Celebration Day

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Celebration Day
MV5BNzEwODM5NTQ4M15BMl5BanBnXkFtZTcwNDQ0NTU1OA@@. V1 SY317 CR11,0,214,317 .jpg
כרזת הסרט
בימוי דיק קרות'רס
הופק בידי דיק קרות'רס וג'ים פרסונס
עריכה דיק קרות'רס עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים Led Zeppelin
מוזיקה Led Zeppelin
מדינה בריטניה
חברת הפקה Three P Films Limited
הקרנת בכורה 17 באוקטובר 2012
משך הקרנה 124:00
שפת הסרט אנגלית
סוגה רוק, סרט תיעודי עריכת הנתון בוויקינתונים
סרט קודם Mothership עריכת הנתון בוויקינתונים
האתר הרשמי
דף הסרט ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
Celebration Day
Celebration Day cover.jpg
אלבום הופעה מאת לד זפלין
יצא לאור 19 בנובמבר 2012
הוקלט 2007
סוגה רוק כבד, הבי מטאל
שפה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
אורך 124:00 דקות
חברת תקליטים אטלנטיק רקורדס וSwan Song Records
הפקה ג'ימי פייג'
כרונולוגיית לד זפלין
Definitive Collection Mini LP Replica CD Boxset
(2008)
Celebration Day
(2012)
 
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

Celebration Day הוא אלבום וסרט ההופעה של להקת הרוק הבריטית לד זפלין שיצא לאור בשנת 2012. ההופעה נערכה ב-02 ארנה שבלונדון בדצמבר 2007, לזכרו של אהמט ארטגון מנהל חברת התקליטים אטלנטיק רקורדס הנערץ עליהם.

האלבום זכה להצלחה אדירה הן מסחרית והן ביקורתית, ונחשב לאחד מאלבומי ההופעות המבוקשים והמצליחים בהיסטוריה.[1]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות מותו הטרגי של מתופף הלהקה ג'ון בונהם, התפרקה הלהקה ועתידה היה לוט בערפל. בשנת 1985 התאחדה הלהקה למופע הלייב אייד באצטדיון JFK בפילדלפיה, ההופעה שהייתה קצרה למדי הייתה מלאה בפגמים טכניים, ונקטלה על ידי מבקרי המוזיקה. חברי הלהקה סירבו שהופעתם תיכלל בפורמט ה-DVD של המופע, משום שלטעמם המופע לא עמד בסטנדרטים שלהם. ניסיון נוסף של הלהקה להתאחד היה בשנת 1986, אך נגנז בשל תאונת דרכים שבה היה מעורב המתופף המיועד, טוני תומפסון. הלהקה ניסתה לערוך שתי הופעות נוספות, אך גם אלו לא צלחו כראוי אם בגלל סיבות טכניות ואם בגלל מתיחות הולכת וגוברת בין חברי הלהקה.

בעקבות כישלונות אלו, היחסים בין רוברט פלאנט וג'ון פול ג'ונס הלכו ונעשו מתוחים, אך בשנת 2002 דיווחה העיתונות הבריטית על פיוס הנרקם בין פלאנט וג'ונס, ושמועות בנוגע להופעת איחוד החלו לצוץ, בעוד אמרגנם מכחישים את השמועות בנוגע לאיחוד. במאי 2003 יצא לאור אלבום הופעה משולש של הלהקה שהוקלט בשנת 1972 וזכה להצלחה רבה.

ב-12 בספטמבר, לאחר חרושת שמועות על הופעת האיחוד המתוכננת, אישר אמרגן הלהקה הארווי גולדסמית', כי שלושת חברי הלהקה יתאחדו למופע, כשג'ייסון בונהם ישמש כמתופף. כרטיסים נמכרו באינטרנט בעלות של 250$[2], כשכל ההכנסות הולכות למוסד הצדקה של אהמט ארטגון. הביקוש לכרטיסים היה עצום ונחשב למופע החי המבוקש ביותר בהיסטוריה[3]

ההופעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-10 בדצמבר 2007 התאחדו חברי הלהקה להופעה בלונדון מול קהל של כ-20,000 מעריצים. את מתופף הלהקה, ג'ון בונהם, החליף בנו ג'ייסון. בנוסף לכתבים, אנשי רדיו וטלוויזיה, בהופעה נכחו ידוענים ומוזיקאים רבים, ביניהם: דייוויד גילמור, בריאן מיי, פול מקרטני, ג'ף בק, מיק ג'אגר, דייב מאסטיין, קייט מוס, ג'ולייט לואיס, צ'אד סמית, דייב גרוהל, פרדריק, נסיך דנמרק, דייוויד בוריאנז, נעמי קמפבל ועוד רבים אחרים.

בהופעה בוצעו שירים מכל שבעת אלבומיהם הראשונים (לא בוצעו שירים מתוך In Through the Out Door ומתוך CODA), ושניים מהשירים בוצעו בידיהם לראשונה על במה: "For Your Life" ו-"Ramble On".

חברי הלהקה היו בתחילה סקפטיים לגבי שחרור צילום ההופעה, שצולמה על ידי 16 מצלמות[4], וכשנשאל ג'ימי פייג' בעניין, ענה כי הוא לא סבור שייצא סרט בעתיד הנראה לעין. אולם בסופו של דבר התקבלה ההחלטה לשחרר את הסרט.

ב-17 באוקטובר 2012, לאחר הדלפות ועקובים רבים שוחרר סרט ההופעה. הסרט הוקרן בבתי הקולנוע וגרף הצלחה עצומה.[5]

ב-19 בנובמבר יצא הסרט בפורמט DVD וBlu-ray, והפסקול של האלבום בפורמט CD, והגיע למקום התשיעי במצעד בילבורד 200

ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דירוגים מקצועיים
ציוני ביקורות
מקור ציון
Allmusic [6]
mako [7]
Sputnikmusic [8]
Ultimate Guitar Archive [9]
IMDb [10]
Uncut [11]
טלגרף [12]
PopMatters [13]
הגרדיאן [14]

ההופעה, האלבום והסרט זכו לביקורות נלהבות מכל עבר, כשכולם מציינים לטובה את האנרגטיות החיובית, הכימיה הטובה בין חבריה והביצועים המוצלחים שהציגה הלהקה. מבקר המוזיקה של הניו יורקר סאשה ג'ונס כתב: "הלהקה יכולה להיות גאה בכך שהיטיבה להחליף את כישלונות ההופעות של שנות ה-80 וה-90 בהצלחה, עם הופעה אנרגטית שכזו".[15] במגזין המוזיקה הבריטי NME נכתב: "חברי הלהקה מוכיחים שהם עדיין יכולים להופיע באותה הרמה שהביאה להם את המוניטין האגדי מלכתחילה..."[16] עיתון הדיילי טלגרף העניק לאלבום חמישה כוכבים מתוך חמישה, בציינו ש"'יום החגיגה' הוא חגיגה של רוקנרול מרגש, קסום ונפלא".[17] מבקר המוזיקה הרנן מ. קמפבל (Hernan M. Campbell) מאתר Sputnikmusic הרעיף תשבחות על האלבום והילל את נגינתם של חברי הלהקה, והגדיר את ההופעה כ"מהפנטת" ושיבח במיוחד את ג'ייסון בונהם שהיטיב להיכנס לנעליו של אביו, ולסיכום כתב: "לד זפלין מאחדים את כל תכונותיהם על מנת להזכיר לנו שהם עדיין השם הכי גדול בהיסטוריה של הרוק"[18] מבקר המוזיקה הישראלי, גל אוחובסקי, כתב: "... אבל הדבר הכי חשוב הוא שלמרות כל השנים שעברו, לד זפלין נשמעים רלוונטיים, עכשוויים, אנרגטיים, כאילו היו בני 23. גם אם באותה נשימה אתה שומע בקולו של רוברט פלאנט את השנים, הניסיון, והרגש נצבר. האמת היא שאין לתאר את היופי והחשיבות של ההופעה החיה הזאת... הופעה שלהם היא ממש מדרגות לגן עדן. אלבום חובה בכל בית".[19]

אתר המוזיקה Metacritic, המשקלל עשרות טורי ביקורת ממבקרים שונים, העניק לאלבום ציון ממוצע של 85% ביקורות טובות.[20] אתר דומה בשם Rotten Tomatoes, העניק לאלבום 98 אחוזי טריות.[21]

רשימת השירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. Good Times Bad Times (ג'ון בונהם\ג'ון פול ג'ונס\ג'ימי פייג') - 3:12
  2. Ramble On (פייג'\רוברט פלאנט) - 5:45
  3. Black Dog (ג'ונס\פייג'\פלאנט) - 5:53
  4. In My Time of Dying (בונהם\ג'ונס\פייג\פלאנט) - 11:11
  5. For Your Life (פייג\פלאנט) - 6:40
  6. Trampled Under Foot (ג'ונס\פייג'\פלאנט) - 6:20
  7. Nobody's Fault but Mine (פייג'\פלאנט) - 6:44
  8. No Quarter (ג'ונס\פייג'\פלאנט) - 9:22
  9. Since I've Been Loving You (ג'ונס\פייג'\פלאנט) - 7:52
  10. Dazed and Confused (פייג' בהשראת ג'ייק הולמס) - 11:44
  11. Stairway to Heaven (פייג'\פלאנט) - 8:49
  12. The Song Remains the Same (פייג'\פלאנט) - 5:47
  13. Misty Mountain Hop (ג'ונס\פייג'\פלאנט) - 5:08
  14. Kashmir (בונהם\פייג'\פלאנט) - 9:07
  15. Whole Lotta Love (בונהם \וילי דיקסון\ג'ונס\פייג'\פלאנט) - 7:26
  16. Rock and Roll (בונהם\ג'ונס\פייג'\פלאנט) - 4:35

קרדיטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לד זפלין

כוח אדם נוסף

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא Celebration Day בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Guinness 2010 entertainment winners, באתר "one news"
  2. ^ פרטים על ההופעה, באתר הBillboard
  3. ^ "הביקוש גרם לקריסת האתר", באתר NME
  4. ^ ‏"Jimmy Page on Another Led Zeppelin Reunion: 'I Don't See It'", באתר הרולינג סטון
  5. ^ "סרט ההופעה גרף שני מיליון דולר ביום אחד", באתר SPIN
  6. ^ ביקורת וסיקור על האלבום, באתר Allmusic
  7. ^ גל אוחובסקי, קולדפליי ויתרו על הרוקנ'רול, לד זפלין חיים אותו לנצח, באתר mako‏, 10 בדצמבר 2010
  8. ^ ביקורת על האלבום, באתר Sputnikmusic
  9. ^ שקלול ציונים ביקורת על האלבום, באתר Ultimate Guitar Archive
  10. ^ דף הסרט, באתר IMDb
  11. ^ ביקורת על האלבום, באתר מגזין "Uncut"
  12. ^ ביקורת על האלבום, באתר דיילי טלגרף
  13. ^ ביקורת על האלבום, באתר "PopMatters"
  14. ^ ביקורת על האלבום, באתר הגרדיאן
  15. ^ "Stairway To Here", סאשה ג'ונס באתר הניו יורקר
  16. ^ "Led Zeppelin reunion: the review", ביקורת על האלבום באתר NME
  17. ^ ביקורת על האלבום, באתר "the telegraph"
  18. ^ ביקורת על האלבום, באתר Sputnikmusic
  19. ^ גל אוחובסקי, קולדפליי ויתרו על הרוקנ'רול, לד זפלין חיים אותו לנצח, באתר mako‏, 10 בדצמבר 2010
  20. ^ ציון משוקלל של האלבום, באתר Metacritic
  21. ^ נתונים על האלבום, באתר Rotten Tomatoes