EBM

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
EBM
Front242 3.jpg
מקורות סגנוניים סינתפופ, ניו וויב, טכנו.
מקורות תרבותיים המוזיקה האלקטרונית של סוף שנות השבעים.
כלים סינתיסייזר, מכונת תופים, מקלדת אלקטרונית, סמפלר, תופים, גיטרה
פופולריות מיינסטרים מהלך שנות ה-90' בגווניו השונים
נגזרות אינדסטריאל, פיוצ'רפופ, דארקוויב, סינתפופ.
תת-סוגות
אולדסקול EBM, טכנו אינדסטריאל.

EBM (מאנגלית: Electronic body music - "מוזיקת גוף אלקטרונית") הוא זרם של מוזיקה אלקטרונית אשר ניצניו בניו וייב ובסינת'פופ האלקטרוניים של סוף שנות ה-70 של המאה ה-20 והוא והתפתח מאד במהלך שנות התשעים.

הזרם משלב בתוכו אלמנטים ממוזיקת ניו וייב, סינתפופ, פאנק, ובמידה פחותה גם דאנס ורוק גותי. מבחינה תרבותית, סצנת ה-EBM נמנית עם סצנות נוספות בתרבות הדארק.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

את המונח EBM‏, Electronic Body Music, יצרה להקת Front 242 הבלגית כדי לתאר את סגנון המוזיקה הייחודי שלהם. יש הרואים ב-Front 242 להקת ה-EBM הראשונה. כבר בשנותיו הראשונות קיבל הסגנון גוון "דארק", אשר הלך והתעצם עם השנים; כיום המוזיקה מזוהה באופן מובהק עם תרבות הדארק ורוב האירועים המויזקאליים של הסצנה נערכים במועדונים בעלי אופי "אפלולי" ונון-קונפורמיסטי או מחתרתי.

הסגנון המסורתי של המוזיקה נקרא "אולדסקול EBM" (מלשון Old school) והוא פותח על ידי להקות מרכז אירופאיות כגון Front 242, DAF, Tyske Ludder, Jager90 ועוד. סגנון זה משלב בתוכו אלמנטים מחתרתיים, אנרכיסטיים ופרודיים מובהקים.

במהלך שנות ה-90 התפתח מאד הז'אנר ונוצר בו תת-סגנון חדש בשם "ניוסקול" (מלשון New school) הנחשב למתון יותר מבחינה מלודית ומשלב גם גיטרות וסגנון גותי יותר, בין חלוצי התקופה: Stromkern ,Funker Vogt, E-Craft, Tyske Ludder, Suicide Commando ,Feindflug ו-Velvet Acid Christ. בשנות ה-90 המאוחרות התקרב הזא'אנר עוד יותר לסינת'פופ ובין חלוצי התקופה: VNV Nation ,Apoptygma Berzerk ,Assemblage 23 ו-Covenant. יש המכנים את הניוסקול EBM בשם "פיוצ'רפופ" שכל הוא משלב מוטיבים עתידיים.

בשנות ה-2000 המוקדמות נוצר בז'אנר תת-סגנון נוסף הנקרא "EBM תעשייתי" (Industrial EBM); בניגוד לאולדסקול ולניוסקול, סגנון זה נחשב לקרוב יותר למוזיקת טראנס.

רק בשנות ה-2000 המוקדמות החל הסגנון לקבל ליינים ייעודיים בישראל ונוגן על ידי תקליטנים שהכירו אותו בעיקר בחוץ לארץ עוד משנים עברו.

אולדסקול EBM[עריכת קוד מקור | עריכה]

אולדסקול EBM[1][2] מהווה תת-הסגנון המובחן הראשון של המוזיקה. שורשיו של סגנון זה ביצירותיה של להקת Front 242 הבלגית והוא פותח על ידי להקות גרמניות בעיקר.

ה"אולד סקול" הוא מהיר יותר מבחינה מלודית, ומתאפיין גם במינימליזם צלילי, במידה ניכרת של חוזרניות מקצבית, ובבאס-ליין כבד יותר. הסגנון מאופיין גם במלל פרו סוציאל-דמוקרטי, אנטי-קפיטליסטי, אנטי-פשיסטי, אנרכיסטי, פרודי, ולעתים גם אנטי-אמריקני, וכזה המביע לעג למודרניזם ולתרבות הצריכה. מוזיקה זו נחשבת ל"מחתרתית" ו"קשיחה" יותר מסוגי EBM אחרים.

למרות השם "אולד סקול" מדובר בשם של תת-סגנון ולא באסופת שירים ראשוניים או ישנים; שירים בסגנון אולד סקול אינם משויכים לטווח שנים מסוים ושירים מתת סוג האולד סקול מתפרסמים בקצב דומה לשירי EBM אחרים.

להלן כמה הרכבים המתמחים ב-אולדסקול EBM:

  • DAF
  • Jager90
  • Sturm Cafe
  • Tyske Ludder
  • AD:Key
  • Pantser Fabriek

ניוסקול EBM[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניוסקול EBM הוא הסוג ה"רגיל" והנפוץ ביותר של המוזיקה. לעתים מכונה בפשטות "EBM רגיל" או "EBM מסחרי". בתוך תת-סגנון זה נמנה גם תת-סוג הפיוצ'רפופ, ולעתים אף האינדסטריאל (אם כי האינדסטריאל נחשב קרוב יותר לאולד סקול בשל היותו נוקשה, מהיר, ומחתרתי יותר מהניוסקול-פיוצ'רפופ ומשלב אלמנטים מוזיקת טראנס, אשר אינם זמינים כלל בניוסקול).

בניגוד לאולד סקול, שירי ניוסקול EBM אינם כוללים מסר מחתרתי בדרך כלל, ומבחינה מקצבית אינם נחשבים ל"מינימליסטיים" כמו האולד סקול וגם אינם חוזרניים וכבדים כמוהו. מלל השירים עוסק בעיקר ברומנטיקה וסיפורי אהבה בגוון אפלולי, ופחות נוגע במאבקים חברתיים ובבוז לשלטון מושחת, טייקונים, או תרבות הצריכה. במבט מסוים, סצנת הניוסקול נפוצה יותר בעולם בכלל, כלומר, ישנם יותר לייני מסיבות מסיבות לסצנה זו והיא גם מנוגנת כדרך אגב במקומות רבים יותר. עם זאת, מסיבות ניוסקול רבות כוללות גם נתח מסוים של זמן למוזיקת אולד סקול ולפעמים אף חצי מהמסיבה ויותר מוקדש לאולד סקול - תלוי בעיקר בקהל).

להלן כמה הרכבים המתמחים ב-ניוסקול EBM:

  • Covenant
  • Project pitchfork
  • Solar fake
  • Melotron
  • Assemblage 23
  • VNV Nation

אינדסטריאל EBM[עריכת קוד מקור | עריכה]

אינדסטריאל EBM הוא שמו של תת-סגנון של ה-EBM שהחל להתפתח בעיקר באמצע שנות ה-2000. זהו תת-סוג המשלב את ה-EBM עם מוזיקת האינדסטריאל. תת-סגנון זה מתאפיין בהיותו כולל אלמנטים של מוזיקת טראנס, וליריקה בקריינות משונה של לחש-צעקני (Whisper scream). הליריקה הנאמרת בלחש-צעקני זה היא למעשה מאפיין עיקרי המבדיל את ה EBM-Industrial מסוגי EBM אחרים.

על אף ההיבדלות והמאפיינים הייחודיים כגון לחש-צעקני ושילוב אלמנטים ממוזיקת טראנס, יש הרואים את ה EBM אינדסטריאל כבלתי נפרד מהEBM ניוסקול, ואכן, אירועי ניוסקול רבים שלא כוללים אולדסקול כלל, כוללים נתח משמעותי של שירי EBM Industrial.

הקליפים של שירי אינדסטריאל עושים שימוש במוטיבים גרפיים פוסט-אפוקליפטיים וכאלה מתחום הפיזיקה הגרעינית.

להלן כמה הרכבים המתמחים ב-אינדסטריאל EBM:

  • Asphyxia
  • Agonize
  • Velvet acid christ
  • Your bunny rot (הרכב ישראלי)
  • Reactor
  • X-Fusion

הסצנה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון לשנת 2016, סצנת ה-EBM נפוצה אך ורק בעיר תל אביב; אין מועדונים המנגנים EBM באופן בלעדי, אך ישנם ליינים ייעודיים למוזיקה זו, וישנן כמה קבוצות פייסבוק ישראליות העוסקות במוזיקה בהן מפרסמים המארגנים השונים מסיבות EBM. המסיבות כוללות בעיקר ניוסקול EBM (המכונה לעתים "EBM חדש" ולעתים גם "פיוצ'רפופ) ולעתים גם אינדסטריאל ו-EBM אולדסקול (תלוי בליין ובתקליטן).

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נכתב גם "EBM אולדסקול" ובאנגלית Old School EBM ובאופן פחות נפוץ EBM Old School
  2. ^ מכונה גם בגרמנית ובאופן פחוץ נפוץ Alte Schule EBM.



P music.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא מוזיקה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.