל מקור באופן כה חזק, עד כי כל המאפיינים המקוריים של הצליל נעלמו, ומה שנותר הוא אפקט מלאכותי.

מאחר שה-LFO ניתן לתכנות, ומאחר וישנם אינספור צלילי בסיס לנתב אותו אליהם, השימושים ב-LFO מגוונים ורבים. כאשר בסינטיסייזר ישנם 2 LFO או יותר, ניתן אף לנתב LFO אחד כך שישלוט בתדר של האחר, ובתוך כך להתגבר על אחת מהמגבלות הבסיסיות של LFO בודד, היא מגבלת החזרתיות הקבועה שלו (אם נמשיך בדוגמת האזעקה - האזעקה תמיד עולה ויורדת באופן מחזורי, בלי שינוי במהירות העלייה והירידה).

הפרמטרים אותם ניתן לקבוע עבור כל LFO הם:

  • צורת הגל (Shape): סינוס, מרובע, משולש, שן מסור, טרפז וצורות גל נוספות (בסינטיסייזרים מתקדמים).
  • תדירות הגל (Rate): מספר חזרות בשנייה (הרץ) או על בסיס סולם אורדינלי.
  • סנכרון (Sync): עם תחילת הצליל ה"אמיתי" (כלומר, עם הלחיצה על הקליד), חופשי, חיצוני.
  • עיכוב (Delay): מתחיל מיד או לאחר מספר מוגדר מראש של מילי-שניות.
  • הדרגתיות (Fade): כניסה מיידית, כניסה הדרגתית, יציאה מיידית או יציאה הדרגתית.
  • עוצמת הניתוב (Modulation Value): עוצמת ההשפעה של הפרמטרים לעיל על הצליל;
  • יעד הניתוב (Modulation Assign/Target/Destination): עוצמה, באלאנס, פילטר, גובה הצליל ועוד.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]