לדלג לתוכן

RDS-1

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ערך ללא מקורות
בערך זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב וייתכן שמדובר במחקר מקורי.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה. (15 בספטמבר 2024)
ערך ללא מקורות
בערך זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב וייתכן שמדובר במחקר מקורי.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה. (15 בספטמבר 2024)

RDS-1רוסית: РДС-1) - שם הקוד של הפצצה הגרעינית הסובייטית הראשונה. עוצמת פיצוצה היה 22 קילוטון TNT. הפצצה לא הועברה ליחידות של הצבא האדום. כל הפצצות שנבנו נשמרו באתר מיוחד. עד סוף שנת 1951 נבנו עד 29 יחידות.

ראשי תוכנית הגרעין הסובייטית החליטו לייצר פצצה שתהיה דומה מאוד לפצצה איש שמן האמריקאית. המודיעין הסובייטי השיג מידע רב על הטכנולוגיה של פצצה זו, בין היתר באמצעות ג'ורג' קובאל, אלן נאן מיי, קלאוס פוקס ותאודור הול.

בעקבות החלטת מועצת השרים של ברית המועצות מ-21 ביוני 1946, בה דובר על "מנוע סילון מיוחד" - ברוסית "RDS" - החלו עבודות בניית הפצצה והוקמה מעבדה מיוחדת בראשות איגור קורצ'טוב בה היו מרוכזות עבודות תכנון הפצצה.

ביצוע הניסוי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת קיץ 1949 הושלם ייצור הדגם הראשון ובצו מיוחד של מועצת השרים של ברית המועצות הוגדרה תוכנית הניסוי. האחריות על הניסוי הוטלה על יולי חריטון. הניסוי עצמו נערך באתר הניסויים סמיפלטינסק, בשטח קזחסטן של היום.

לצורך הניסוי הוקצה שטח בקוטר 20 ק"מ שבמרכזו נבנה מגדל מתכת בגובה של 37.5 מ'. הפצצה הוצבה על המגדל. אתר הניסוי חולק למספר שטחי משנה בהם נבנו מבנים, הוצבו כלי נשק, מטוסים וחיות ניסוי.

הניסוי בוצע ב-29 באוגוסט 1949. כתוצאה מהפיצוץ נעלם המגדל לחלוטין ובמקומו נוצר מכתש בקוטר של 3 מ' ובעומק של 1.5 מ'. במרחק 25 מ' מהמגדל היה מבנה מבטון עם מנוף. המבנה נהרס אך קונסטרוקציית ברזל של המנוף שרדה. מטוסים שהוצבו במרחק של עד כ-1,500 מ' ניזוקו. במרחקים של 1–5 ק"מ הוצבו מכוניות מדגם פובדה וכולן נשרפו כליל. כל מבני המגורים במרחק של עד 5 ק"מ מהפיצוץ נהרסו. מתוך כ-1,500 חיות הניסוי נהרגו 345.

לאחר הניסוי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

למדענים, אנשי תעשייה ואנשי המנגנון המפלגתי שעבדו על ייצור הפצצה הוענקו עיטורים ופרסי סטלין. פרטי ההענקה לא פורסמו ועד היום לא ברורה הרשימה המלאה של האנשים שהוזכרו בצו. ניתן לציין שליולי חריטון, איגור קורצ'טוב ואלכסנדר וינוגרדוב הוענקו תוארי גיבור העמל הסוציאליסטי, עיטור לנין ופרס לנין. לכ-800 מדענים ומהנדסים הוענקו עיטורים, פרסים ותוארי כבוד.

ב-3 בספטמבר זיהה מטוס סיור של חיל האוויר האמריקאי שטס מעל קמצ'טקה שרידי נשורת גרעינית, וב-23 בספטמבר הודיע הנשיא הארי טרומן שברית המועצות ערכה ניסוי גרעיני. האמריקאים קראו לפצצה הסובייטית "Joe-1" (על שם יוסיף סטלין).

ב-26 בספטמבר 1949 עיתון פראבדה פרסם הודעה בה צוין כי ברית המועצות בעלת נשק גרעיני וב־8 במרץ 1950 סגן ראש הממשלה קלים וורושילוב הוציא הודעה שבה הזכיר את פצצת האטום של ברית המועצות.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא RDS-1 בוויקישיתוף