אלקטרופופ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלקטרופופ
Elecrtropop
מקורות סגנוניים סינת'פופ
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אלקטרופופאנגלית: Elecrtropop) הוא ז'אנר מוזיקלי המשלב אלמנטים של מוזיקה אלקטרונית ופופ. הכותב הולין ג'ונס תיאר אותו כגרסה של סינת'פופ עם דגש כבד על הסאונד האלקטרוני שלו. הז'אנר פותח בשנות ה-80 וצבר פופולריות והשפעה בסוף שנות ה-2000.[1]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנות ה-80 המוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערכים מורחבים – סינת'פופ, מוזיקה אלקטרונית

במהלך שנות ה-80 המוקדמות, החלו אמנים בריטיים כמו גארי ניומן, The Human League, סופט סל, ויסאג' וג'ון פוקס להוציא מוזיקה בסגנון סינת'פופ חדש שהזכיר מוזיקה אלקטרונית ונעשה בו שימוש עיקרי בסינתיסייזרים. את סגנון האלקטרו פיתח המוזיקאי אפריקה במבטה, שהושפע מה-Yellow Magic Orchestra ומקרפטוורק, והשפיע על סגנון הפופ משנות ה-80 של מדונה.[2]

מוזיקה חדשה ומרתקת החלה להגיע אל החופים הללו. היא זכתה לכינוי 'אלקטרופופ', מכיוון שמכשירים אלקטרוניים - בעיקר סינתיסייזרים וסינדראמים - שימשו ליצירת שירי פופ. אחד מהשירים הראשונים היה "Pop Muzik" של הלהקה M. הייתה הצטברות הדרגתית של שירי אלקטרופופ ראויים, אם כי הם עדיין נשמעו בעיקר רק בדיסקוטקים של רוק. ב-1981, סוף סוף עשתה המוזיקה החדשה רעש אדיר. השיר שפרץ את הדרך היה "Don't You Want Me" של The Human League.

 Anglomania: The Second British Invasion, מאת פארק פוטרבו, רולינג סטון, נובמבר 1983.[3]

המאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

בריטני ספירס, שאלבומה, Blackout, הביא את ז'אנר האלקטרופופ למיינסטרים.

בשנת 2008 הוציאה בריטני ספירס את אלבום האולפן החמישי שלה, Blackout, ששילב אלמנטים מהז'אנר והזניק אותו לרמת המיינסטרים. ב-2009 פורסמו בתקשורת כתבות ומאמרים שהכריזו על עידן חדש של כוכבי אלקטרופופ שונים, ואכן נרשמה עלייה בפופולריות של מספר אמני אלקטרופופ. בסקר "Sound of 2009" מטעם ה-BBC, עשרה מתוך 15 האמנים המובילים שנמנו היו מז'אנר האלקטרופופ.[4] בשנת 2008 זכתה הזמרת האמריקאית ליידי גאגא להצלחה מסחרית גדולה עם אלבום הבכורה שלה, The Fame, השייך לז'אנר. גם סצנת הקיי-פופ הפכה לנשלטת ומושפעת מאלקטרופופ, בין היתר אצל להקות כמו סופר ג'וניור, SHINee,‏ f(x) וגירלז ג'נריישן.[5]

בשנת 2019 כתב קנת וומאק כי הזמרת-יוצרת בילי אייליש "תפסה את מקומה כמלכת האלקטרופופ הנוכחית", לאחר שהוציאה את אלבומה הראשון, When We All Fall Asleep, Where Do We Go?, הכולל שירים השייכים לז'אנר.[6]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Jones, Hollin (2006). Music Projects with Propellerhead Reason: Grooves, Beats and Styles from Trip Hop to Techno. PC Publishing. ISBN 978-1-870775-14-4.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אלקטרופופ בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Jones 2006, p. 107.
  2. ^ David Toop (במרץ 1996), "A-Z Of Electro", The Wire, no. 145 {{citation}}: (עזרה)
  3. ^ "Anglomania: The Second British Invasion". Rolling Stone. נבדק ב-8 במאי 2022. {{cite journal}}: (עזרה)
  4. ^ UK gaga for electro-pop, guitar bands fight back (אורכב 23.07.2009 בארכיון Wayback Machine), The Kuwait Times, January 28, 2009
  5. ^ Mullins, Michelle (15 בינואר 2012). "K-pop splashes into the west". The Purdue University Calumet Chronicle. אורכב מ-המקור ב-4 ביוני 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  6. ^ Womack, Kenneth (10 במאי 2019). "Billie Eilish is the new pop intelligentsia". Salon. נבדק ב-8 במאי 2022. {{cite journal}}: (עזרה)