שריונית סיור M3

שריונית סקאוט M3A1
M3 Scout Car

מידע כללי
סוג	רק"ם סיור
מדינה מייצרת
יצרן	White Motor Company
שנת ייצור	1940–1945
דגם עוקב	M8
מערכה מרכזית	מלחמת העולם השנייה, מלחמת העצמאות 1948, מלחמת הודו–סין, מלחמת אלג'יר
יחידות שיוצרו	20,994
מידע טכני
אורך	5.6 מטר
רוחב	2.0 מטר
משקל	4 טון
מהירות	55 קמ"ש
טווח פעולה	400 ק"מ
מנוע	וייט
שריון	6.4 - 13 מ"מ
צוות	נהג + 7
מערכות נשק
חימוש עיקרי	מקלע M2 בראונינג, 0.5 אינטצ'.
חימוש משני	2 מקלעי M1919 בראונינג, 0.3 אינטצ'.

שריונית הסיור M3 (באנגלית: M3 Scout Car) הידועה גם בתור שריונית וייט (באנגלית: White Car) על שם יצרן המנוע שלה חברת וייט, היא שריונית קלה אמריקנית בעלת הנעה 4X4 שיוצרה עבור הצבא האמריקני וצבאות בעלות הברית בתקופת מלחמת העולם השנייה.

שריונית זאת הוגדרה כשריונית סיור ופיקוד, ושמשה למספר מטרות כגון סיור, רכב פיקוד, קישור אמבולנס וכדומה. בתקופת מלחמת העולם השנייה נבנו על ידי התעשיות האמריקניות למעלה מ-20,000 יחידות. כך למשל כאשר פלשו הכוחות האמריקנים לצפון אפריקה בפקודו של גנרל פאטון, שמשה שריונית כזאת כרכב הפיקוד שלו.

היסטוריה ומבנה כללי

תכנון השריונית החל בחברת המכוניות והמשאיות וייט בשנת 1937.

היה לה שריון הקפי בעובי של 6.4 מ"מ. הנעה של כל ארבעת הגלגלים בצורה קבועה ללא יכולת שינוי לשניים בלבד. תיבת הילוכים עם ארבעה הילוכים ללא מערכת סינכרוניזציה להקלת העברתם. כמו כן היו לה שני הילוכים מיוחדים לשטח. הייתה מצוידת במערכת בלימת זעזועים שהתבססה על קפיצי עלים. ההגה היה ללא מערכת שמן שגרם לנהיגה די קשה בשטח. מצד שני הייתה מצוידת במערכת בלמים משוכללת לזמנה שהתבססה על ואקום שהקל על הבלימה.

רוחב מפתח הגלגלים היה 3.3 מטרים, מידות הצמיגים היו 220 מ"מ רוחב ו-510 מ"מ קוטר. בשריונית נעשה שימוש בגלגלים סטנדרטיים של 12 פליי. מכל הדלק הכיל 110 ליטרים דלק.

ההזמנה הראשונה המקורית הייתה של 64 יחידות שסופקו לבריגדה השביעית הקלה. לאחר מכן החליט הצבא לאמץ גרסה משופרת שנקראה M3A1. גרסה זו כללה תא לחימה רחב וארוך יותר, וכן בחזית הפגוש הקדמי הותקן תוף עגול ממתכת שנועד לשיפור יכולת חציית תעלות ומכשולי קרקע. השריונית נשאה שבעה לוחמים ואפשרה לייצר אש משלושה מקלעים: מקלע כבד אחד בחזית מסוג בראונינג 0.5, וכן שני מקלעי בראונינג 0.3 שהותקנו על מסילת מתכת שהייתה בהיקף תא הלחימה.

תכנון השריונית השפיע ישירות על תכנון וייצור הזחל"מ הראשון: זחל"ם M3. כמו כן השפיע ישירות על מתכנני הנגמ"ש הסובייטי BTR-40 שיוצר לאחר מלחמת העולם השנייה.

שריונית שהוסבה לאמבולנס בשרות יחידות השריון הבריטיות

שרות מבצעי

שרות מבצעי ראשון עשו השריוניות האלה בפיליפינים בשנת 1941. כמו כן הן היו בשימוש בצפון אפריקה ובפלישה לסיציליה. השימושים המסורתיים היו לצורכי תצפית, מודיעין וסיור. כמו כן שמשו כרכב פיקוד וכאמבולנסים. באופן מוגבל ביותר גם כרכב קרבי. באמצע שנת 1943 התבררו ללא כל ספק מגבלותיה בשדה הקרב: חלק עליון פתוח ופגיע, שריון הקפי דק יחסית, מגבלות תנועה בשטח ונהיגה קשה. בשנה זו החליף הצבא את השריונית הזאת בשריונית מתקדמת יותר מסוג M8 וכן בשריונית מסוג M20. חלק קטן נשמר ולקח חלק בפלישה לנורמנדיה בשנת 1944. חלק אחר נשלח לזירת האוקיינוס השקט אולם לא לקחו חלק בקרבות.

במסגרת הסכמי החכר והשאל נשלחו 3,034 שריוניות לברית המועצות. שריוניות אלה היו בשירות הצבא הסובייטי עד 1947. במסגרת אותו הסכם הן הועברו לצבא הבריטי, לצבא צרפת החופשית וליחידות צבא בלגיות וצ'כוסלובקיות שלחמו במסגרת הצבא הבריטי.

מלחמת העצמאות

ערך מורחב – שריונית וייט

בחודש מרץ 1948 הגיעה לארץ אונייה שהביאה 20 שריוניות M3. על בסיס שריוניות אלה ומספר דגמים נוספים החלו ביחידת שמ"ש (שרות המשוריינים) לבנות את השריונית הישראלית הראשונה עם צריח מסתובב.

שימוש בעולם

בסוף שנות התשעים הייתה הרפובליקה הדומיניקנית המדינה היחידה שעדיין השתמשה בשריוניות האלה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא שריונית סיור M3 בוויקישיתוף