NTV Plus

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
NTV Plus
ООО «НТВ-Плюс»
NTV Plus logo 2016.jpg
סוג חברת מניות
סיסמה «Больше телевидения — больше плюсов»
יותר טלוויזיה — יותר יתרונות
מייסדים ולדימיר גוסינסקי
תאריך הקמה 1996
תאריך פירוק 2016 עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת אם גזפרום מדיה
חברות בנות NTV Plus B.V.
מיקום המטה מוסקבה עריכת הנתון בוויקינתונים
משרד ראשי מוסקבה
ענפי תעשייה תקשורת
מוצרים עיקריים טלוויזיה בלוויין
מנכ"ל מיכאיל דיומין
אנשי מפתח דמיטרי צ'רנישנקו (יו"ר דירקטוריון)
עובדים 1000 איש
 
www.ntvplus.ru
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

NTV Plusרוסית: НТВ Плюс) הוא שמה של ספקית טלוויזיה בלוויין, הראשונה מסוגה ברוסיה. נוסדה על ידי חברת ההחזקות "מדיה מוסט" ביולי 1996, ביוזמת עובדי ערוץ הטלוויזיה NTV.

מאז 2003 נמצאת בבעלות חברת החזקות התקשורת גזפרום-מדיה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החברה הוקמה באמצע 1996 והייתה לשירות הטלוויזיה בלוויין הראשון ברוסיה. השידור האנלוגי החל ב-1 בספטמבר 1996. את שידורו חנך ראש ממשלת רוסיה דאז ויקטור צ'רנומירדין ואחד המנויים הראשונים היה נשיא רוסיה דאז, בוריס ילצין. עד סוף 1996 היו לחברה 17,000 מנויים.

בסוף 1997 מספר המנויים הגיע ל-133,000 והחברה סיפקה ששה ערוצים: ערוץ קולנוע מקומי, ערוץ קולנוע זר, ערוץ ספורט, ערוץ מוזיקה, ערוץ ליילי וערוץ ילדים. באוקטובר 1997 החברה חתמה על הסכם עם חברת Hughes Space & Communications International האמריקאית לבניית הלוויין "Bonum-1", עבודות שהושלמו בתוך שנה. הלוויין שוגר ב-22 בנובמבר 1998 ואז החלו שידורי הטלוויזיה בלוויין. באותה שנה גם נחנך אתר האינטרנט הרשמי.

בפברואר 1999 החברה עברה משידור אנלוגי לשיטת שידור דיגיטלית ובתוך שנה נוספו 30 ערוצים חדשים, כדוגמת =Eurosport, Hallmark (כיום — Diva Universal), MTV, VH1, Nickelodeon, Fox Kids (אחר כך — Jetix, כיום — Disney Channel), Discovery Russia ו-Animal Planet, Euronews והוקו 2 ערוצים חדשים: ערוץ NTV Plus Futbol לשידור משחקי כדורגל וערוץ סרטי אקשן בשם NTV Plus Boevik.

בינואר 2000 נוספו גם הערוצים Discovery — Travel & Adventure‏, Sci-Trek (היום — Science) ו-Civilization (היום — Discovery World). באותן שנים גם הופצו שידורי הערוצים הפדרליים RTR, NTV, TNT, MTV-Russia וערוץ הרדיו Sport FM. לאחר שריפה שפרצה באוסטנקינו נוספו גם הערוצים ORT, TVC ו-TV6.

במאי 2000 שוגר הלוויין Eutelsat W4 שהפך לפלטפורמה העיקרית דרכו החברה סיפקה את שידורי לשטחי רוסיה האירופית.

לאחר החלפת הבעלים וסילוקה של חברת מדיה-מוסט, החברה עמדה בפני סכנת סגירה, אך בנובמבר 2001 החברה ניצלה לאחר שנרכשה מידי "מדיה-מוסט" על ידי תאגיד גזפרום-מדיה.

לקראת סוף 2001 מספר המנויים ומשקי הבית המשתמשים ב-NTV Plus הגיע לכדי 200,000.

במאי 2002 החברה הקימה מחלקה לביטחון כלכלי שנועדה להיאבק בשימוש פיראטי (אחת ההצלחות הראשונות הייתה ניהול התיק המשפטי נגד חברת כבלים מקומית ברוסיה שנתבעה על שידור לא חוקי של ערוצי NTV Plus במרץ 2003) ובאותו חודש נכללו בתוכניות השידורים גם הערוצים REN-TV ו-STS מוסקבה (СТС-Москва).

לקראת סוף 2003 היו לחברה 260,000 מנויים ושנה לאחר מכן הגיע מספר המנויים ל-360,000 לאחר שהכניסה לשידוריה בשנת 2004 ערוצי ספורט וערוץ מוזיקה פופולרי.

באוקטובר 2005 שידורי האודיו של כמה ערוצים הועבר לפורמט Dolby Digital 5.1. באותה שנה נחנכה חברת חדשה לטלוויזיה בכבלים בשם "טריקולור" שהחלה להתחרות בה.

במרץ 2006 החלו שידורי החברה לסיביר ולשטחי המזרח הרחוק הרוסי באמצעות הלוויין "Bonum-1". בסוף אותה שנה הגיע מספר המנויים ל-500,000. באפריל 2007 החלו לראשונה שידורי ערוצים באיכות HD.

בנובמבר 2008 NTV Plus נכנסה לשוק האוקראיני והחלה להפעיל שידורי טלוויזיה בלוויין גם במדינה זו.

בפברואר 2010 אתר האינטרנט של החברה החל בשידור בתשלום של שידורי ספורט. במאי אותה שנה החברה הייתה הראשונה לשדר משחק ספורט בשידור חי באיכות 3DTV.

בנובמבר 2015 החברה החליטה להפסיק את שידורי הספורט העצמאיים. הושק ערוץ Match TV שהופעל ישירות על ידי גזפרום-מדיה וכונה ערות הטלוויזיה הספורטיבי הלאומי (Национальный спортивный телеканал).

בשנת 2017 החברה החלה בשידורים באיכות 4K.

ערוצים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגוון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

חדשות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינלאומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תעודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צפייה על פי דרישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערוצי HD[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערוצי 4K/UHD[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוקראינה בלבד[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבוגרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רדיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנהלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנכ"לים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אלכסיי ציבארב (1996-1997)[1]
  • ולאדילן ארסנייב (1997)[2]
  • ולדימיר טרויפולסקי (1997-1998)[3][4]
  • יבגני יאוקביץ' (1998-2002)[5][6]
  • אנטון קודריאשוב (2002-2003 Hamish)[7]
  • אלכסנדר אורדז'וניקידזה (2003-2005)
  • דמיטרי סאמוחין (2005-2011)
  • אלכסיי קוקולבסקי (2011-2013)
  • איליה סיטקובסקי (2013-2014)
  • סטניסלב רודיונוב (2014-2015)
  • אלכסנדר ורונסקי (2015)[8]
  • מיכאל דיומין (2016 ואילך)[9]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים [עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "На старте эпохи". Comnews. 2016. 
  2. ^ "Спутниковый Эверест Арсеньева". Comnews. 2016. 
  3. ^ Николай Орлов. (30 בספטמבר 1997). "Новости проекта «НТВ-Плюс»". Журнал «Теле-Спутник», № 9 (23). בדיקה אחרונה ב-4 בדצמבר 2013. 
  4. ^ "Новости телекомпаний". Журнал «Теле-Спутник», № 2 (28). 28 בפברואר 1998. בדיקה אחרונה ב-4 בדצמבר 2013. 
  5. ^ Максим Балутенко. (10 בספטמבר 2001). "«НТВ-Плюс» осталось без генерального директора". Газета «Время новостей», № 164. בדיקה אחרונה ב-5 בדצמבר 2013. 
  6. ^ "Якович Евгений Романович". אורכב מ-המקור ב-2013-01-21. בדיקה אחרונה ב-19 בינואר 2013. 
  7. ^ "Журнал Теле-Спутник". אורכב מ-המקור ב-2013-01-21. בדיקה אחרונה ב-19 בינואר 2013. 
  8. ^ "Новым гендиректором «НТВ-Плюс» назначен Александр Вронский". Деловой Петербург. 26 במרץ 2015. בדיקה אחרונה ב-26 במרץ 2015. 
  9. ^ "«Газпром-медиа» сообщает о новых назначениях". АО «Газпром-медиа холдинг». 31 בדצמבר 2015. בדיקה אחרונה ב-1 בינואר 2016. 
LCD generic tv.jpg ערך זה הוא קצרמר בנושא טלוויזיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.