CODA הוא אלבום האולפן התשיעי והאחרון של להקת הרוק הבריטית לד זפלין שיצא בשנת 1982. האלבום כולל שירים שלא נכללו באלבומים במהלך הקריירה של הלהקה, והוא יצא שנתיים לאחר פירוקה, בעקבות מותו של המתופף ג'ון בונהם. הפירוש של- CODA: קודה, הקטע האחרון במבנה מוזיקלי, מה שהתאים לתוכן האלבום.
בשנת 1980 נפטר מתופף הלהקה המיתולוגי ג'ון בונהם, לאחר ששתה שתייה מרובה של אלכוהול וככל הנראה נחנק מהקיא של עצמו. חברי הלהקה הנותרים ג'ימי פייג', ג'ון פול ג'ונס ורוברט פלאנט החליטו שמכיוון שתפקידו של בונהם היה קריטי בלהקה, ואין עוד מתופפים המסוגלים לעמוד בסטנדרטים שהציב, הם צריכים לפרק את הלהקה. כמו כן, לפני הפירוק הלהקה תכננה להוציא אלבום נוסף עם השירים שלא נכנסו לאלבומים המקוריים שלהם, אך הרעיון נקטע. לאחר שנתיים, בשנת 1982, הציע גיטריסט הלהקה ג'ימי פייג' להפיק אלבום חדש שיכיל את השירים שלא נכנסו לאלבומים קודמים. האלבום כולל שני שירים מההופעה של הלהקה ברויאל אלברט הול משנת 1970, שני שירים מההקלטות לאלבומים "Led Zeppelin III" ו-"Houses of the Holy" וכן שלושה שירים מההקלטות לאלבום "In Through the Out Door". אחד משירי האלבום הוא "Bonzo's Montreux" שהוא סולו תופים של בונהם עם אפקטים אלקטרוניים שהוסיף ג'ימי פייג'. את המנגינה לשיר כתב בונהם והקליט אותו בשביל עצמו, ולא בשביל אלבום כלשהו. כשחברי הלהקה הנותרים החליטו להפיק את CODA הם החליטו גם להכניס את השיר הזה כמחווה למתופף. באלבום גם גרסה שונה של השיר "I Can't Quit You Baby" וגם גרסאות כיסוי לאמנים כמו ג'יימס ברת'ה ובן קינג בשירם "We're Gonna Groove" שפותח את האלבום, שהוא עצמו הקלטה מתוך הופעת הלהקה ברויאל אלברט הול.
כריכת האלבום (בתמונה) שונה משאר האלבומים של הלהקה בעיצובו. בדרך כלל על עטיפות האלבומים של הלהקה מוצגות תמונות גדולות ומלאות פרטים, אשר לפעמים מעבירים מסר אמנותי כלשהו (כמו למשל הכריכות של האלבומים Physical Graffity או Led Zeppelin שמציגים תמונה מלאת פרטים של אירועים היסטוריים או מסרים אמנותיים וחברתיים), ואילו כריכת אלבום זה לא מציגה אף תמונה, לא של חברי הלהקה ולא של אירוע או מקום כלשהו, אלא רק את הכיתוב CODA ומתחתיו שם הלהקה בכתב קטן. הרעיון של מעצבי העטיפה מסטודיו Hipgnosis הבריטי היה ליצור שער שבו הדבר המרכזי הוא השם עצמו, ואילו הרקע יהיה "משעמם". הכריכה נעשתה בצבעים 'קרים' (כחול, ירוק, חום בהיר) ורק הקו שמופיע מתחת לשם הלהקה צבוע בצבע אדום בוהק "במעיין התרסה". בפנים האלבום מצולם קולאז' של תמונות הלהקה לאורך כל השנים כדי ליצור סוג של עמוד נוסטלגיה כיאה לאלבום אחרון של הלהקה. התמונה המרכזית מציגה את חברי הלהקה עומדים באמצע שדה, וצולמה יום לפני ההופעה המפורסמת בנבוורת.
קורט לודר, שכתב ביקורת מוזיקה במגזין הרולינג סטון בשנת 1983, כינה את "CODA" כ"פרידה מהדהדת" ו-"פלא של דחיסה, המתחקה בנדיבות אחר עשור זפלין בשמונה רצועות עוצמתיות, שטרם הושלמו, ובלי פירוט מיותר". רוברט כריסטגאו כתב בטור "מדריך הצרכנים" עבור "וויליג' וויס" כי "הם באמת היו נהדרים, ושמונה הרצועות האלה - שלוש משלב הבלוז האלפנטי שלהם, שלוש משיר הברבורים הלא מכוון שלהן - לא מאפשרות לגלות מדוע התפרקה הלהקה". עם זאת, לדברי ג'וליאן מרזאלק ממגזין "קוויאטוס", "קודה תמיד נחשבה ליציאה החלשה ביותר של הלהקה. מורכבת משמונה רצועות שפרשו את חייו של לד זפלין, היא סירבה לזרום כאלבום. ללא סיפור נרחב קוהרנטי, היא הרגישה מושלכת יחד כדי לפצות על התחייבויות חוזיות." בסקירה רטרוספקטיבית של אתר AllMusic, סטיבן תומאס ארלוויין אמר כי אמנם הוא לא הכיר כמה הקלטות בולטות שאינן אלבומים, אך הוא הציע "תמונת מצב טובה של הרבה ממה שהפך את לד זפלין למעולה".
| ביקורות מהמהדורה המחודשת בשנת 2015
|
| האתר/המגזין
|
תוצאה
|
| Metacritic
|
4/5
|
| Mojo
|
4/5
|
| Pitchfork
|
3.5/5
|
| Q
|
3/5
|
| Rolling Stone
|
4/5
|
| 1. |
Wer'e Gonna Groove |
2:40 |
| 2. |
Poor Tom |
3:01 |
| 3. |
Walter's Walk |
4:17 |
| 5. |
Ozone Baby |
3:35 |
| 6. |
Darlene |
5:06 |
| 7. |
Bonzo's Montreux |
4:17 |
| 8. |
Wearing and Tearing |
5:06 |
| 1. |
Baby Come On Home |
4:30 |
| 2. |
Travelling Riverside Blues |
5:11 |
| 3. |
White Summer/Black Mountain Side |
8:01 |
| 4. |
Hey Hey What Can I Do |
3:55 |
מידע על האלבום CODA באתר MusicBrainz
מידע על האלבום CODA באתר AllMusic
האלבום CODA באתר Discogs.svg){kind=logo}
