Physical Graffiti

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Physical Graffiti
LedZeppelinPhysicalGraffitialbumcover.jpg
אלבום אולפן מאת לד זפלין
יצא לאור 24 בפברואר 1975
הוקלט 1970- 1974 (לא באופן רציף)
סוגה הארד רוק בלוז רוק ורוק מתקדם
אורך 82:15
חברת תקליטים Swan Song Records
הפקה ג'ימי פייג'
Allmusic mw0000190771
כרונולוגיית לד זפלין
Houses of the Holy
(1973)
Physical Graffiti
(1975)
Presence
(1976)

Physical Graffiti הוא האלבום השישי של להקת הרוק לד זפלין שיצא לאור בשנת 1975, וזהו גם האלבום הכפול היחיד שהוציאה הלהקה במהלך הקריירה שלה.

עובדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האלבום הוא הראשון שהלהקה הוציאה לאור תחת התווית של חברת ההפקות שלה - Swan Song Records. האלבום נחשב לאחד הפופולריים ביותר של הלהקה, כשבארצות הברית לבד הוא נמכר ב-16 מיליון עותקים. השירים באלבום סודרו בסדר כזה בו כל שיר מהווה אקספוזיציה לשיר הבא אחריו. תרומתו של ג'ימי פייג' לאלבום חשובה ביותר, כשנגינת הגיטרה שלו היא הבולטת ביותר כמעט בכל השירים. כל חברי הלהקה הציגו את עצמם במיטב היכולות המוזיקליות שלהם, והאלבום מכיל מגוון רב של השפעות וסגנונות מוזיקליים. האלבום נחשב לאחד מאלבומי ההבי מטאל הגדולים ביותר עם מספר רב של שירים בולטים.

אריזת האלבום המקורי בפורמט התקליט כללה פתחים בחלונות של המבנה המצולם על עטיפת האלבום, כשבחלונות על האריזות הפנימיות של התקליט הוצבו תמונות של חפצים ואנשים שונים שהופיעו דרך הפתחים על האריזה החיצונית, ביניהן תמונות של חברי הלהקה בבגדי נשים. שני המבנים שצולמו בשביל עטיפת האלבום נמצאים ברחוב "Mark's Place", 96 ו- 98 בניו יורק.

האלבום הגיע למקום הראשון במצעדים של הבילבורד. בשנת 1998 קוראי המגזין הבריטי "Q" מיקמו את האלבום במקום ה-32 ברשימת "האלבומים הבריטים הגדולים ביותר" ובשנת 2001 המגזין מיקם אותו בתור אחד מבין חמישים אלבומי הרוק הכבדים ביותר. בשנת 2003 רשת VH1 מיקמה את האלבום בתור האלבום ה-71 מבין הגדולים ביותר. מגזין הרולינג סטון מיקם את האלבום במקום ה-70 ברשימת "500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים".

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העבודה על Physical Graffiti התקיימה מינואר עד פברואר של שנת 1974 בהידליי גראנג'. מספר מהשירים באלבום הוקלטו במהלך העבודה על אלבומים קודמים של הלהקה. הקטע האינסטרומנטלי Bron-Yr-Aur הוקלט ביולי 1970 באולפני- Island שבלונדון בשביל האלבום Led Zeppelin III. השירים Night Flight ו- Boogie With Stu הוקלטו בהדליי גרנאג' והשיר Down By The Seaside הוקלט באולפני Island, כולם נועדו לאלבום Led Zeppelin IV. השירים The Rover ו- Black Country Woman הוקלטו באותו סשן עם השיר D'yer Mak'er, כשהם משתמשים באולפן הנייד של הרולינג סטונז במאי, 1972. השיר Houses Of The Holy הוקלט גם הוא באותה תקופה אך באולפני Olympic. האלבום Houses of the Holy נקרא על שם אותו השיר, על אף ההחלטה לא להוסיף אותו לתוכו.

שמונת השירים הנותרים הוקלטו כולם באותו רצף בשביל האלבום בתחילת 1974. העריכה הסופית בוצעה באוקטובר של אותה שנה בידי קית' הארווד, כשהתוצאה היא אלבום בעל אווירה אחת כוללת. אחת מהגדולות שבאלבום היא האופן בו כל שיר בודד מותאם בדיוק במקומו בתוך האלבום ואיך שכל שיר מתמשך מזה שבא לפניו ואל זה שבא אחריו, מה שמפתיע לאור העובדה שהשירים הוקלטו בתקופות שונות ובאולפנים שונים לאורך ארבע שנים.

רשימת השירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

צד 1
מס' שם אורך
1. "Custard Pie" 4:13
2. "The Rover" 5:37
3. "In My Time Of Dying" 11:04
צד 2
מס' שם אורך
1. "Houses Of The Holy" 4:01
2. "Trampled Underfoot" 5:35
3. "Kashmir" 8:31
צד 3
מס' שם אורך
1. "In The Light" 8:44
2. "Bron Yr Aur*" 2:06
3. "Down By The Seaside" 5:14
4. "Ten Years Gone" 6:31
צד 4
מס' שם אורך
1. "Night Fligh" 3:36
2. "The Wanton Song" 4:06
3. "Boogie With Stu**" 3:51
4. "Black Country Woman" 4:24
5. "Sick Again" 4:43

-*בחלק מגרסאות הקסטות לאלבום, Bron Yr Aur ממוקם ישר אחרי השיר-Kashmir, ככל הנראה כדי ששני הצדדים בקסטה יהיו כמה שיותר שווים באורכם.

-** השיר הוקדש ל"גב' ויילנס, אמו של ריצ'י ואלנס". לפי דבריו של ג'ימי פייג', מכיוון השיר נשען באופן זהה על השיר של ויילנס המנוח- Ooh My Head, הוחלט שראוי לתת קרדיט לאמו "מפני ששמענו שהיא מעולם לא קבלה שום תמלוגים על אף אחד מהלהיטים של בניה, ורוברט (פלנט) אכן קיבל השראה ממילות השיר, ומה שקרה הוא שניסו לתבוע אותנו על כל זכויות השיר! מה נותר לנו לעשות?".

קרדיטים[עריכת קוד מקור | עריכה]